הגופים שלי נפגשים

מאת : לימור לוי אוסמי

7 בינואר 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

 

עקב החורף והמחלות שמגיעות איתו, מפרסמת משהו שכתבתי לפני שלוש שנים ולא פירסמתי אף פעם:

 

נוגה עם חום

ונדמה כי העולם מסתנכרן

אל תוך הקצב שלה,

או שרק אני.

 

שְעון חול סבלנותי

מגיע אל גרגיריו האחרונים.

הלוואי ותירדם,

כדי שאוכל לקחת

כמה נשימות קטנות של 'עצמי'.

 

אני מפליגה במחשבות

על כתיבה. על העולם. עליי בתוכו.

הגוף הפיסי כאן, אך זה הרוחני

כבר מזמן חצה את גבולות החדר.

 

אני מניחה את הטלפון בצד

ומביטה בעיניה,

בשיערה הגולש על הכר,

באצבעות הקטנות המסובבות את קצות שיערה.

 

'איזה אוצר', עולות בי המילים מבפנים.

ולשנייה אחת, הגופים שלי נפגשים.

 

חולה, מחלה, תינוקות, ילדים, ילדה, חורף

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות. עוזרת לנשים להתמודד עם תחושות, אתגרים ודילמות בתקופת המעבר להורות. בכרכור ובשיחות וידאו. שילחו אליי מייל: medabrot.imaht@gmail.com ואפשר ליצור קשר גם בפייסבוק.

לקריאת תכנים נוספים בבלוג שלי

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “הגופים שלי נפגשים”

  1. יעל הגיב:

    לימור
    כתבת מקסים. נקי ומעורר הזדהות גדולה. כיף לבת שלך שזכתה בך.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מחפשת אמא פונדקאית

מאת : מחפשת אמא פונדאית

22 בפברואר 201122 תגובות

מתוך הריון

החלטתי לפרסם את הסיפור שלי כדי לקבל עזרה ולהגשים את חלומי למשפחה גדולה.

אני מאוד רוצה ילד נוסף ולא יכולה לעשות זאת לבד.

אני צריכה "רחם להשכרה".

אם אתן מעוניינות או מכירות מישהי שמוכנה להיות עבורי פונדקאית אשמח אם תצרו אתי קשר.

תודה ובשורות טובות לכולנו…

פינת ספרים: "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" / ארנה קזין

מאת : בטי גורן

30 ביוני 20114 תגובות

מתוך ספרים לאמהות

אני מקבלת את הספר "אפס עד 12: יומן השנה הראשונה" של ארנה קזין מתנה מבן זוגי. את הכתיבה של ארנה אני זוכרת עוד מ"הארץ" ואני מתרגשת. ברור לי שיש לי אוצר בין הידיים ואני לא מתבדה.

בספר, ארנה (כך אקרא לה מעתה, נראה לי מגוחך לקרוא לה “קזין” אחרי קריאת ספר כל כך אישי ואינטימי) מתארת את השנה הראשונה לחייה של נעמי, בתה המשותפת שלה ושל מיכל, זוגתה. מיכל היא האמא הביולוגית של נעמי, ואילו ארנה מנסה להגדיר מה היא עבור נעמי כל הספר וכל השנה הראשונה.

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.