שלום כיתה א'- על פרידה והסתגלות / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

כמו אמא קרצייה אני שמה לב למין תחושה שנמצאת אצלי ומבקשת ממני לשאול אתכן, הקוראות: נו, איך היה לכן בגן? איך עבר? איך אתן? הכול בסדר? אני שמה לב שאני מחכה לשמוע מכן חוויות, תחושות, מחשבות, פיסות של מידע לגבי איך עוברת לכן ההסתגלות והקליטה, אבל מקבלת בעיקר הרבה שקטטטט.

אני לוקחת כמה דקות כדי לשים לב לצורך הזה שלי ומייד יכולה לראות איך הוא חלק ממרחב משותף רחב יותר, מרחב של קליטה והסתגלות של הורים וילדים למסגרות חדשות. מרחב בו הילדים עוברים דברים שאנחנו לא באמת יודעות עליהם, ומהצד השני יש אותנו, שמחכות מהם לניצוץ של חוויה, לתחושה, מחכות לדעת שהכול בסדר, מקוות להצליח לקחת נשימה בזכות העדכונים הקטנטנים האלה.

 

ההורים או הילדים מרגישים שאין מקום למה שהם מרגישים

אני יכולה לשים לב שבמרחב הזה יש מצד אחד אמונה שהכול בסדר, שהכול יסתדר, יש בתוכו אמונה בכוח של ילדים ושל הורים להתמודד, ויחד עם זה במרחב הזה יש גם חשש שאולי משהו קורה אך לא מדובר, שאולי ההורים או הילדים מרגישים שאין מקום למה שהם מרגישים כי עכשיו צריך להתמודד, כי כל האנרגיות מנותבות להסתגלות ואין זמן או מקום להרגיש, ובטח שלא לדבר על זה. ואם משהו קורה אבל לא מדובר, אז איך אדע שהכול בסדר?

אם אסתכל על הצורך הנוכחי שלי בפיסות מידע מכן ומהילדים, אני יכולה לראות כיצד אותן פיסות עוזרות לי לווסת את עצמי מההתרגשות והחשש שאני נמצאת בהם. כשאני שומעת איך עבר על הילדים שלי היום, מה הם עשו, איך הם הרגישו, מה הם אכלו, איך היה להם עם הגננת או המורה, עם מי הם שיחקו וכל מיני פרטים קטנטנים כאלה, אז משהו בי מתחיל להירגע.

כאן טמון זרע ההתפתחות שלי

אני צריכה לחזק את עצמי שזה בסדר, שמותר לי לשאול קצת יותר שאלות בימים האלה, ולא רק להגיד לעצמי- "שחררי, הכול בסדר, אל תעיקי". כשאני בוחרת לקחת רגע להתבונן בצורך שלי ומה קורה לי בתוך המרחב הזה, אז קל לי יותר להבין את עצמי, לתת לגיטימציה למה שאני צריכה, לבחור שלא לבטל את התחושות למרות הקולות הנוספים שיש בתוכי.

ומה קורה לי כשאני לא מקבלת את פיסות המידע שאני זקוקה להם כדי להתווסת ולהירגע? הרי לפעמים הילדים בוחרים שלא לשתף אותי במה קורה להם, ואני לא רוצה שהוויסות הרגשי שלי יהיה תלוי בהם. או! בדיוק בדיוק במקום הזה אני רואה היכן טמון זרע ההתפתחות שלי. להיות מסוגלת לשהות עם חוסר נוחות ועם חוסר היענות מדויק לצורך שלי, להיות מסוגלת לבדוק מה יכול לעזור לי להתמודד בצורה טובה בלי להתערבל עם חוסר הנוחות, לקחת את האתגרים שעולים בי בתקופת ההסתגלות וללמוד ולהתפתח מתוכם.
אני רואה בכל אתגר הורי כזה את השער לצמיחה והתפתחות, ללמידה והתבוננות, את ההזמנה לגדול. כשאני נזכרת להסתכל על האתגרים האלה כאל הזדמנות, כאל חלק ממסע ארוך של התפתחות, משהו בי מוכן יותר להיות פתוח ללמידה. לא תמיד אני נזכרת בזה, לא תמיד בא ללמוד ולהתפתח, לפעמים רק בא לי להיות בתוך הרגש ולתת לו להיות, וגם זה מעולה.

לימור לוי אוסמי, מלווה אמהות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

למפגשים אישיים איתי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת : אמא אלונה

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות

מאת : תמר קלר

13 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

אם את, חברתך ,שכנתך או בת משפחה שלך נקלעתן לחוויה של דיכאון אחרי לידה- הבינו שיש כאן סבל שניתן לשינוי והתחדשות.

אתן, כאמא אדמה ,תמצאו את הדרך וגם תצאו נשכרות. תלמדו דרכי התחדשות על עצמכן שלא ידעתן על קיומם ותרגישו את הברכה, תרגישו את האיזון.