שלום כיתה א'- על פרידה והסתגלות

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בספטמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

שלום כיתה א'. כמו אמא קרצייה אני שמה לב למין תחושה שנמצאת אצלי ומבקשת ממני לשאול אתכן, הקוראות: נו, איך היה לכן בגן? איך עבר שלום כיתה א'? איך אתן? הכול בסדר? אני שמה לב שאני מחכה לשמוע מכן חוויות, תחושות, מחשבות, פיסות של מידע לגבי איך עוברת לכן ההסתגלות והקליטה, אבל מקבלת בעיקר הרבה שקטטטט.

אני לוקחת כמה דקות כדי לשים לב לצורך הזה שלי ומייד יכולה לראות איך הוא חלק ממרחב משותף רחב יותר, מרחב של קליטה והסתגלות של הורים וילדים למסגרות חדשות. מרחב בו הילדים עוברים דברים שאנחנו לא באמת יודעות עליהם, ומהצד השני יש אותנו, שמחכות מהם לניצוץ של חוויה, לתחושה, מחכות לדעת שהכול בסדר, מקוות להצליח לקחת נשימה בזכות העדכונים הקטנטנים האלה.

 

שלום כיתה א' לילדים. ומה עם ההורים?

אני יכולה לשים לב שבמרחב הזה יש מצד אחד אמונה שהכול בסדר, שהכול יסתדר, יש בתוכו אמונה בכוח של ילדים ושל הורים להתמודד, ויחד עם זה במרחב הזה יש גם חשש שאולי משהו קורה אך לא מדובר, שאולי ההורים או הילדים מרגישים שאין מקום למה שהם מרגישים כי עכשיו צריך להתמודד, כי כל האנרגיות מנותבות להסתגלות ואין זמן או מקום להרגיש, ובטח שלא לדבר על זה. ואם משהו קורה אבל לא מדובר, אז איך אדע שהכול בסדר?

אם אסתכל על הצורך הנוכחי שלי בפיסות מידע מכן ומהילדים, אני יכולה לראות כיצד אותן פיסות עוזרות לי לווסת את עצמי מההתרגשות והחשש שאני נמצאת בהם. כשאני שומעת איך עבר על הילדים שלי היום, מה הם עשו, איך הם הרגישו, מה הם אכלו, איך היה להם עם הגננת או המורה, עם מי הם שיחקו וכל מיני פרטים קטנטנים כאלה, אז משהו בי מתחיל להירגע.

 

צמיד שלום כיתה א'

 

כאן טמון זרע ההתפתחות שלי

אני צריכה לחזק את עצמי שזה בסדר, שמותר לי לשאול קצת יותר שאלות בימים האלה, ולא רק להגיד לעצמי- "שחררי, הכול בסדר, אל תעיקי". כשאני בוחרת לקחת רגע להתבונן בצורך שלי ומה קורה לי בתוך המרחב הזה, אז קל לי יותר להבין את עצמי, לתת לגיטימציה למה שאני צריכה, לבחור שלא לבטל את התחושות למרות הקולות הנוספים שיש בתוכי.

ומה קורה לי כשאני לא מקבלת את פיסות המידע שאני זקוקה להם כדי להתווסת ולהירגע? הרי לפעמים הילדים בוחרים שלא לשתף אותי במה קורה להם, ואני לא רוצה שהוויסות הרגשי שלי יהיה תלוי בהם. או! בדיוק בדיוק במקום הזה אני רואה היכן טמון זרע ההתפתחות שלי. להיות מסוגלת לשהות עם חוסר נוחות ועם חוסר היענות מדויק לצורך שלי, להיות מסוגלת לבדוק מה יכול לעזור לי להתמודד בצורה טובה בלי להתערבל עם חוסר הנוחות, לקחת את האתגרים שעולים בי בתקופת ההסתגלות וללמוד ולהתפתח מתוכם.
אני רואה בכל אתגר הורי כזה את השער לצמיחה והתפתחות, ללמידה והתבוננות, את ההזמנה לגדול. כשאני נזכרת להסתכל על האתגרים האלה כאל הזדמנות, כאל חלק ממסע ארוך של התפתחות, משהו בי מוכן יותר להיות פתוח ללמידה. לא תמיד אני נזכרת בזה, לא תמיד בא ללמוד ולהתפתח, לפעמים רק בא לי להיות בתוך הרגש ולתת לו להיות, וגם זה מעולה.

 

לימור לוי אוסמי, מלווה  רגשית בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

 

אולי יעניין אותך גם:

אמהות כותבות על התחושות שלהן בגן ובבית הספר

דף הפייסבוק של האתר

 

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם בתוך שטף החיים, עצרנו לחשוב מה אנחנו באמת רוצות ?

מאת : עטרת סנפיר- ליפשיץ

19 בספטמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

יום אחד זה קורה, ככה פתאום מתעוררת מבפנים תחושת חוסר הנוחות, המחשבות על החיים, על מה שהיה עד היום, על החלומות שהיו ואולי אינם, על המשפחה, הזוגיות הילדים. על המקצוע, על מה שהצלחנו להגשים ומה ששכחנו בדרך, ועל עצמנו, על מי שהפכנו להיות, על החיים שבנינו לעצמנו. האם זה מה שרצינו באמת? זה מה שדמיינו?

מסע אישי בעקבות הלידה ה"טבעית " – חלק 1

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

יש בי משהו שמפעפע כבר כמה זמן ומבקש לחקור, לשאול, להתעניין ולהעמיק את ההבנה שלי בכל הקשור ללידה ה"טבעית" ואני מתחילה את החקירה בפוסט הזה היום.

בשלב הזה אינני יודעת עדין מה תהיה החקירה, לאן היא תוביל, איך הוא תרגיש, היכן יהיו העצירות להתרעננות, מה הוא תעורר ומה יהיו תוצאותיה. אני מתחילה לגשש ולחקור מתוך מקום של ידיעה וחוסר ידיעה. מקום חדש בשבילי לצאת איתו החוצה.

הפלה, אובדן הריון – אמהות "מוציאות לאור"

מאת : לימור לוי אוסמי

19 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

היום ניגע בנושא כאוב, שאולי לחלקכן יהיה קשה לכתוב או לקרוא עליו, אך עדיין זה נושא שרבות מאיתנו עברנו, התמודדנו או מתמודדות איתו ולכן, משהו שכדאי שנדבר עליו- אובדן הריון.
אובדן הריון הוא חלק מהחיים שלנו כנשים ועצם זה שהוא חלק מהחיים לא הופך אותו לקל יותר או עצוב פחות, כמו כל אובדן. כל אחת שהתמודדה עם אובדן מרגישה אחרת איתו, מתמודדת אחרת, חושבת אחרת, מתנהגת אחרת, נתקלת בתגובות אחרות מהסביבה הקרובה או מהממסד הרפואי ועדיין, לכולנו משותפת התחושה שהיה בנו משהו חי שעכשיו איננו. משותפת התחושה שנגמרה התמימות.