הגופים שלי נפגשים

מאת : לימור לוי אוסמי

7 בינואר 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

 

עקב החורף והמחלות שמגיעות איתו, מפרסמת משהו שכתבתי לפני שלוש שנים ולא פירסמתי אף פעם:

 

נוגה עם חום

ונדמה כי העולם מסתנכרן

אל תוך הקצב שלה,

או שרק אני.

 

שְעון חול סבלנותי

מגיע אל גרגיריו האחרונים.

הלוואי ותירדם,

כדי שאוכל לקחת

כמה נשימות קטנות של 'עצמי'.

 

אני מפליגה במחשבות

על כתיבה. על העולם. עליי בתוכו.

הגוף הפיסי כאן, אך זה הרוחני

כבר מזמן חצה את גבולות החדר.

 

אני מניחה את הטלפון בצד

ומביטה בעיניה,

בשיערה הגולש על הכר,

באצבעות הקטנות המסובבות את קצות שיערה.

 

'איזה אוצר', עולות בי המילים מבפנים.

ולשנייה אחת, הגופים שלי נפגשים.

 

חולה, מחלה, תינוקות, ילדים, ילדה, חורף

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות. עוזרת לנשים להתמודד עם תחושות, אתגרים ודילמות בתקופת המעבר להורות. בכרכור ובשיחות וידאו. שילחו אליי מייל: medabrot.imaht@gmail.com ואפשר ליצור קשר גם בפייסבוק.

לקריאת תכנים נוספים בבלוג שלי

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “הגופים שלי נפגשים”

  1. יעל הגיב:

    לימור
    כתבת מקסים. נקי ומעורר הזדהות גדולה. כיף לבת שלך שזכתה בך.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20157 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.

מחשבות על מהפכה

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בנובמבר 20125 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

אני מסתובבת כבר כמה זמן עם מחשבות על מהפכה.

זה התחיל כשקיבלתי הזמנה ליום עיון בנושא דיכאון אחרי לידה, נושא שקרוב לליבי, ונורא נורא כעסתי. הוצאתי את הכעס כאן ולשמחתי הכעס הניב תגובות רבות.

ברשומה הזאת ביטאתי את הכעס שיש בי כלפי הגישה המסורתית לדיכאון אחרי לידה והצגתי את נקודת המבט שלי בנושא.