ללמוד להניק אותך היא אחת החוויות העוצמתיות והמשוגעות שעברתי

מאת : יסמין

9 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

אני קוראת את מה שכתבו אמהות בשבוע האחרון על ההנקה, וקשה לי. אני מתכווצת, מבינה שזה פוגש אותי במקומות עמוקים, לא מעובדים, לא שלמים. אני מנסה לתת לאצבעות להקליד, לא לשפוט, ועולה בי קול ששואל – למה התעקשתי? למה לא הצבתי גבול?
התחלנו אני ואתה בדרך לא פשוטה, ואפילו עכשיו שאני מקלידה את המילה מתבלבלות לי האותיות פעם אחר פעם ויוצאת לי המילה 'שפוטה'. זאת תחושה שמלווה אותי מאז. היום פחות, בעבר יותר.
כאב לי בהריון, פרקתי את האגן, ישבתי חודשיים בבית בשמירת היריון. ואז כאב לי בלידה, דיממתי באופן לא מוסבר והיו ימים ארוכים של אשפוז ודקירות ועוד דקירות עד שכבר לא היה איפה לדקור. לא הצלחתי כל כך להניק שם, וגם לא רציתי, הכול הרגיש הרבה יותר מידי.
חזרנו הביתה, אני ואתה, ופתאום הבנתי שזה מה שאני רוצה, להצליח להאכיל אותך, להתחבר, להיות האמא ההיא שמצליחה. עברנו ימים קשים של ניסיונות ושביתת הנקה אחת שבה הרגשתי שאתה דוחה אותי מעלייך, ספק נגעל. מעדיף את הבקבוק ואוכל אותו בתאווה. נעלבת עד עמקי נשמתי.

דילמת הסרט הרע

התעוררה בי החיה, שלא מוותרת, שלא מקבלת 'לא' כתשובה, שמתעקשת ונלחמת- ונלחמתי. שלושה חודשים של ביסוס הנקה– האכלה בצינורית, שאיבות, כדורי חילבה, שקילות- עשיתי הכול, אבל את כל מה שאני יכולה כדי להצליח.
ותוך כדי- דלקות בשד, שלפוחיות בפיטמה, ואזוספאזם (מצב בו הפיטמה מלבינה בגלל ירידה בזרימת הדם), סתימות- כל כך הרבה כאב שהצטרף לכאבים נוספים.
דימיתי את זה לדילמת הסרט הרע- שילמת על כרטיס, נכנסת לראות סרט, והסרט לא טוב. האם את יוצאת ואומרת 'די, מספיק, בזבזתי חצי שעה מחיי ואני לא מבזבזת יותר', או האם את אומרת- 'טוב, אני כבר פה חצי שעה, נשאר לראות אולי הסרט ישתפר'. ואני החלטתי להישאר. הבנתי שאין לי דימוי של אמהות ללא הנקה- אני לא יודעת מה זה להיות אמא בלי להניק.

כשהפסקת את השביתה אחרי כמה ימים  והתחלת לינוק, הציצי הפך להיות כל עולמך, ואני רק שיוועתי שתינק- כל הזמן, מתי שתחפוץ. עברו שבעה חודשיים, חזרתי לעבוד ויבשתי את הנקות היום. איזו הקלה. אני מניקה אותך בערב ובלילה. נוצר בינינו מרחק מבורך שמאפשר לי להתבונן על הדבר הזה.

מה היה שם? מה קרה לי?

כמו שחברה שלי אמרה "הנקה זה אירוע". היא כל כך צודקת. מה היה שם? מה קרה לי? איזה מן סיפור זה? סיפור הצלחה? סיפור של חוסר גבולות ואובדן של האני שלי.

ללמוד להניק אותך היא אחת החוויות העוצמתיות והמשוגעות שעברתי. זה טלטל אותי, ביאס אותי ושימח אותי כמו שמעט דברים הצליחו לעשות עד היום. זה כל כך מוזר שלפעולה די סתמית בהרבה מובנים יש כל כך הרבה כוח. אני נשארת עם המחשבות.

לשמחתי, היום ההנקה הפכה לעוד דבר בתוך האמהות שלי שמורכבת מהמון דברים. זה בוודאי לא הכול ולא הכי חשוב. זה איזה עוד חוט שמחבר ביננו, משהו שהוא רק של שנינו. השעון הזה בעבודה שמזכיר לי שיש לי גור אדם בבית שמחכה שאחזור כשהציצי כבר מתפוצץ. וזה נעים ומסנדל בו זמנית- קצת כמוך.

 

לקריאת שיתופים נוספים של נשים על חוויות ההנקה שלהן

ליצירת קשר והצטרפות לאתר

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אוף, אין לי כוח, מה עושים ?

מאת : אושרה

3 במאי 201118 תגובות

מתוך רוצות הריון

תכננתי , ציפיתי, רציתי מאוד. כבר אחרי הלידה השנייה היה לי ברור שיהיה עוד ילד, תינוק/ת, משהו קסום , מרגיע, חדש, לחוות שוב את ההרגשה הקסומה הזאת של אחרי לידה… אין, האהבה האין סופית הזאת, להרגיש איך אני שוב מתאהבת מחדש, איך הלב מתרחב והשמחה בלב הולכת וגדלה.

עזרה בתקופה שלאחר הלידה היא הכרחית

מאת : דנה רביב-ליברמן

24 ביולי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

לאחר הלידה, יכולה להיות תחושה של חוסר אונים, תחושה של בדידות גדולה, חוסר בטחון בעצמי ותחושה של אי מסוגלות לצד שמחה. הרגשה של עייפות גדולה מאוד בעקבות הלידה עצמה ובעקבות הטיפול האינטנסיבי בתינוק, אך גם עייפות נפשית שבאה בעקבות השינוי הגדול שהתרחש בחיים.

נשים רבות לא נחשפו לתינוקות ולא טיפלו בכאלה מעולם. בעבר נשים ילדו וגידלו ילדים ביחד, נשים צעירות שלמדו את עבודת האימהות מהבוגרות של השבט, והיום זה רחוק מלהיות כך. משפחות רחוקות גיאוגרפית אחת מהשנייה, איש איש בביתו, עם שמחותיו ועם בעיותיו וחוסר הידע יכול ליצור תחושה של חוסר ביטחון ותחושה שהאם אינה יודעת לטפל בתינוקה.

תחושת הבדידות יכולה להתבטא בכך שמיד לאחר השהות בחדר הלידה האישה חוזרת הביתה, הבעל ברוב המקרים חוזר לעבודה לאחר מספר ימים מועט, המשפחה המורחבת יכולה להיות רחוקה גאוגרפית ולפעמים היולדת לא רוצה את נוכחותה המתמדת של אימה או חמותה. פער הדורות בין האם ליולדת, צורת הגידול שלא תמיד מתאימה לצורת הגידול היום והידע הרלוונטי לתקופה, עלול ליצור בלבול ורעש מיותר ליולדת.

בפסח, חג השחרור, הצלחתי לראשונה להשתחרר

מאת : אוסי הורביץ

6 במאי 20112 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

הכל התחיל עם גרופר וכרטיס הנחה שקניתי לפדיקור מניקור אצל סבטלנה בבזל. מיד עם הקניה, הזמנתי תור לחוה"מ. חשבתי להשאיר את צוציק אצל חברים שגרים קרוב. זה לא הסתדר, כי הם לא היו בבית, ובינתיים אנחנו סוף סוף נסענו לנופש אצל סבתא (כי היה שקט ללא מרגמות וקסמים). וסבתא הגדילה לומר "סעי, השאירי אותה כאן".

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם