איך להתמודד עם חוסר השינה אחרי הלידה?

מאת : לימור לוי אוסמי

28 באוקטובר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רוצות לישון!

 

חוסר שינה הוא הדבר שהכי קשה לי בתקופת המעבר להורות. הכי. הוא משפיע על המצב הרגשי שלי בצורה ממש לא טובה ולוקח אותי למחוזות הדכדוך, העצבות, הייאוש, הפסימיות. הוא לוקח אותי לעצבנות, לכעס, לחוסר מיקוד מחשבתי. הוא לוקח אותי להיות פחות נעימה אל עצמי, פחות חומלת, פחות יכולה להכיל את התינוק או התינוקת שלי.

זו נטייה רווחת לחשוב שאחרי הלידה כולנו מתמודדות עם חוסר שינה וסובלות ממנו במידה זהה אבל זה פשוט לא נכון. למעשה, כל אחת מאיתנו מגיבה אחרת לחוסר בשעות שינה וגם מידת השינה עצמה משתנה מאחת לאחרת בהתאם לתנאי המציאות שלה. למשל, יש בינינו הבדלים אישיים באופן שבו אנחנו מגיבות לחוסר שעות שינה, כגון:
הבדלים ביכולת שלנו לחזור לשינה אחרי שקמנו באמצע הלילה.
הבדלים במספר השעות שאנחנו צריכות לישון כדי להיות במצב רגשי סביר.
הבדלים באיכות השינה שלנו ובמידה בה אנחנו מסוגלות להירדם כשלצידנו נשימות או בכי של תינוק.
הבדלים ביכולת שלנו לישון ולהניק בו זמנית.
הבדלים בתחושות ובמחשבות שמתעוררות במצבי עייפות ובדרך התמודדות איתן.

הבדלים במספר שעות השינה שאנחנו זקוקות להן כדי  להיות במצב מאוזן רגשית.

בנוסף להבדלים האישיים בינינו, יש גם הבדלים במציאויות הפיסיות שלנו בנוגע לשעות השינה. למשל:

יש נשים שמניקות מתוך שינה ויש שמאכילות מבקבוק ומתעוררות לגמרי באמצע הלילה.
יש נשים שחולקות את הקימה בלילה עם בני או בנות זוגן ומצליחות לישון מספר שעות ברצף.
יש נשים שהתינוק שלהן רגוע יותר בלילה או שהוא קם פחות פעמים.

יש נשים שהתינוק או התינוקת שלהן ישנים שעתיים או שלוש שעות בצהריים, והן יכולות להשלים שעות שינה במשך היום.

יש נשים שמרגישות בנוח לישון בשעות היום אם אחרים שומרים להן על התינוק, ויש כאלו שלא מרגישות בנוח עם זה.

יש נשים שמצליחות לישון עם התינוק בכל שעה, ויש כאלו שלא.

ויש כמובן עוד סיבות קטנות וגדולות שמשפיעות על איכות השינה והחיים.

 

חוסר השינה לא משפיע על כל אחת באופן זהה

אני כותבת את כל זה כדי להעביר הלאה את מה שאני מרגישה שעדיין לא מספיק ברור מאליו, והוא שחוסר השינה שאנחנו מתמודדות איתו אחרי הלידה משפיע בצורה קריטית על המצב הרגשי שלנו, עד להידרדרות לדיכאון, והוא לא משפיע על כל אחת מאיתנו באופן זהה. זה שכולן סובלות מחוסר שינה אחרי הלידה לא אומר שכולן מושפעות ממנו בצורה זהה וכדאי לשים לב ולא להתעלם מהעייפות בגלל ההנחה ש'כולן סובלות מחוסר שינה ומצליחות להתמודד'.

כשאנחנו ישנות מספיק שעות בלילה, יש לנו יכולות גבוהה יותר להכיל את ההתמודדויות והאתגרים שהתקופה מזמנת לנו, אך כאשר אנחנו אחרי לילות לבנים, סף היכולת שלנו להתמודד צונח דרמטית. במצבים של עייפות גוברת המציאות יכולה להיראות שחורה יותר, דרמטית יותר, ואנחנו יכולות לתפוס כל אתגר או משימה כענקיים ובלתי פתירים ואותנו כקטנות וחסרות אונים מולם.

התגייסות משפחתית ועזרה בתשלום הם הדברים המידיים והברורים שיכולים לעזור לנשים לישון אחרי לידה. אני מאמינה שעם השנים, ככל שיותר ויתר נשים יבינו ויאמינו שההצפה הרגשית שלהן אחרי לידה לא באשמתן אלא מתרחשת בשל תנאי מציאות לא טובים מספיק, הן תפעלנה יותר להתערבות של המדינה בסבסוד עזרה, בחופשת לידה לבן הזוג, בתכניות קהילתית לתמיכה ובהתחשבות בשעות העבודה לאבות, לסבים ולסבתות כדי שיוכלו להקל עליהן.

 

איך אפשר להתמודד עם חוסר השינה?

ומה בינתיים? איך אפשר להתמודד עם חוסר שעות שינה במציאות שאינה מותאמת לנשים אחרי לידה? אני חושבת שזאת שאלה משמעותית שהתשובה אליה משתנה מאישה אחת לשנייה, כי פיתרון שיכול להיות מצוין עבור אישה אחת יכול להיות גרוע עבור אחרת. עבורי הדרך להתמודד היא לדבר על זה, להקשיב, להתבונן, לבדוק מה הצרכים שלי ולמה אני זקוקה, לבדוק מה הקשיים המרכזים שלי לעומת החוזקות או הדברים שבאים לי בקלות. דרך ההתבוננות נפתח לי מרחב שיש בו אותי ואת כל מה שעובר עליי ולא רק את התינוק ואת מה שהוא זקוק לו.

כשאני מפנה מרחב התבוננות על מה שקורה לי בעקבות העייפות, זה עוזר לי לצאת מהלופ האינסופי של רק רדיפה אחר שעות שינה או רק תסכול ועצבנות, ומשהו מתחיל לקרות. לפעמים נכנסת נשימה, לפעמים נכנסת חמלה, לפעמים נכנסת הבנה לגבי מה יכול לעזור לי, לפעמים משהו נרגע בי רק מעצם ההתבוננות והדיבור על זה. כשאני מתחילה להתבונן, אני מתחילה לשים לב שהעייפות היא לא אני, אלא משהו שקורה לי ואז אני יכולה להתמודד מולה ולבחור מה הדרך שהכי טובה בהתחשב במציאות הקיימת.

התבוננות והקשבה היא דרך שעובדת לי, אבל אני בטוחה שיש עוד המון דרכים שעובדות לנשים אחרות וכדאי שנחלוק אותן אחת עם השנייה, כדי שנתמודד עם זה יחד ולא כל אחת עם עצמה. שיתוף בניסיון ובידע האישי של כל אחת מאיתנו הוא עוד דרך מצוינת להתמודד עם האתגרים של המעבר להורות, כי בסופו של דבר אין כמו תמיכה קהילתית טובה של נשים. אתן מוזמנות בשמחה לכתוב כל מה שעולה לכן בנוגע לחוסר שינה וההתמודדות איתו ונוכל ללמוד אחת מהשנייה.

 

שלכן,

לימור

*אני עוזרת לנשים שאינן בדיכאון להתמודד עם אתגרים רגשיים וקבלת החלטות בתקופת המעבר להורות, (במפגשים טלפוניים ובפרדס חנה-כרכור) ומצלמת נשים אחרי לידה בסביבה הטבעית שלהן.

קצת עליי

הבלוג שלי

 

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שיעורים פרטיים בסטטיסטיקה

מאת : יפעת הרץ

17 בינואר 20133 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אתמול נפגשתי שוב עם הסטטיסטיקה. ככה, מחוץ לאוניברסיטה, היא חיכתה לי בפינה.

רופא מקסים, מרפאה נעימה, חדר חשוך, כיסא נח, רגלים מפושקות ועובר ( שאני חושבת שהוא עוברית) מתנועע בשמחה על המסך הגדול מולי. מודדים את אורכה, מודדים את עובי הנוזל בעורפה ומופיע שם מספר שלכמה רגעים לא אומר לי כלום ( על אף הסבר מפורט לו זכיתי בדיוק שתי דקות קודם לכן).

'שקיפות בינונית' אומר הרופא ואני שואלת 'מה זאת אומרת בינונית' ( אצלי שום דבר לא בינוני אדון!), והוא משיב, השקיפות לא תקינה, מסיים בעדינות חן ורגישות את הבדיקה ועובר איתי למשרד, שם ההיא של המספרים מהתיכון לא מפסיקה לדבר. ומאז, בשלושים השעות האחרונות, להוציא חמש שעות שינה טרופה, כל עולמי מתמלא במספרים ובשנאתי משכבר הימים- גב' סטטיסטיקה. אחוזונים, פילוחים, סיכויים, סיכונים, התפלגויות… שכל-כולללללם מספרים של אי ודאות מדודה היטב.

מעבדות לחירות – כמו ציפור את חופשיה, רוצה לגעת בשמיים….

מאת : רעות

14 באפריל 20115 תגובות

מתוך אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

תחושת השחרור וההקלה הגיעה אחרי שהבנתי שאני לא צריכה לדאוג להורים שלי יותר. שכל מה שאני צריכה לעשות כדי שיהיה בסדר זה להיות הילדה שלהם. לראשונה בחיי אני מבינה שלהיות דאוגה, ביקורתית ומחנכת של הוריי, זה לא הפתרון. לראשונה בחיי אני מבינה שהפתרון הוא פשוט לשחרר ולהבין שהם יסתדרו טוב יותר בלי הרצון שלי לשנות אותם כל הזמן. אני יכולה רק לשנות את עצמי. ומגיע לי. מגיע לי להיות ולהתנהג כמו הילדה שלהם מבלי להתנצל.

זה לא תמיכה "בהם". זו תמיכה בכולנו

מאת : הכי אמיתית

10 באוגוסט 2011תגובה אחת

מתוך קוראות לשינוי

בדרך חזור, האוטובוס חלף על פני שדרות רוטשילד, וראינו את המאהל הענק, המוני אוהלים, עומדים, שלווים כביכול אך צועקים אליך בקול גדול…

פתאום החיוך ירד מהפרצוף. ולא כי ראינו איזו זוועה מולנו, אלא כי משהו פתאום חלחל. עמוק.