זמן המְתנה

21 בינואר 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

"מחכים לרכבת, לגשם, לקור,

מחכים בישיבה או עומדים בתור,

מחכים למכתב, מחכים לבשורה,

מחכים שתצמח על ראשם שערה,

מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",

כל אחד מחכה לעניין שלו."

('אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים', ד"ר סוס)

 

אתמול יצאתי להליכה בשדות ושמתי לב למשהו מעניין שקרה לי (או, לפחות, זה היה מעניין עבורי 😊 )- לא העפתי אפילו מבט קטנטנן אל עבר שדה האפרסק שמתחיל לפרוח. ולמה זה הפתיע אותי? כי מאותו שדה ממש התמלאתי התפעלות והתרגשות רק לפני כמה ימים. למעשה, הוא זה שמשך אותי ללכת דווקא במסלול הזה, כדי להתענג על הדרך מהפרחים הוורדרדים שפורחים כל כך מעט זמן בשנה. הפער בין ההתרגשות שהייתה לי רק לפני כמה ימים לבין ההתעלמות שהייתה אתמול היה כל כך גדול, עד שאמרתי לעצמי: 'רגע, יש פה משהו שקורה לך'. למה את שמה לב?

 

אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, הורות, אמהות, היריון ולידה

 

נתתי לתחושות ולמחשבות לעוף לכמה שניות, והן עפו, בגדול, עד שזה היה קצת מצחיק. 'נו, כמה זמן לוקח לזה לפרוח?', 'זה לא פורח מהר יותר בדרך כלל?', 'ממה התלהבת, בסך הכול יש כאן בעיקר עצים ערומים', 'טוב, ראיתי, הבנתי, צילמתי. נקסט'. בחיים לא הייתי מנחשת שזה מה שיעלה. בחיים לא הייתי מנחשת שיהיו לי תחושות מול שדה אפרסק, ובטח שלא אקדיש להן זמן או תשומת לב. גם עכשיו זה מעלה בי חיוך.

 

הורות, אמהות, אחרי לידה, היריון ולידה, תינוקות

 

זמן המתנה. הייתה התלהבות, התרגשות, הייתה שמחה גדולה והתרחבות, אבל מה עכשיו? מה קורה? מה השלב הבא? מתי הוא יקרה? מתי השדה כולו יתעטף בפריחה וורדרדה מהממת ולא רק בכמה זרזיפים? הרי אם אהיה כנה עם עצמי, אז.. העצים די ערומים ולא כאלה מרשימים. ההתלהבות מהם התרחשה כשהסכמתי להתקרב אל הפרחים הקטנטנים ולהתמקד בהם, אבל בגדול, יש פה הרבה מאוד עצים עם מעט מאוד פרחים.

 

היריון לידה, אמהות, אחרי לידה, הורות, תינוקות

 

תקיעות. שום דבר לא קורה, לא זז, אין התחדשות, אין תנועה, אין ריגוש. מה שהלהיב עד לא מזמן נראה די סתמי ואפילו קצת מכוער. יש ציפייה, המתנה, לפעמים אכזבה ותסכול. לפעמים זה מעלה אתגרים של התמודדות עם אי-ידיעה. לא לדעת מתי הפריחה תתחיל, לא לדעת מתי החדש המלהיב יגיע, מתי ייגמר השעמום. מותר לי להרגיש את זה? בוודאי. וכשאני מגדלת את התינוק שלי? האם גם אז מותר לי להרגיש?

 

הורו. אמהות, נשים, אחרי לידה, תינוקות, היריון ולידה

 

כשאני מסתכלת על התנועה הטבעית שבטבע, על הפריחה, הנשירה, הקמילה, ההמתנה, משהו נרגע בי מעצם הידיעה שככה זה, זו התנועה שצריכה לקרות. זה גורם לי לרצות לאמץ יותר את השקט הזה, את הידיעה הפנימית שיש תהליכים שאי אפשר להאיץ, את האמונה שדברים קורים בקצב שלהם, בזמן שלהם, וחוסר ההתקדמות היא לא באשמתי. כמה אנרגיה אני יכולה לפעמים להוציא כדי לנסות להאיץ, לקדם, כדי שדברים יקרו מהר יותר ולא אצטרך להמתין. גם בלי לשים לב.

 

הורות, אמהות, תינוקות, היריון ולידה

 

זמן המתנה. מה הוא מעורר בי? מה הוא מביא איתו? עד כמה אני יכולה להיות בשמחה, ברוגע, בשלווה, כשדברים לא מתקדמים בקצב שלי? עד כמה אני יכולה להניח לאמביציה לרצות שדברים יקרו, ועכשיו, ולא להלקות את עצמי או להילחץ על זה שאני לא עושה מספיק?

אני עובדת על זה, אני מתבוננת על זה, אני מתרחבת מתוך זה. אני יודעת שזמן המתנה הוא זמן מאתגר, לכל אחת, ובוחרת לשאוב השראה מהטבע. אני מאפשרת לעצמי להרגיש את מה שעולה בי, לתת לזה מקום, ונזכרת עד כמה קשה לעשות את זה אחרי הלידה, כשההמתנה היא לא לפריחת השדה או לגדילה של מספר הנשים שאני מלווה, אלא לזה שהתקופה ההזויה הזאת תעבור, ומדובר בתחושות לא פשוטות שעולות מול התינוק שלי.

 

היריון ולידה, הורות, אמהות, תינוקות, אחרי לידה

 

אני מזכירה לעצמי שאמנם אני לא יכולה להאיץ את קצב התפתחות הדברים, אבל יש לי את הבחירה איך להיות עם מה שמאתגר אותי. המטרה שלי היא להיות בטוב, בשמחה, ובשביל זה אני צריכה לשים לב לעצמי ולהזין אותי בטוב, כדי שלא אקרוס מול מה שמרגיש מאכזב. אני נזכרת בהזנה העצמית שכבר קיימת, בהליכה בשדות, בצילום, בחקירה העצמית דרך הכתיבה ודרך שיחות עם חברות, ויודעת שכבר עברתי דרך. עכשיו כל מה שנותר הוא לחזק אמונה בדרך ולכך שהגדילה שלי מתרחשת לצידה ולא רק עם ההגעה ליעד, לשים לב לציפיות ולבדוק אם אפשר מדי פעם לשחרר אותן, להודות על מה שכבר יש וקיים ונפלא, לתת מקום לקושי כשצריך, ולזכור שהפריחה תגיע, בקצב שלה.

איך אתן מתמודדות עם תקופות של המתנה בחיים? אשמח לשמוע ולהתרחב, תכתבו לי.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשרMedabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

 

 

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “זמן המְתנה”

  1. הילה גלסר הגיב:

    תודה אהובה! על הצילומים שלך שמוציאים אותי מעצמי(חופש מה עצמי )
    זמן המתנה בשבילי? קודם כל להגדיר את זה בכלל כזמן המתנה זה נפלא לי ויכול לעזור לי לגבש סבלנות. אני מרגישה שכרגע בעולם הזה יש קושי גדול לזמנים כאלו. הצורך והדחיפות לגדול כל הזמן דופקים על הדלת.ההאצה הזאת מלחיצה ופחות מאפשרת לי להבין את המתרחש
    מרגיש לי שהכתיבה שלך יכולה לעזור לי הרבה עכשיו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דרך הכתיבה

מאת : לימור לוי אוסמי

11 במאי 20144 תגובות

מתוך לכל אמא

דרך הכתיבה אין טעות.

אני כותבת את עצמי.

עצמי יכולה להיות טעות?

דרך הכתיבה אני יכולה להיות האני שלא נעים לי לחשוף,

מרושלת,

איטית,

ביקורתית,

מסורבלת.

"תחשבי טוב, יהיה טוב"- האם זה עובד גם בלידה ?

מאת : בטי גורן

20 במרץ 201114 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

פעמים רבות, יוצא לי לשמוע מנשים בכלל ומנשים בהריון בפרט אמרות כמו "אני מתה מפחד מהלידה", "איך התינוק הולך לצאת משם?", וכששואלים נשים בשלבים מוקדמים יחסית בהריון היכן הן מתכננות ללדת, חלקן יאמרו: "אני עדין בהדחקה"…

האפידורל הוא משאב. לידה טבעית, מסע אישי. חלק 12

מאת : לימור לוי אוסמי

3 ביוני 201118 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אישה ואושייה יקרה אמרה לי לפני זמן מה שבהחלט ניתן להסתכל על האפידורל בלידה כאל משאב עבור האישה, משאב המאפשר לה לא להישאר זמן רב בתחושה הזאת של ה"יותר מדיי" המציפה ומאיימת לפרק מבפנים. האפידורל הוא לא חולשה או חוסר הצלחה, אלא הבנה חשובה של הגוף שיש משהו שהוא לא יכול לשאת יותר ושהדבר הזה יכול להציל אותו. בזמנו, ההסתכלות הזאת נראתה לי בעיקר מעניינת, היום אני מבינה אותה יותר.