להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זה מוזר ובלתי נתפס שברגע אחד אני יכולה להרגיש שאני אמא מהממת, הכי טובה בעולם ואיזה אלופה אני שהצלחתי ( להרגיע/ להניק/ להיכנס לאוטו/ לצאת מהבית/ להיות סבלנית/ לקום בלילה/השלימי את החסר), וברגע אחר, לפעמים אחרי כמה דקות, להרגיש הכי רע בעולם, כישלון אישי, חרא של אמא ולהיות מוצפת באשמה/ייאוש/תסכול/עצבים/ השלימי את החסר.

עד שהפכתי לאמא לא חשבתי שיש אופציה בכלל לנוע ממצב רגשי אחד למצב רגשי הפוך בכזאת מהירות, ובטח שלא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי בלי להיחשד באי שפיות. אין ספק שההורות הביאה את זה, בגדול. אפשר להתבאס על זה, אפשר לצחוק על זה, אפשר לתעד את זה, אפשר לדבר על זה, אבל בשורה התחתונה אני חושבת שהרכבת הרים הרגשית הזאת היא אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות.

חשוב לי לכתוב את זה שוב- ככה זה. אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות היא רכבת ההרים המטורפת הזאת. להרגיש למעלה ואחר כך למטה, ולפעמים התחלופה בין התחושות היא תוך שניות.

רכבת ההרים היא לא בגללכן

למה חשוב לי לכתוב את זה? כדי להבהיר שרכבת ההרים היא לא בגללכן, היא לא באשמתכן, אתן לא הבאתן אותה, לא עשיתן משהו לא בסדר, אין משהו שפגום בכן אם ככה אתן מרגישות. לי באופן אישי תמיד מאוד עוזר ומביא לרווחה נפשית כשאני יודעת שתחושה מסוימת שאני חווה היא חלק ממשהו גדול יותר שאני עוברת. כמו להרגיש עצב אחרי אובדן, כמו חוסר אונים בתקופה של פרידה, כמו לפחד ולהתרגש לפני משהו חדש שאני עושה. כשאני יודעת שאותה תחושה היא חלק מהדבר שאיתו אני מתמודדת, משהו נרגע בי. אני פחות עסוקה במה לא בסדר איתי ויותר יכולה להתפנות כדי לבדוק מה שלומי ומה יכול לעזור לי להתמודד.

הירידות הרגשיות ברכבת ההרים יכולות לבאס, לתסכל, לעורר חוסר אונים וייאוש וזה באמת לא פשוט להיות בהן, אבל עצם הימצאותן לא מעיד על משהו לא תקין או לא נורמלי, אלא על משהו מאוד מאתגר, שלפעמים כדי להתמודד איתו אנחנו צריכות יותר עזרה, יותר תמיכה, יותר הקשבה, יותר הכלה, יותר להוריד משימות, יותר לדאוג לעצמנו או 'יותר' ממשהו אחר.

ועוד תזכורת חשובה– רכבת הרים תמיד עולה בסוף. הלמטה הזה תיכף יעבור.

והנה סרטון על זה, בהשראת הים:


אם עולות מחשבות, שאלות, הרהורים או כל דבר, ממש אשמח לשמוע,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית ומייעצת לנשים סביב תקופת המעבר להורות (הכנה למעבר להורות, התמודדות עם המעבר להורות ועיבוד תחושות שעלו במעבר להורות). בכרכור ובשיחות וידאו.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 201015 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

העצה המרכזית לתקופה שאחרי הלידה היא – "תדאגי לעזרה ! המון עזרה !!" העצה הזו נשמעת הגיונית והכרחית נוכח הקשיים והאתגרים הרבים שאמהות פוגשות בתקופה שאחרי הלידה, ועם זאת – רבות מאיתנו מוצאות את עצמנו ללא עזרה משמעותית וקורסות (או כמעט) עם המטלות הרבות וההסתגלות למציאות החדשה.

העניין הוא, שמבחינה קוגניטיבית, יש לרובנו הסכמה שבאמת "אם הייתי מבקשת עזרה, אז היה לי הרבה יותר קל/טוב עכשיו" ובכל זאת- אנחנו לא מבקשות או שמסרבות לעזרה שמוצעת. אנחנו לא מבקשות עזרה גם כשאנחנו ממש רוצות וצריכות אותה.

כנס: "אימהוּת – מרכז או שוליים? על מקומן של אימהות בחברה הישראלית"

6 ביוני 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

אימהוּת היא מלאכת-חיים. זהו התפקיד החשוב והמשמעותי ביותר שיכול אדם לעשות למען אדם אחר. אימהוֹת הן התשתית שעליה נשענת כל חברה. אך בחברה שלנו, עבודת האימהוּת אינה זוכה להכרה, וגם לא להוקרה.
האם אנחנו מודעים לתרומה המכרעת שתורמות אימהוֹת להמשך קיומה של החברה?

הנקה שהצליחה רק עם הילד השלישי

מאת : רלי

1 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הרבה מכן יכולות אולי למצוא את עצמן בתוך סיפורי. הייתי רוצה לחזק באמצעותו אתכן, אשר החלטתן לא להניק הפעם ולקוות שאולי בפעם אחרת ההנקה תתאים לכן ותצליחו (גם אם לא – ילדכם יקבל את הטוב ביותר – אני בטוחה). הייתי רוצה לחזק את אלה מכן המניקות ואולי נתקלות בקושי רב ולקוות כי ההמשך יהיה קל וטבעי יותר.