הורות, אמהות, תינוקות, היריון ולידה
אחרי לידה,  עמוד הבית,  תחושות מגוונות אחרי לידה

זמן המתנה

זמן המתנה.

מחכים לרכבת, לגשם, לקור,
מחכים בישיבה או עומדים בתור,
מחכים למכתב, מחכים לבשורה,
מחכים שתצמח על ראשם שערה,
מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",
כל אחד מחכה לעניין שלו."
 
ד"ר סוס, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

אתמול יצאתי להליכה ושמתי לב למשהו מעניין שקרה לי- לא העפתי מבט לעבר שדה הנקטרינה שמתחיל לפרוח. זה הפתיע אותי כי מאותו שדה התפעלתי רק לפני כמה ימים. נתתי לתחושות ולמחשבות לעוף לכמה שניות, והן עפו, בגדול. תובנה הגיעה.

זמן המתנה. הייתה התלהבות, התרגשות, שמחה, התרחבות, אבל מה עכשיו? מה השלב הבא?מתי השדה יתעטף בפריחה ולא רק בכמה זרזיפים? הרי אם אהיה כנה עם עצמי, העצים די ערומים כרגע. ההתלהבות התרחשה כשהסכמתי להתקרב אל הפרחים ולהתמקד בהם, אבל בגדול, יש פה הרבה מאוד עצים עם מעט מאוד פרחים.

המתנה. שום דבר לא קורה, לא זז, אין התחדשות. מה שהלהיב עד לא מזמן נראה עכשיו סתמי ואפילו מכוער. יש ציפייה, המתנה, לפעמים אכזבה ותסכול. זה מעלה אתגרים של התמודדות עם אי-ידיעה. לא לדעת מתי הפריחה תתחיל, לא לדעת מתי החדש יגיע, מתי ייגמר השעמום. מותר לי להרגיש את זה? בוודאי. וכשאני מגדלת את התינוק שלי? גם אז מותר לי להרגיש?

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

כשאני מסתכלת על התנועה הטבעית שבטבע, על הפריחה, הנשירה, הקמילה, ההמתנה, משהו נרגע בי מעצם הידיעה שככה זה, זו התנועה שצריכה לקרות. זה גורם לי לרצות לאמץ יותר את השקט הזה, את הידיעה הפנימית שיש תהליכים שאי אפשר להאיץ, את האמונה שדברים קורים בקצב שלהם, בזמן שלהם, וחוסר ההתקדמות היא לא באשמתי. 

זמן המתנה. מה הוא מעורר בי? מה הוא מביא איתו? עד כמה אני יכולה להיות בשמחה, ברוגע, בשלווה, כשדברים לא מתקדמים בקצב שלי?  

אני מזכירה לעצמי שאמנם אני לא יכולה להאיץ את קצב התפתחות הדברים, אבל יש לי את הבחירה איך להיות עם מה שמאתגר. המטרה שלי היא להיות בטוב, בשמחה, ובשביל זה אני צריכה לשים לב לעצמי ולהזין אותי בטוב, כדי שלא אקרוס אל מול מה שמאכזב.

אני נזכרת בהזנה העצמית שכבר קיימת, בהליכה בשדות, בצילום, בחקירה העצמית דרך הכתיבה ודרך שיחות עם חברות, ויודעת שכבר עברתי דרך. עכשיו כל מה שנותר הוא לחזק אמונה בדרך ולכך שהגדילה שלי מתרחשת לצידה ולא רק עם ההגעה ליעד, לשים לב לציפיות, להודות על מה שכבר יש וקיים ונפלא, לתת מקום לקושי כשצריך, ולזכור שהפריחה תגיע, בקצב שלה.

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית אחרי לידה ובהורות. יוצרת האתר. אפשר ליצור איתי קשר דרך הודעה למייל או לווטסאפ: medabrot.imahut@gmail.com 052-2835020

קצת עליי
הבלוג האישי שלי
"אני אמא לתינוק האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" – הרצאה דיגיטלית

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

4 Comments

  • Avatar

    הילה גלסר

    תודה אהובה! על הצילומים שלך שמוציאים אותי מעצמי(חופש מה עצמי )
    זמן המתנה בשבילי? קודם כל להגדיר את זה בכלל כזמן המתנה זה נפלא לי ויכול לעזור לי לגבש סבלנות. אני מרגישה שכרגע בעולם הזה יש קושי גדול לזמנים כאלו. הצורך והדחיפות לגדול כל הזמן דופקים על הדלת.ההאצה הזאת מלחיצה ופחות מאפשרת לי להבין את המתרחש
    מרגיש לי שהכתיבה שלך יכולה לעזור לי הרבה עכשיו.

  • Avatar

    *

    תודה לימור,
    אני נמצאת בדיוק במקום הזה .עשיתי דרך אבל צריך עוד סבלנות…לפעמים זה נראה אין סופי.
    תודה רבה על מאמר מחזק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× ליצירת קשר ופרטים על ליווי רגשי בהורות