להניק אותך זה אחת החוויות העוצמתיות והמשוגעות שעברתי

מאת : יסמין

9 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

אני קוראת את מה שכתבו אמהות בשבוע האחרון על ההנקה, וקשה לי. אני מתכווצת, מבינה שזה פוגש אותי במקומות עמוקים, לא מעובדים, לא שלמים. אני מנסה לתת לאצבעות להקליד, לא לשפוט, ועולה בי קול ששואל – למה התעקשתי להניק אותך? למה לא הצבתי גבול?
התחלנו אני ואתה בדרך לא פשוטה, ואפילו עכשיו שאני מקלידה את המילה מתבלבלות לי האותיות פעם אחר פעם ויוצאת לי המילה 'שפוטה'. זאת תחושה שמלווה אותי מאז. היום פחות, בעבר יותר.
כאב לי בהריון, פרקתי את האגן, ישבתי חודשיים בבית בשמירת היריון. ואז כאב לי בלידה, דיממתי באופן לא מוסבר והיו ימים ארוכים של אשפוז ודקירות ועוד דקירות עד שכבר לא היה איפה לדקור. לא הצלחתי כל כך להניק שם, וגם לא רציתי, הכול הרגיש הרבה יותר מידי.
חזרנו הביתה, אני ואתה, ופתאום הבנתי שזה מה שאני רוצה, להצליח להאכיל אותך, להתחבר, להיות האמא ההיא שמצליחה. עברנו ימים קשים של ניסיונות ושביתת הנקה אחת שבה הרגשתי שאתה דוחה אותי מעלייך, ספק נגעל. מעדיף את הבקבוק ואוכל אותו בתאווה. נעלבת עד עמקי נשמתי.

להניק אותך – דילמת הסרט הרע

התעוררה בי החיה, שלא מוותרת, שלא מקבלת 'לא' כתשובה, שמתעקשת ונלחמת- ונלחמתי. שלושה חודשים של ביסוס הנקה– האכלה בצינורית, שאיבות, כדורי חילבה, שקילות- עשיתי הכול, אבל את כל מה שאני יכולה כדי להצליח.
ותוך כדי- דלקות בשד, שלפוחיות בפיטמה, ואזוספאזם (מצב בו הפיטמה מלבינה בגלל ירידה בזרימת הדם), סתימות- כל כך הרבה כאב שהצטרף לכאבים נוספים.
דימיתי את זה לדילמת הסרט הרע- שילמת על כרטיס, נכנסת לראות סרט, והסרט לא טוב. האם את יוצאת ואומרת 'די, מספיק, בזבזתי חצי שעה מחיי ואני לא מבזבזת יותר', או האם את אומרת- 'טוב, אני כבר פה חצי שעה, נשאר לראות אולי הסרט ישתפר'. ואני החלטתי להישאר. הבנתי שאין לי דימוי של אמהות ללא הנקה- אני לא יודעת מה זה להיות אמא בלי להניק.

כשהפסקת את השביתה אחרי כמה ימים  והתחלת לינוק, הציצי הפך להיות כל עולמך, ואני רק שיוועתי שתינק- כל הזמן, מתי שתחפוץ. עברו שבעה חודשיים, חזרתי לעבוד ויבשתי את הנקות היום. איזו הקלה. אני מניקה אותך בערב ובלילה. נוצר בינינו מרחק מבורך שמאפשר לי להתבונן על הדבר הזה.

 

להניק אותך, הנקה, מניקה, מניקות, אמהות,תינוקות

מה היה שם? מה קרה לי?

כמו שחברה שלי אמרה "הנקה זה אירוע". היא כל כך צודקת. מה היה שם? מה קרה לי? איזה מן סיפור זה? סיפור הצלחה? סיפור של חוסר גבולות ואובדן של האני שלי.

ללמוד להניק אותך היא אחת החוויות העוצמתיות והמשוגעות שעברתי. זה טלטל אותי, ביאס אותי ושימח אותי כמו שמעט דברים הצליחו לעשות עד היום. זה כל כך מוזר שלפעולה די סתמית בהרבה מובנים יש כל כך הרבה כוח. אני נשארת עם המחשבות.

לשמחתי, היום ההנקה הפכה לעוד דבר בתוך האמהות שלי שמורכבת מהמון דברים. זה בוודאי לא הכול ולא הכי חשוב. זה איזה עוד חוט שמחבר ביננו, משהו שהוא רק של שנינו. השעון הזה בעבודה שמזכיר לי שיש לי גור אדם בבית שמחכה שאחזור כשהציצי כבר מתפוצץ. וזה נעים ומסנדל בו זמנית- קצת כמוך.

 

אולי יעניין אותך גם:

לקריאת שיתופים נוספים של נשים על חוויות ההנקה שלהן

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

ליווי רגשי בהורות

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איזדורה, מה באת להזכיר לי ?

מאת : לימור לוי אוסמי

14 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שבוע שעבר חלמתי חלום שלא זכור לי לפרטיו. הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו הוא את איזדורה דנקן רוקדת על במה. האמת ? לא ידעתי שאני עדיין זוכרת את השם שלה ואני לא בטוחה שבחלום ממש ראיתי את פניה, אבל קמתי עם הידיעה שאיזדורה דנקן רקדה את אחד מריקודיה החופשיים על במת החלום שלי. איזדורה דנקן […]

הרהורים מההפגנה- אני ממש זקוקה להרגיש שאני לא לבד

מאת : שירה דרוקר

5 בספטמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קוראות לשינוי

בשבת היה מדהים. החלטתי שאני רוצה לצאת לצעוד ולהפגין, ולמרות שידעתי שזה הולך להיות מאתגר – עשיתי זאת.

נכון, זה עלה לי בכמה נדנודים של הילה, ובקצת רגשות אשם על זה שהיא לא בבית, בסדר יום הרגיל של מקלחת אוכל ולישון, אבל הרווחתי כל כך הרבה יותר מזה…

הרווחתי את האמון שלי באנשים. את האמון שלי במדינה הזאת. והרווחתי את הזכות הגדולה להיות חלק מזה. לא סתם לצפות בזה בטלוויזיה ולהתרגש, אלא להיות שם, ולדעת שגם אני חלק מהגל העצום הזה ששוטף את כולם.

"המציאות והדמיון נפגשו והתפוצצו" | אחרי לידה

מאת : אמא אחרי לידה

12 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רוב חיי, כל פעם שחשבתי על הריון, התכווצתי, והחלה לכאוב לי הבטן. המחשבה על זה שיהיה בתוכי יצור שמתפתח ושאגדל לממדים לא טבעיים, הייתה לי מאוד לא נוחה. אני זוכרת שבעבודתי ראיתי נשים בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שהן נראות כמו תנור – אוטוטו התינוק מוכן ויוכל לצאת.

טוב, זו באמת הייתה ראייה שונה. עד שהתחלתי לרצות להיות אמא…. אז הכל השתנה. כשראיתי נשים בהריון חשבתי שזה מקסים, וכשראיתי ילדים בסופר מחייכים אלי- רציתי אחד כזה משלי. שיקרא לי אמא ושיישב בעגלת הסופר ויאכל לחמניה ויזיל רוק ויהיה היצור הכי מדהים עלי אדמות.