על אי הנקה ופגיעוּת

מאת :

6 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

בתחילת 2018 גיליתי סוף סוף את השם של המצוקה שלי. פוסט טראומה מורכבת. הפסיכיאטרית והפסיכולוגית אמרו לי כל אחת בנפרד, מבלי לדעת אחת על רעותה, כי זה השם של האבחנה שניתנה לי. באופן פרדוקסלי זה היווה עבורי הקלה גדולה- סוף סוף יש שם, יש עם מה להתמודד. יש הצדקה לכל הכאבים שאני חווה. לפני זה הבינו שאני מתמודדת עם OCD חרדה ודיכאון, אבל רק עכשיו, לאחר 10 שנות טיפול, ראו את הפאזל השלם.

***

היום, לאחר טיפול אינטנסיבי, אני יכולה לומר בוודאות כי עברתי התעללויות במרבית שנות ילדותי ונעוריי. "התעללויות" ברבים כי היו כמה סוגים, ובכמה זירות: מינית- מצד ילדים עוד כשהייתי בגן הילדים, פיזית- מאחת מאחיותיי, משפחתי, שראתה בי מושא לכעסים שלה, וזאת ללא כל התערבות של גורם בוגר במשפחתי, יהא זה הורה או אח גדול. בדרך כלל ראו בי האחראית. אמי הייתה מרימה את ידיה בהכנעה כשביקשתי את התערבותה, ואבי ביקש ממני להיות "נעימה יותר, רכה יותר" ו"לוותר".

גיזרת התעללות נוספת הייתה במישור הרגשי- "את זבל, יש לך לב רע, מפגרת" אלו רק מקצת הכינויים שזכיתי לקבל מהוריי. וכמובן הייתה ההזנחה הרגשית של אמי שמעולם לא הבינה שילד צריך יותר מאשר לבוש ומזון בשביל לחיות בטוב. לצד כל אלה ,בחופש הגדול של כיתה ה' עברתי מסכת של השפלות וחרם מבנות גילי בישוב בו גדלתי.

***

יוני 2018, שבוע 18

התקשרתי לשירות הטרטולוגי של משרד הבריאות בכדי לשאול אותם כיצד עליי לנהוג בזמן ההנקה העתידית היות ואני נוטלת תרופות פסיכיאטריות. הרופאה שמעבר לקו הבהירה לי במשך מספר דקות את ההשלכות החמורות שיש לכל תרופה שאני לוקחת.

"אנחנו ממליצים מאוד שלא להניק".

הודיתי לה, ולאחר מכן בכיתי חרישית במשך דקות ארוכות, והלכתי הביתה מהעבודה באמצע היום.

אף פעם לא אהבתי את הגוף שלי, והנה מאז הנישואין חשתי כי אני נראית יפה יותר. בעלי היקר מכל עזר לי לאהוב את המראה שלי. בתקופת ההריון החזה גדל. עד אז, זה היה חלום שמעולם לא התגשם עבורי. והנה- נהיה היתרון לחסר תועלת. החזה הוא רק פריט ראווה שאין לו שום משמעות מעשית.

***

שבוע 20

לאחר שעה טיפולית אצל הפסיכולוגית, אמרתי לה ממש על סף המפתן:

"הכאב הגדול הוא שאני משלמת עכשיו מחיר שלא מגיע לי על ההתעללויות שחוויתי בילדותי. בגלל אותן התעללויות אני צריכה לעבור שיקום נפשי שכולל תרופות, ובשל כך- אינני יכולה להניק. עד היכן ידם של המתעללים מגעת?!"

***

כאשר אני צופה בפרסומות של קופות החולים, בתי החולים וכל מי שעוסק בהריון ולידה, שמדגישות ללא הרף את חשיבות ההנקה, הייתי רוצה שהם ידעו עד כמה חשוב להיזהר בדברים אלו. שכן כמוני, יש מי שלא יכולה להניק, פעמים רבות לא מבחירה, ויש להיזהר בכל המלצה חותכת בשל כך. הדבר נכון בעיניי גם בכל מישור אחר בחיים בו אנשים שוללים דרך אחרת ממה שהם רואים לנכון.

אני מזכירה לעצמי  פעמים רבות עד כמה יש אנשים פגועים אשר לא באשמתם משלמים מחירים כבדים. כתבתי את הפוסט הזה כדי שאנשים יבינו כמה שום דבר אינו מובן מאליו, וכמה יש להיזהר במתן המלצות חותכות.

 

לקריאת שיתופים נוספים על תחושות של נשים סביב הנקה

לכתיבת תוכן, יצירת קשר והרשמה לרשמת תפוצה

 

צילום: sabine-van-straaten

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

וירוס – מי אמר אני ולא קיבל ?

מאת : ליטל אוהב ציון

20 בינואר 2011תגובה אחת

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

שבועיים חלפו, החופש הגדול הסתיים ואיתו גם הוירוסים, איזה כיף סוף סוף אוכל לנוח קצת, להתפנק במספרה, קצת פדיקור מניקור ואולי אפילו איזה עיסוי….

אבל מה? נחשו מי בא לבקר אותי….

אז מי אמר וירוס ולא קיבל ?!

הבשורה

מאת : אבא בתול

23 בינואר 20114 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הנחתי לפניה את הערכות והמתנתי בסבלנות בסלון לבואה של התשובה, שתי התשובות יצאו שליליות. כנראה שלא הגיע הזמן, התנחמנו. אולם, המחזור בשלו, בושש מלהגיע. החלטנו ללכת לבדיקה אצל הגניקולוג. ריח המרפאה הכה באפי, סביבי ישבו עשרות נשים בשלבי עיבור שונים.

לא רציתי לשכוח איך זה הרגיש להיות אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

10 באפריל 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קושי אחרי לידה

לפני שנה צילמתי את התמונה הלא כ"כ מחמיאה הזאת של עצמי. צילמתי אותה בגלל שידעתי שבשלב מסוים אתגבר על התקופה הזאת ולא רציתי לשכוח איך זה הרגיש באמת. התינוקת שלי הייתה אז בת חמישה וחודשים ועדיין לא ישנה בלילות. לא היה לי רגע לעצמי מאז שהיא נולדה. הייתי עייפה. כל כך כל כך יפה. היה נראה לי שהיא כל הזמן רעבה והנקתי אותה בלי הפסקה. התחלתי להרגיש חסרת אונים.