כלי פשוט וזמין להתמודדות עם מחשבות חוזרות ומטרידות / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בדצמבר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, לכל אמא, פחדים וחרדות אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

בימים האחרונים יצא שנעזרתי בכלי מאוד פשוט ונגיש, שאני נעזרת בו לא מעט, ורציתי להזכיר לכן לגביו. הכלי הוא~ הנשימה שלנו.

אני בטוחה שבשלב כזה או אחר בחיים לכולכן יצא ללמוד כיצד להסב את תשומת הלב לנשימה וכיצד לנשום, ואני כותבת רק כדי להזכיר לכן שהכלי הזה הוא זמין, פשוט ויעיל שעושה עבודה מעולה בעיניי כשאנחנו רוצות לקחת הפסקה מלופ של מחשבות חוזרות ומטרידות שנכנסנו אליו.

כשאנחנו בוחרות לשים לב לנשימה ולהאריך את זמן הנשיפה והשאיפה, כשאנחנו בוחרות להסב את תשומת הלב לאוויר שיוצא ונכנס מהנחיריים, אנחנו בעצם בוחרות להעניק אלטרנטיבה להלך רוח שהיינו בו. אנחנו בוחרות באלטרנטיבה רגועה, מקורקעת (מלשון קרקע), שמזכירה שיש לנו גם את האופציה לטוב, לשקט, מזכירה שיש לנו קרקע ובסיס מתחת לרגליים, מזכירה שיש לנו אפשרות לחזור אל הבסיס שלנו.

הנשימה שלנו תמיד איתנו, תמיד נמצאת, תמיד זמינה. לא צריך לעשות  מאמץ מיוחד כדי לחזור אליה, ולא צריך תנאים מיוחדים או מוסיקת רקע, אלא רק לזכור שהיא כאן, תמיד. לפעמים כל מה שאנחנו צריכות הוא רק להיזכר באופציה לחזור אל הנשימה ולבחור מחדש להעניק אלטרנטיבה להלך רוח שנכנסו אליו וכך לתמוך בעצמנו ולבחור ברווחה נפשית.

והנה גם כמה מילים בסרטון בנושא:

 

שלכן,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, עוזרת לנשים להתמודד עם תחושות, דילמות ואתגרים בתקופת המעבר להורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. medabrot.imahut@gmail.com

לבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שלוש ארבע וחזרה לעבודה

מאת : נטע רותם ימניצקיי

31 באוגוסט 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כן, להיות בבית עם תינוק זה לא כל כך קל. אני מרגישה שכל היום שלי סובב סביב חיתולים עם קקי, חיתולים עם פליטות, סלקלים, מנשאים, מוצצים, להרדים, להרגיע…. וזה לא נגמר. והראש שלי כבר כל כך מלא בזה, וכמעט שאין לי מנוח, עד שמידי פעם אני מוצאת את עצמי מפנטזת איך אני אשב בכסא המסתובב שלי במשרד, עם כוס קפה חמה, ואהיה שוב אותה נטע המצחיקה, הדעתנית, העובדת המצוינת שהנני.

היומולדת הראשון לאימהות שלי

מאת : שירה דרוקר

18 באפריל 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הילה חוגגת יומולדת ראשון. היא מקבלת המון תשומת לב ומתנות.

אני מרשה לעצמי לקחת קצת תשומת לב לעצמי ולחגוג את היומולדת הראשון לאימהות שלי.

שנה שלמה עברה מאז הרגע שבו הפכתי לאמא.

בתאריכים חשובים בחיי, בחגים, בשמחות, אני אוהבת לנסות להיזכר – איפה הייתי ביום הזה בשנה שעברה? ובזו שלפניה? וכבר מזמן שהתחלתי לפתוח מדי פעם את היומן ולבדוק.

הנה, בתחילת אוגוסט 2010 סיפרנו למשפחה שאני בהריון.

ב- 23/11/2010 חגגנו חצי שנה לנישואינו וגילינו בסקירת מערכות שיש לנו בת בריאה ואמיתית לחלוטין.

בדצמבר הרגשתי לראשונה בעיטה, ופגשתי את מאיה המיילדת.

בינואר חגגתי יומולדת עם אחותי האהובה ועם בטן גדולה.

הפגישות עם המיילדת הפכו תכופות, והנה הגיע התאריך המשוער – 18/04/2011, ליל הסדר.

על חרטה: "אני מתחרטת שהבאתי את ילדיי לעולם"

מאת : לימור לוי אוסמי

28 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

על חרטה עדיין לא כתבו לי. על חרטה עדיין לא דיברנו. האם זה בגלל שחרטה על הבאת הילדים לעולם היא עדיין טאבו כזה גדול? האם זה בגלל שחרטה היא מילה כל כך גדולה, גורפת, דיכוטומית, שלמעשה מבטלת את הבחירה הכי משמעותית בחיים שלנו? בחירה שלא ניתן להימלט ממנה אלא רק להתמודד איתה בכאב?

חרטה על הבאת ילדים היא בעצם חרטה על חיים שלמים שהיו לנו, וזאת חרטה כואבת במיוחד, שורטת במיוחד, קשה כל כך לנשיאה ולהבנה, כמו רגש גדול ועוצמתי שלא ניתן בכלל להכילו. איך אישה שבוחרת לגדל את ילדיה יכולה לחיות בשלום פנימי עם רגש של חרטה על הבאתם לעולם?