על אי הנקה לאחר פוסט טראומה מורכבת

מאת : אמא בעילום שם

6 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

על אי הנקה ופגיעות. בתחילת 2018 גיליתי סוף סוף את השם של המצוקה שלי. פוסט טראומה מורכבת. הפסיכיאטרית והפסיכולוגית אמרו לי כל אחת בנפרד, מבלי לדעת אחת על רעותה, כי זה השם של האבחנה שניתנה לי. באופן פרדוקסלי זה היווה עבורי הקלה גדולה- סוף סוף יש שם, יש עם מה להתמודד. יש הצדקה לכל הכאבים שאני חווה. לפני זה הבינו שאני מתמודדת עם OCD חרדה ודיכאון, אבל רק עכשיו, לאחר 10 שנות טיפול, ראו את הפאזל השלם.

***

היום, לאחר טיפול אינטנסיבי, אני יכולה לומר בוודאות כי עברתי התעללויות במרבית שנות ילדותי ונעוריי. "התעללויות" ברבים כי היו כמה סוגים, ובכמה זירות: מינית- מצד ילדים עוד כשהייתי בגן הילדים, פיזית- מאחת מאחיותיי, משפחתי, שראתה בי מושא לכעסים שלה, וזאת ללא כל התערבות של גורם בוגר במשפחתי, יהא זה הורה או אח גדול. בדרך כלל ראו בי האחראית. אמי הייתה מרימה את ידיה בהכנעה כשביקשתי את התערבותה, ואבי ביקש ממני להיות "נעימה יותר, רכה יותר" ו"לוותר".

גיזרת התעללות נוספת הייתה במישור הרגשי- "את זבל, יש לך לב רע, מפגרת" אלו רק מקצת הכינויים שזכיתי לקבל מהוריי. וכמובן הייתה ההזנחה הרגשית של אמי שמעולם לא הבינה שילד צריך יותר מאשר לבוש ומזון בשביל לחיות בטוב. לצד כל אלה ,בחופש הגדול של כיתה ה' עברתי מסכת של השפלות וחרם מבנות גילי בישוב בו גדלתי.

***

אי הנקה, מניקה, להניק, תינוקות, היריון, לידה, אחרי לידה, אמהות

 

יוני 2018, שבוע 18

התקשרתי לשירות הטרטולוגי של משרד הבריאות בכדי לשאול אותם כיצד עליי לנהוג בזמן ההנקה העתידית היות ואני נוטלת תרופות פסיכיאטריות. הרופאה שמעבר לקו הבהירה לי במשך מספר דקות את ההשלכות החמורות שיש לכל תרופה שאני לוקחת.

"אנחנו ממליצים מאוד שלא להניק".

הודיתי לה, ולאחר מכן בכיתי חרישית במשך דקות ארוכות, והלכתי הביתה מהעבודה באמצע היום.

אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי, והנה מאז הנישואין חשתי כי אני נראית יפה יותר. בעלי היקר מכל עזר לי לאהוב את המראה שלי. בתקופת ההריון החזה גדל. עד אז, זה היה חלום שמעולם לא התגשם עבורי. והנה- נהיה היתרון לחסר תועלת. החזה הוא רק פריט ראווה שאין לו שום משמעות מעשית.

***

שבוע 20

לאחר שעה טיפולית אצל הפסיכולוגית, אמרתי לה ממש על סף המפתן:

"הכאב הגדול הוא שאני משלמת עכשיו מחיר שלא מגיע לי על ההתעללויות שחוויתי בילדותי. בגלל אותן התעללויות אני צריכה לעבור שיקום נפשי שכולל תרופות, ובשל כך- אינני יכולה להניק. עד היכן ידם של המתעללים מגעת?!"

***

כאשר אני צופה בפרסומות של קופות החולים, בתי החולים וכל מי שעוסק בהריון ולידה, שמדגישות ללא הרף את חשיבות ההנקה, הייתי רוצה שהם ידעו עד כמה חשוב להיזהר בדברים אלו. שכן כמוני, יש מי שלא יכולה להניק, פעמים רבות לא מבחירה, ויש להיזהר בכל המלצה חותכת בשל כך. הדבר נכון בעיניי גם בכל מישור אחר בחיים בו אנשים שוללים דרך אחרת ממה שהם רואים לנכון.

אני מזכירה לעצמי  פעמים רבות עד כמה יש אנשים פגועים אשר לא באשמתם משלמים מחירים כבדים. כתבתי את הפוסט הזה כדי שאנשים יבינו כמה שום דבר אינו מובן מאליו, וכמה יש להיזהר במתן המלצות חותכות.

 

אולי יעניין אותך גם:

לקריאת שיתופים נוספים על תחושות של נשים סביב הנקה

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

דף הפייסבוק של האתר

 

 

צילום: sabine-van-straaten

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים !!

מאת : לימור לוי אוסמי

5 בפברואר 20116 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

בישראל אוהבים ילדים, הרבה ילדים. ילדים זה נהדר, ילדים זה נפלא ו 3 ילדים במשפחה חילונית 'רגילה' זה הכי הכי טוב. אושר גדול.

אושר או אולי סתם נוהל רגיל ? לא משנה, לא נתקטנן, יש נורמה ולא משנים את הקיים, כי כנראה יש סיבה טובה לקיומה, ובכלל, יש לנו בעיה דמוגרפית שצריך לפתור, זה לא רק שהילדים הם אושר גדול- זו מצווה !

"המציאות והדמיון נפגשו והתפוצצו" | אחרי לידה

מאת : אמא אחרי לידה

12 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רוב חיי, כל פעם שחשבתי על הריון, התכווצתי, והחלה לכאוב לי הבטן. המחשבה על זה שיהיה בתוכי יצור שמתפתח ושאגדל לממדים לא טבעיים, הייתה לי מאוד לא נוחה. אני זוכרת שבעבודתי ראיתי נשים בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שהן נראות כמו תנור – אוטוטו התינוק מוכן ויוכל לצאת.

טוב, זו באמת הייתה ראייה שונה. עד שהתחלתי לרצות להיות אמא…. אז הכל השתנה. כשראיתי נשים בהריון חשבתי שזה מקסים, וכשראיתי ילדים בסופר מחייכים אלי- רציתי אחד כזה משלי. שיקרא לי אמא ושיישב בעגלת הסופר ויאכל לחמניה ויזיל רוק ויהיה היצור הכי מדהים עלי אדמות.

רגשות אשם בהורות- כלי פשוט ויעיל להתמודד איתם

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, לכל אמא, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רגשות אשם בהורות כל כך נפוצים, עד שלפעמים אנחנו מרגישות שהם ברירת מחדל ואין מה לעשות איתם. אנחנו נוטות להאמין שרגשום האשם מגיעים עם ההורות וכל מה שנותר לנו לעשות הוא להשלים עם קיומם.

אני חושבת אחרת, אני רואה ברגשות האשם הזדמנות לצמיחה, הזדמנות להכרות עמוקה עם עצמנו, הזדמנות להרחיב את המנעד הרגשי שלנו ולבחור בדרך שתוביל אותנו האמהות שאנחנו רוצות להיות. לא האמהות המושלמות, אלא אנחנו.