הגופים שלי נפגשים

מאת : לימור לוי אוסמי

7 בינואר 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

 

עקב החורף והמחלות שמגיעות איתו,

אני משתפת במשהו שכתבתי לפני שלוש שנים ועוד לא פירסמתי:

 

נוגה עם חום

ונדמה כי העולם מסתנכרן

אל תוך הקצב שלה,

או שרק אני.

 

שְעון חול סבלנותי

מגיע אל גרגיריו האחרונים.

הלוואי ותירדם,

כדי שאוכל לקחת

כמה נשימות קטנות של 'עצמי'.

 

אני מפליגה במחשבות

על כתיבה. על העולם. עליי בתוכו.

הגוף הפיסי כאן, אך זה הרוחני

כבר מזמן חצה את גבולות החדר.

 

אני מניחה את הטלפון בצד

ומביטה בעיניה,

בשיערה הגולש על הכר,

באצבעות הקטנות המסובבות את קצות שיערה.

 

'איזה אוצר', עולות בי המילים מבפנים.

ולשנייה אחת, הגופים שלי נפגשים.

 

חולה, מחלה, תינוקות, ילדים, ילדה, חורף, נפגשים

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה רגשית בהורות.

לקריאת תכנים נוספים בבלוג שלי

להרצאה הדיגיטלית שלי – "אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"

לדף הפייסבוק

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “הגופים שלי נפגשים”

  1. יעל הגיב:

    לימור
    כתבת מקסים. נקי ומעורר הזדהות גדולה. כיף לבת שלך שזכתה בך.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עוצמה נשית- בשבילי זו לא קלישאה משומשת

מאת : רעות שלומי רסלר

21 באפריל 20138 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עם השנים, ובעזרת אהבתו הגדולה של בן זוגי, התחלתי להבין שאני ראויה ליותר מזה, אני ראויה ליותר מתחושת בסדר, או תחושה של הישרדות, אני ראויה ליהנות מהחיים, עם הכאב והקושי שיש בצידם, אני ראויה להנות משפע, שפע של אהבה ללא תנאים.

אני יכולה להוליד ילדים בלידות טובות, ליהנות מהאמהות ללא אשמה, אני יכולה להעניק לעצמי את מתנת הלימודים והצמיחה האישית ובמקביל לפתח קריירה עצמאית, אני יכולה לקחת סיכונים מחושבים ולבקש עזרה, אני יכולה לטעות בדרך, לקבל סירובים ולנסות שוב. אני יכולה ללכת אחרי הלב שלי גם בחיי האישיים וגם בחיי העסקיים, אני לא צריכה לשים מסכות או לחפש תמיד את המילים הנכונות ואת השיטה שעבדה לאלו שלפניי.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת ש..

מאת : תניה טוויל

10 ביולי 20134 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

אני שוכבת על מיטה בחדר, בעלי חזר מוקדם והוא עם התינוקת. ואני לא מצליחה לישון, אבל מצליחה לפנטז על קצת זמן לעצמי. לפנטז על כל מה שהיה בא לי. זה גם משהו.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת, ״האישה האחרת״ שתמיד חשבתי שנמצאת מעבר לפינה. שחשבתי שאני צריכה להיות, אני הרבה מתאבלת עליה, על האישה ההיא. ורואה שאני בעצם רק מי שאני. אולי יש בי דברים מדהימים, בטוח שיש, אבל לא אוכל לראות אם כל הזמן אחפש להיות האישה ההיא.

אולי לעולם לא אהיה מישהי שהכל תמיד מסודר ומאורגן אצלה, כמו הבת זוג של אבא שלי.

אולי לא אהיה זאת שמצליחה לקיים את עקרון הרצף, כמו המנהלת של הגן האנטרופוסופי.

אולי לא אוכל לשנות אמונות בשליפה פשוטה כמו כל אלו שמתרגלות תטא הילינג.

דרך הכתיבה

מאת : לימור לוי אוסמי

11 במאי 20144 תגובות

מתוך לכל אמא

דרך הכתיבה אין טעות.

אני כותבת את עצמי.

עצמי יכולה להיות טעות?

דרך הכתיבה אני יכולה להיות האני שלא נעים לי לחשוף,

מרושלת,

איטית,

ביקורתית,

מסורבלת.