ימים ראשונים של הסתגלות

מאת : הדס פישמן כהן

5 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

 

ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע.

שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את שתי ידייך המתוקות, את רואה את הדמעה שמתגלגלת אליך ואומרת לי בקול סמכותי:״אמא, אל תדאגי! הכל בסדר איתי…״ כמה שאני אוהבת אותך ומאמינה בך, יפה שלי. את אדם נפלא, קטנה בוגרת, נבונה שלי, אני בטוחה שתתמודדי נפלא שלב, שלב. בהצלחה.

ואתה, אהוב שלי, איך אחלוב ממך מילים, קצת ספר לי על היום, עם מי שיחקת? ״לא יודע״.. אתה עונה. ״שיר הגננת צחקה איתך, ליטפה אותך? התגעגעתי אליך, אוצר קטן". נגסתי בעוגת יום ההולדת שלך וחשבתי על היום לפני שלוש שנים, כשהכרתי אותך לראשונה, כשהגחת מתוך רחמי. הזמן טס מאז, והנה אתה מתבטא מקסים, צוחק ומצחיק אותנו כל כך, נלחם, בועט חזק בכדור וגם בוכה בדמעות חמות וגדולות של אכזבה כשמשהו לא קורה לשביעות רצונך.

״עשית פיפי באסלה של הגדולים?״ אתה מהנהן ואני מוחצת אותך בחיבוק, ״תראה לי תנועות שלמדת בחוג ריתמיקה״, ״ומה אכלת לארוחת הצהריים?״ אני מפציצה בשאלות ולא מגיעה לשובע או לרוגע. ב-19:30 אתה נרדם תוך כדי שאני קוראת לך את הסיפור של לפני השינה ויומך כבר מכוסה בשמיכת הלילה הכהה.

ואת, יפתי הקסומה, בכית אחרי האמבט וליבי נצבט. סיפרת שבהפסקות משעמם, שנשארת בכיתה כי אין מגלשות או משחקים, רק ציורים בחצר, שאת מתגעגעת לגן. לרגע הפה שלי יבש. סיפרתי לך איך הרגשתי אני כשהגעתי לכיתה א׳, כשהכל גם לי היה מנוכר וחדש. ביקשתי שננשום עמוק, שננסה יחד לחשוב מה אפשר לעשות ונרדמת בחיוך כשהחלטנו להביא מחר לביה״ס משהו קטן שלך. הבטחת לי שתצאי לחצר אפילו לקצת.

ועכשיו כששניכם בחלומות מכוסים, לבי עוד שועט, אני במחשבות במעגלים, הבטן מכווצת, הנשימה מעט חסומה, הנה מגיע תורה של עוד דמעה. האם אוכל להיות המבצר הבטוח לשניכם? האם אוכל לרכך עבורכם את ההסתגלות, לתת לכם כלים? אני עצמי מסתגלת וחווה כאבי גדילה, כעת הזמן שלי למנוחה. עד מחר, שאוכל לחבק ולהכיל שוב את עולמי ועולמכם ולשלוח אתכם ליום חדש של התנסות וצמיחה.

 

לטקסטים נוספים על הסתגלות לגן ובית הספר

ליצירת קשר וקבלת תכנים למייל

לשיחה אישית עם לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

באיזו משפחה של 'אבא, אמא, שני ילדים' אני כל כך מקנאה?

מאת : אחת וזהו

14 במרץ 201115 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני קולטת, בהמשך לכמה אסימונים שנפלו במהלך הוויפאסנה, שאני משווה את עצמי למודל משפחתי דמיוני- לא סתם אבא, אמא, שני ילדים. אלא 'אבא, אמא, שני ילדים' פלקאטיים ומדומיינים לחלוטין.

פתאום נפרשת לפני כל קשת המשפחתיוּת האפשרית – לא החל ברווקים וכלה במשפחות מרובות ילדים, אלא דווקא הקשת האינסופית של האפשרויות בתוך המסגרת הסכמטית הזאת של אבא, אמא, שני ילדים.

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה – אמא יקרה

מאת : תמר קלר

3 בינואר 201111 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, שיתופים אישיים

אמי לא היתה צריכה לומר דבר כדי לעזור לי עם הדיכאון אחרי לידה. כל מה שעשתה פשוט דיבר בעד עצמו. באינסטינקטים האימהיים, הטבעיים שלה, עשתה את כל הדברים הנכונים. היא ידעה את כל הדרכים אליי, את כל הדרכים בהם אוכל להתחיל את חיי מחדש אחרי הדיכאון, והרי מה הפלא ? הרי גדלתי ברחמה וחבל הטבור שלי היה מחובר אליה.
תמר קלר מודה מכל הלב לאמא היקרה שלה, שהיתה איתה באהבה אינסופית בתקופת הדיכאון.

ח"כ דנון, מה הקשר בין הצעת החוק שלך לעידוד הנקה ?

מאת : אוסי הורביץ

14 ביולי 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, קוראות לשינוי

בתדהמה והשתאות גדולה שמעתי על הצעת החוק שעברה את הקריאה הטרומית השבוע ותועבר להמשך הכנתה בועדת עבודה, רווחה ובריאות.

התדהמה היא על הרבה חלקים בהצעה ועל עצם ההצעה עצמה. נשאלת השאלה מדוע בכלל צריך לחוקק חוק לעידוד הנקה?