קשה לך? תדלגי

מאת : מיטל גזלה רופא

21 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

"קשה לך? תדלגי…"
תדלגי מעל הקושי, מעל הבור, בקלילות, בלי עומק, בלי לחשוב, בלי לתהות. לדלג לשלב הבא, לדבר הבא שעומד לבוא, לדבר הבא שכבר פה.
אני לא מהמדלגות.
אני מקופצות הראש ישר למעמקים, בהילוך איטי, כזה שמאפשר לשהות בכל רגע. לעצור, להרגיש את מגע המים בעור, להרגיש את הרגעים של בין לבין, טרום התמקמות במים או בקרקע.
כשהגוף עדיין לא החליט היכן הוא מבכר להיות.
להתרחק או להתקרב.
לשלוח יד או לסגת.
להשתרש במקום או להתאיין.
אני מסוחבות המשא, לא משאירה נתחים ממנו בצידי הדרך, כל כולו שלי, איתי. מונח לפרקים ברישול מעל כתפיי, לעיתים מהודק בחוזקה ואז נדרשת מנוחה, אני מקשיבה למנוחה הזו, מפנה לה מקום.
הצלקות, השריטות, הפציעות, הקמטים והזיכרונות.
הם ממקמים אותי, מסמנים אותי, מפנים את המרחב לדבר הבא.
בצידי הדרך יש קירות תומכים ונקודות אחיזה, משענת רכה ומדויקת לפי בחירתי בדמות אנשים, שירים, סיפורים.
כל קיר שכזה מרחיב את ליבי, את דרכי.
נוגע בלחיצות קטנות של סימני דרך.
מאפשר לי להניח שאלות,
מאפשר למצוא מקום,
מכניס נשימה.

 

לבלוג של מיטל

לטקסטים נוספים של נשים מתבוננות

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מחשבות על מהפכה

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בנובמבר 20125 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

אני מסתובבת כבר כמה זמן עם מחשבות על מהפכה.

זה התחיל כשקיבלתי הזמנה ליום עיון בנושא דיכאון אחרי לידה, נושא שקרוב לליבי, ונורא נורא כעסתי. הוצאתי את הכעס כאן ולשמחתי הכעס הניב תגובות רבות.

ברשומה הזאת ביטאתי את הכעס שיש בי כלפי הגישה המסורתית לדיכאון אחרי לידה והצגתי את נקודת המבט שלי בנושא.

באיזו משפחה של 'אבא, אמא, שני ילדים' אני כל כך מקנאה?

מאת : אחת וזהו

14 במרץ 201115 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני קולטת, בהמשך לכמה אסימונים שנפלו במהלך הוויפאסנה, שאני משווה את עצמי למודל משפחתי דמיוני- לא סתם אבא, אמא, שני ילדים. אלא 'אבא, אמא, שני ילדים' פלקאטיים ומדומיינים לחלוטין.

פתאום נפרשת לפני כל קשת המשפחתיוּת האפשרית – לא החל ברווקים וכלה במשפחות מרובות ילדים, אלא דווקא הקשת האינסופית של האפשרויות בתוך המסגרת הסכמטית הזאת של אבא, אמא, שני ילדים.

למה לא מספיק להיות "רק" אמא?

מאת : שירה דרוקר

28 באוקטובר 201136 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, מתמודדות עם הסביבה

האמא שאני שואפת להיות אמא כזאת שתמיד פנויה לילדיה. כזאת שמניקה עד כמה שאפשר, כזאת שמחזיקה קרוב, כזאת שרואה כל צעד חדש בהתפתחות במו עיניה.

כזאת שמלמדת את ילדיה הכול, כזאת שמתווכת להם תמיד את העולם הגדול והלא מוכר.

כזאת שמכינה בעצמה את האוכל שהילדים אוכלים, כזאת שבעצמה אחראית על ניקיון וסדר בבית, ועל לוח הזמנים של הילדים.

בינתיים אני כזאת כבר חצי שנה. אני אמא לתינוקת אחת קטנה. זה קשה אבל אני שמחה שאני מצליחה. מקווה שאמשיך להצליח גם כשזה יהפוך למאתגר יותר.