להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זה מוזר ובלתי נתפס שברגע אחד אני יכולה להרגיש שאני אמא מהממת, הכי טובה בעולם ואיזה אלופה אני שהצלחתי ( להרגיע/ להניק/ להיכנס לאוטו/ לצאת מהבית/ להיות סבלנית/ לקום בלילה/השלימי את החסר), וברגע אחר, לפעמים אחרי כמה דקות, להרגיש הכי רע בעולם, כישלון אישי, חרא של אמא ולהיות מוצפת באשמה/ייאוש/תסכול/עצבים/ השלימי את החסר.

עד שהפכתי לאמא לא חשבתי שיש אופציה בכלל לנוע ממצב רגשי אחד למצב רגשי הפוך בכזאת מהירות, ובטח שלא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי בלי להיחשד באי שפיות. אין ספק שההורות הביאה את זה, בגדול. אפשר להתבאס על זה, אפשר לצחוק על זה, אפשר לתעד את זה, אפשר לדבר על זה, אבל בשורה התחתונה אני חושבת שהרכבת הרים הרגשית הזאת היא אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות.

חשוב לי לכתוב את זה שוב- ככה זה. אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות היא רכבת ההרים המטורפת הזאת. להרגיש למעלה ואחר כך למטה, ולפעמים התחלופה בין התחושות היא תוך שניות.

רכבת ההרים היא לא בגללכן

למה חשוב לי לכתוב את זה? כדי להבהיר שרכבת ההרים היא לא בגללכן, היא לא באשמתכן, אתן לא הבאתן אותה, לא עשיתן משהו לא בסדר, אין משהו שפגום בכן אם ככה אתן מרגישות. לי באופן אישי תמיד מאוד עוזר ומביא לרווחה נפשית כשאני יודעת שתחושה מסוימת שאני חווה היא חלק ממשהו גדול יותר שאני עוברת. כמו להרגיש עצב אחרי אובדן, כמו חוסר אונים בתקופה של פרידה, כמו לפחד ולהתרגש לפני משהו חדש שאני עושה. כשאני יודעת שאותה תחושה היא חלק מהדבר שאיתו אני מתמודדת, משהו נרגע בי. אני פחות עסוקה במה לא בסדר איתי ויותר יכולה להתפנות כדי לבדוק מה שלומי ומה יכול לעזור לי להתמודד.

הירידות הרגשיות ברכבת ההרים יכולות לבאס, לתסכל, לעורר חוסר אונים וייאוש וזה באמת לא פשוט להיות בהן, אבל עצם הימצאותן לא מעיד על משהו לא תקין או לא נורמלי, אלא על משהו מאוד מאתגר, שלפעמים כדי להתמודד איתו אנחנו צריכות יותר עזרה, יותר תמיכה, יותר הקשבה, יותר הכלה, יותר להוריד משימות, יותר לדאוג לעצמנו או 'יותר' ממשהו אחר.

ועוד תזכורת חשובה– רכבת הרים תמיד עולה בסוף. הלמטה הזה תיכף יעבור.

והנה סרטון על זה, בהשראת הים:


אם עולות מחשבות, שאלות, הרהורים או כל דבר, ממש אשמח לשמוע,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית ומייעצת לנשים סביב תקופת המעבר להורות (הכנה למעבר להורות, התמודדות עם המעבר להורות ועיבוד תחושות שעלו במעבר להורות). בכרכור ובשיחות וידאו.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סליחה שאני זו אמא שלך

מאת : אמא אנונימית

23 במרץ 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

סליחה,

אני מבקשת סליחה.

סליחה שאני זו אמא שלך,

סליחה על בילבול,

סליחה על כאב,

סליחה שעדיין לא נפתח לי הלב,

סליחה על תשישות,

להפסיק להספיק !

מאת : מאשה טרכטנברג

21 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אני יושבת לי כאן עם המחשבות שלי. המחשבות זורמות להן ואני נזכרת בסיום התיכון, בגיוס שלי והשירות שלי ויום המאושר שהשתחררתי מהצבא. אני נזכרת באיך פגשתי את בעלי לפני תשע ומשהו שנים.
החברה הזאת שבדרך לא דרך יוצרת תדמית "הסופרוומן" שאמא נפלאה, רעיה מושלמת, אשת קריירה מוצלחת ויש לה גם זמן לעצמה. יש באמת כאלה נשים או שזה כמו החד קרן, יצור מיתולוגי מהמם?

אני רוצה להיות האישה הזו? אוי, האמת היא שכן, רוצה להיות אמא נפלאה לבתי המדהימה, רוצה להיות רעיה מושלמת לבעלי היקר, רוצה להיות אשת קריירה מוצלחת, רוצה עד מאוד גם שיהיה לי זמן עבור עצמי.

בפורים הזה החלטתי לא להיות סקסית

מאת : גלית הרמן

17 במרץ 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בפורים הזה החלטתי לא להיות יפה.

בפורים הזה החלטתי לא להיות סקסית.

בפורים הזה באמת שאלתי את עצמי מה הייתי רוצה להיות ולו לרגע? מה הייתי רוצה לנסות ואין לי את האומץ?