זמן המתנה

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בינואר 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זמן המתנה.

או כמו בספר של ד"ר סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים":

"מחכים לרכבת, לגשם, לקור,

מחכים בישיבה או עומדים בתור,

מחכים למכתב, מחכים לבשורה,

מחכים שתצמח על ראשם שערה,

מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",

כל אחד מחכה לעניין שלו."

 

 

אתמול יצאתי להליכה בשדות ושמתי לב למשהו מעניין שקרה לי (או, לפחות, זה היה מעניין עבורי 😊 )- לא העפתי אפילו מבט קטנטנן אל עבר שדה האפרסק שמתחיל לפרוח. ולמה זה הפתיע אותי? כי מאותו שדה ממש התמלאתי התפעלות והתרגשות רק לפני כמה ימים. למעשה, הוא זה שמשך אותי ללכת דווקא במסלול הזה, כדי להתענג על הדרך מהפרחים הוורדרדים שפורחים כל כך מעט זמן בשנה. הפער בין ההתרגשות שהייתה לי רק לפני כמה ימים לבין ההתעלמות שהייתה אתמול היה כל כך גדול, עד שאמרתי לעצמי: 'רגע, יש פה משהו שקורה לך'. למה את שמה לב?

 

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

 

נתתי לתחושות ולמחשבות לעוף לכמה שניות, והן עפו, בגדול, עד שזה היה קצת מצחיק. 'נו, כמה זמן לוקח לזה לפרוח?', 'זה לא פורח מהר יותר בדרך כלל?', 'ממה התלהבת, בסך הכול יש כאן בעיקר עצים ערומים', 'טוב, ראיתי, הבנתי, צילמתי. נקסט'. בחיים לא הייתי מנחשת שזה מה שיעלה. בחיים לא הייתי מנחשת שיהיו לי תחושות מול שדה אפרסק, ובטח שלא אקדיש להן זמן או תשומת לב. גם עכשיו זה מעלה בי חיוך.

 

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

 

זמן המתנה. הייתה התלהבות, התרגשות, הייתה שמחה גדולה והתרחבות, אבל מה עכשיו? מה קורה? מה השלב הבא? מתי הוא יקרה? מתי השדה כולו יתעטף בפריחה וורדרדה מהממת ולא רק בכמה זרזיפים? הרי אם אהיה כנה עם עצמי, אז.. העצים די ערומים ולא כאלה מרשימים. ההתלהבות מהם התרחשה כשהסכמתי להתקרב אל הפרחים הקטנטנים ולהתמקד בהם, אבל בגדול, יש פה הרבה מאוד עצים עם מעט מאוד פרחים.

 

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

 

המתנה. שום דבר לא קורה, לא זז, אין התחדשות, אין תנועה, אין ריגוש. מה שהלהיב עד לא מזמן נראה די סתמי ואפילו קצת מכוער. יש ציפייה, המתנה, לפעמים אכזבה ותסכול. לפעמים זה מעלה אתגרים של התמודדות עם אי-ידיעה. לא לדעת מתי הפריחה תתחיל, לא לדעת מתי החדש המלהיב יגיע, מתי ייגמר השעמום. מותר לי להרגיש את זה? בוודאי. וכשאני מגדלת את התינוק שלי? האם גם אז מותר לי להרגיש?

 

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

 

כשאני מסתכלת על התנועה הטבעית שבטבע, על הפריחה, הנשירה, הקמילה, ההמתנה, משהו נרגע בי מעצם הידיעה שככה זה, זו התנועה שצריכה לקרות. זה גורם לי לרצות לאמץ יותר את השקט הזה, את הידיעה הפנימית שיש תהליכים שאי אפשר להאיץ, את האמונה שדברים קורים בקצב שלהם, בזמן שלהם, וחוסר ההתקדמות היא לא באשמתי. כמה אנרגיה אני יכולה לפעמים להוציא כדי לנסות להאיץ, לקדם, כדי שדברים יקרו מהר יותר ולא אצטרך להמתין. גם בלי לשים לב.

 

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

 

זמן המתנה. מה הוא מעורר בי? מה הוא מביא איתו? עד כמה אני יכולה להיות בשמחה, ברוגע, בשלווה, כשדברים לא מתקדמים בקצב שלי? עד כמה אני יכולה להניח לאמביציה לרצות שדברים יקרו, ועכשיו, ולא להלקות את עצמי או להילחץ על זה שאני לא עושה מספיק?

אני עובדת על זה, אני מתבוננת על זה, אני מתרחבת מתוך זה. אני יודעת שזמן המתנה הוא זמן מאתגר, לכל אחת, ובוחרת לשאוב השראה מהטבע. אני מאפשרת לעצמי להרגיש את מה שעולה בי, לתת לזה מקום, ונזכרת עד כמה קשה לעשות את זה אחרי הלידה, כשההמתנה היא לא לפריחת השדה או לגדילה של מספר הנשים שאני מלווה, אלא לזה שהתקופה ההזויה הזאת תעבור, ומדובר בתחושות לא פשוטות שעולות מול התינוק שלי.

 

המתנה, הורות, אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה, חופשת לידה, דיכאון אחרי לידה

 

אני מזכירה לעצמי שאמנם אני לא יכולה להאיץ את קצב התפתחות הדברים, אבל יש לי את הבחירה איך להיות עם מה שמאתגר אותי. המטרה שלי היא להיות בטוב, בשמחה, ובשביל זה אני צריכה לשים לב לעצמי ולהזין אותי בטוב, כדי שלא אקרוס מול מה שמרגיש מאכזב. אני נזכרת בהזנה העצמית שכבר קיימת, בהליכה בשדות, בצילום, בחקירה העצמית דרך הכתיבה ודרך שיחות עם חברות, ויודעת שכבר עברתי דרך. עכשיו כל מה שנותר הוא לחזק אמונה בדרך ולכך שהגדילה שלי מתרחשת לצידה ולא רק עם ההגעה ליעד, לשים לב לציפיות ולבדוק אם אפשר מדי פעם לשחרר אותן, להודות על מה שכבר יש וקיים ונפלא, לתת מקום לקושי כשצריך, ולזכור שהפריחה תגיע, בקצב שלה.

איך אתן מתמודדות עם תקופות של המתנה בחיים? אשמח לשמוע ולהתרחב, תכתבו לי.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה רגשית בהורות.

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" – הרצאה דיגיטלית

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “זמן המתנה”

  1. הילה גלסר הגיב:

    תודה אהובה! על הצילומים שלך שמוציאים אותי מעצמי(חופש מה עצמי )
    זמן המתנה בשבילי? קודם כל להגדיר את זה בכלל כזמן המתנה זה נפלא לי ויכול לעזור לי לגבש סבלנות. אני מרגישה שכרגע בעולם הזה יש קושי גדול לזמנים כאלו. הצורך והדחיפות לגדול כל הזמן דופקים על הדלת.ההאצה הזאת מלחיצה ופחות מאפשרת לי להבין את המתרחש
    מרגיש לי שהכתיבה שלך יכולה לעזור לי הרבה עכשיו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זואי. חיים. ביוונית. אבל לא רק.

מאת : ענבר לב אלי

6 ביולי 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אני זוכרת את הרגע. אני יושבת במרכז לרפואת נשים ברעננה. מחכה להזרעה, אחת מיני רבות, אחרי כמה נסיונות לא מוצלחים להיכנס להריון באופן טבעי. באותם הרגעים אבא שלי בבית החולים בתל אביב, מחכה לתוצאה של הביופסיה. אני מבקשת ליצור חיים.

הדרך לאמהות שלי….

מאת : קרן פתאל-ינאי

25 ביוני 20133 תגובות

מתוך הריון

והרופא המקסים אומר לי, כנראה שיש לך "אנדומטריוזיס".

"אנדומטריוזיס: היא מחלה גינקולוגית, אשר בה ניתן למצוא תאי רירית רחם (אנדומטריום) מחוץ לרחם, באזורים שונים בגוף. האזורים הנפוצים ביותר בהם ניתן למצוא את רירית הרחם הם איברי הרבייה והאגן. כמו כן ניתן לעתים למצוא נגעי רירית רחם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון: שלפוחית השתן, הרקטום והמעיים ובמקרים נדירים מאוד אף בריאות או במוח". (ויקפדיה)

מכאן ועד היותי אמא הדרך ארוכה כאובה עצובה מעצבנת מייאשת מכעיסה מבודדת ומתהפכת למעצימה מרגשת מלטפת מכילה אוהבת משמחת ומאושרת.
נשלחתי למחלקה בתל השומר אשר מתמחה במחלה הזו, לא הסכמתי לקבל את הבשורה הראשונה שאני צריכה לעבור ניתוח בכדי לנקות את הציסטות ומה שעוד יש שם….

נלחמתי בהחלטה הזו שנתיים.

עוגת השוקולד הראשונה שלי כאמא

מאת : אמא

21 באפריל 20134 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

אולי משהו בזה מזכיר לי גם את אמא שלי ובשל כך מאוד מרגש אותי.
מאד אהבתי את עוגות השוקולד שאמא הכינה לי
ובכל אירוע, גם כאדם בוגר,
כאשר התבקשתי או התנדבתי להביא עוגה,
הייתי מבקשת מאמא שתכין לי את העוגה הטעימה שלה.