לא סיפרו לי

מאת : ליטל דרי

14 באוגוסט 2018 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

הנקה, להניק, מניקה, חלב אם, אמא, אמהות, תינוקות

 

בהריון הראשון סיפרו לי שהנקה זה טבעי, שתינוק יודע להגיע אל השד, שאישה נולדה עם היכולת להניק והנקה זה הדבר הכי מופלא בעולם.
לא סיפרו לי שבנוסף לחיבור ולאוקסיטוצין המתפזר באוויר, לפעמים זה קשה וחם, במיוחד בחודשי הקיץ, עם סינר הנקה חונק. לפעמים ההנקה פשוט מעיקה וממש לא כיף ומחברת.
לא סיפרו לי שלכולם יש מה להגיד על זה, למשל:
"זה חשוב שתניקי, למה את נותנת בקבוק?",
"איך את יודעת כמה הוא אכל כשאת רק מניקה?", 
"שימי סינר, זה לא צנוע בציבור",
"למה את מתביישת? תניקי! כולנו נשים פה".
לא סיפרו לי שההנקה היא לא כל שלוש שעות, אלא לפעמים יכולה להיות גם 24/7.
לא סיפרו לי שליועצת ההנקה במחלקת יולדות לא תמיד יהיה זמן לעזור לי ושגם אם כן, יכול להיות שכל פעם תיכנס יועצת אחרת ותסתור את הדברים של זאת שהגיעה לפניה.
לא סיפרו לי שכל פעם שאגיע לטיפת חלב התחושה תהיה כמו עמידה למבחן – אם הוא עלה במשקל, אז אני אמא נהדרת והגוף שלי עושה את העבודה, ואם הוא לא עולה במשקל, אז נכשלתי בתפקידי או שהמנגנון שלי פגום.
לא סיפרו לי שבתקופה הראשונה אהיה יותר מחוברת למשאבה מאשר לתינוק.
עברו כמה שנים מאז, והיום אני יכולה לסלוח על זה שלא סיפרו לי הכול, אבל אני עדיין קצת כועסת על זה שלא עצרו לרגע אחד כדי לשאול מה שלומי ומה אני צריכה.

 

לקריאת פוסטים נוספים של נשים הכותבות על הנקה
לכתיבת תכנים, יצירת קשר והרשמה לרשימת תפוצה
ל
קביעת פגישה אישית עם לימור

צילום: לין ממרן

2 תגובות ל- “לא סיפרו לי”

  1. ממקו הגיב:

    כל כך נכון. לפעמים זה ממש מרוקן למרות שאמור לסמל התחדשות. ולפעמים זה מאוד מעציב למרות שמדברים על העצמה כלשהי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הילדה קיבלה חיסון

מאת : אמא אורית

10 בנובמבר 20109 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הילדה קיבלה חיסון. זו כבר הפעם השלישית שהיא מקבלת חיסון (אם לא סופרים את החיסון בביה"ח). אחרי החיסון חזרנו והסתגרנו בבית. אני בלחץ ובסרטים מתופעות הלוואי שעלולות להופיע בעקבות החיסון.

בהתחלה היא הייתה קצת ישנונית וחסרת מנוחה.

בערב היה לי פילאטיס. התלבטתי מאוד אם ללכת אבל כשראיתי שהיא חסרת שקט החלטתי להישאר בבית. לקחנו אותה לטיול בעגלה ותוך שניות היא נרדמה. ראיתי שהיא ישנה לה בשלווה ושוב התלבטתי אם ללכת. התייעצתי עם אמא שלי ובעלי ובסופו של דבר החלטתי ללכת לפילאטיס.

איך שהלכתי היא התעוררה.

כמו שבאת לי הלכת לי. ואולי לא הייתי שם לאהוב.

מאת : ענבר לב אלי

23 ביולי 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ביום רביעי, לפניי שבועיים, באתי לבית של אישה. אישה בסביבות גיל הארבעים שוכבת חולה במיטתה. מישהי פרסמה שהיא תשמח לכל עזרה/ליווי/תמיכה. אז באתי. לא הכרתי אותה קודם. נכנסתי בדלת הראשית ורגע לפני שנכנסתי לחדרה הרגשתי. הרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת. הרגשה שיש שם מישהו אבל שהוא גם קצת כבר לא כאן. לקחתי נשימה ונכנסתי.

חייבת להוציא את זה החוצה

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 201119 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

הקדמה: לאלו מכם שאינן יודעות את עלילותיי בעיר הגדולה (חיפה 🙂 ), אקדים ואומר שמזה כשנה אני בתהליך של כיוונון מקצועי, שבו עזבתי את מה שהיכרתי והחלטתי בערך לצעוד אל הלא נודע. בדרך פגשתי, ממש לא במקרה, את גישת ההתמקדות הנפלאה שעשתה לי פלאים והתחלתי לדבר בשפת ההתמקדות לאורך תהליך ההתפתחות המקצועית.

הדברים שכתבתי היום הם חלק מהתהליך וכתובים ב'שפת ההתמקדות', שהיא בעצם שפה מקבילה שלי היום, שפה שמתייחסת לכל הקולות והחלקים שעולים בי, תוך הבניית נוכחות של קבלה, אמפתיה וסקרנות לגביהם. בתוך התהליך המקצועי, אני עושה צעדים קטנטנים בכל פעם, תוך התייחסות למה שמבקש את ה'צעד הבא' המקצועי. כך התהליך מתפתח, מצעד אחד לשני.

אז הנה, היום יש לכן חלון הצצה לתהליך ולמעשה, אתן חלק חשוב ממנו היום..