להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זה מוזר ובלתי נתפס להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאת ברכבת הרים. ברגע אחד את יכולה להרגיש שאת אמא מהממת, הכי טובה בעולם ואיזה אלופה את שהצלחת ( להרגיע/ להניק/ להיכנס לאוטו/ לצאת מהבית/ להיות סבלנית/ לקום בלילה/השלימי את החסר), וברגע אחר, לפעמים אחרי כמה דקות, להרגיש הכי רע בעולם, כישלון אישי, חרא של אמא ולהיות מוצפת באשמה/ייאוש/תסכול/עצבים/ השלימי את החסר.

עד שהפכתי לאמא לא חשבתי שיש אופציה בכלל לנוע ממצב רגשי אחד למצב רגשי הפוך בכזאת מהירות, ובטח שלא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי בלי להיחשד באי שפיות. אין ספק שההורות הביאה את זה, בגדול. אפשר להתבאס על זה, אפשר לצחוק על זה, אפשר לתעד את זה, אפשר לדבר על זה, אבל בשורה התחתונה אני חושבת שלהרגיש ברכבת הרים רגשית, זה אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות.

חשוב לי לכתוב את זה שוב- ככה זה. אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות היא להרגיש ברכבת הרים המטורפת הזאת. להרגיש למעלה ואחר כך למטה, ולפעמים התחלופה בין התחושות היא תוך שניות.

רכבת ההרים היא לא בגללכן

למה חשוב לי לכתוב את זה? כדי להבהיר שרכבת ההרים היא לא בגללכן, היא לא באשמתכן, אתן לא הבאתן אותה, לא עשיתן משהו לא בסדר, אין משהו שפגום בכן אם ככה אתן מרגישות. לי באופן אישי תמיד מאוד עוזר ומביא לרווחה נפשית כשאני יודעת שתחושה מסוימת שאני חווה היא חלק ממשהו גדול יותר שאני עוברת. כמו להרגיש עצב אחרי אובדן, כמו חוסר אונים בתקופה של פרידה, כמו לפחד ולהתרגש לפני משהו חדש שאני עושה. כשאני יודעת שאותה תחושה היא חלק מהדבר שאיתו אני מתמודדת, משהו נרגע בי. אני פחות עסוקה במה לא בסדר איתי ויותר יכולה להתפנות כדי לבדוק מה שלומי ומה יכול לעזור לי להתמודד.

הירידות הרגשיות ברכבת ההרים יכולות לבאס, לתסכל, לעורר חוסר אונים וייאוש וזה באמת לא פשוט להיות בהן, אבל עצם הימצאותן לא מעיד על משהו לא תקין או לא נורמלי, אלא על משהו מאוד מאתגר, שלפעמים כדי להתמודד איתו אנחנו צריכות יותר עזרה, יותר תמיכה, יותר הקשבה, יותר הכלה, יותר להוריד משימות, יותר לדאוג לעצמנו או 'יותר' ממשהו אחר.

ועוד תזכורת חשובה– רכבת הרים תמיד עולה בסוף. הלמטה הזה תיכף יעבור.

והנה סרטון על זה, בהשראת הים:

 

אם נושא התחושות של נשים במעבר להורות מעניין אתכן מבחינה אישית או מקצועית, מזמינה אתכן להקשיב להרצאה הדיגיטלית שלי בנושא "אני אמא לתינוק, האם זה נורמלי מה שאני מרגישה?", בה אני מרחיבה ומסבירה על התחושות הרווחות במעבר הרגשי להורות, ואיך אפשר להתמודד איתן.

אם יש לכן כל שאלה, תשלחו אליי למייל. אפשר וכדאי בהרחבה, כדי שאוכל באמת לעזור. זה המייל שלי: medabrot.imahut@gmail.com

שלכן,
לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית אמהות

יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'

 

 לדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20157 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

יצא שוב בן …

מאת : אמא ל 3

4 בפברואר 201129 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שתהיה לי בת. רק אחת, וכל השאר לא משנה. העיקר שתצא בת.

בת… עם קוקיות בשיער…

בת…שה-כ-ל אצלה יהיה ורוד…

בת…שתשב לצייר איתי ונלך יחד לשופיג…

בת…עם גרבי מלמלה ונעלי לכה אדומות…

הפלה שעדיין יושבת לי בבטן, בלב ובנשמה. חלק א'

מאת : ladybike

15 באוגוסט 201112 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

הריון ראשון היה בצבא ונגמר בהפלה יזומה.

הריון שני ושלישי היו כשממש רציתי ללדת ופשוט לא הלך. הפלה בשבוע 9 ואחרי שנה של המתנה, הריון, עברנו שבוע 12 ונשמנו לרווחה, אבל בשבוע 14 – עובר בלי דופק.

הריון רביעי וחמישי הסתיימו בשתי לידות של 2 ילדים מקסימים בהפרש של שנה ושבועיים ואז, כעבור 10 שנים של לשגע את בן זוגי, שלא הסכים לעוד ילד ובסוף נכנע, כי יום הולדתי ה40 קרב… נכנסתי להריון השישי…