מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

"מה הסיפור שלך? מה את עושה מזה עניין? את כבר שנים אחרי הלידה, למה את רוצה לדבר על זה?"

במשך שנים אלו היו הקולות המרכזיים שעלו בי כשרציתי לתת עוד תשומת לב למה שהרגשתי אחרי הלידה הראשונה. לא הבנתי למה אני מתעכבת על זה, לא הבנתי למה אני רוצה לדבר על זה, לא הבנתי למה הגוף שלי מבקש לחזור למקום הזה, לא הבנתי למה הנושא הזה עדיין מלא חיוּת ועניין בשבילי.

הרי כולן הופכות להיות אמהות, לכולן קשה, כולן לא ישנות בלילה, אז מה הסיפור שלי? למה אני מתעקשת לספר אותו? למה אני מתעקשת להתנגד למילים 'דיכאון אחרי לידה'? אולי משהו לא בסדר איתי?  למה אני לא יכולה לעזוב את זה?

לפנות זמן ומקום כדי לעבד את חוויית הלידה שהייתה זה מקובל, זה ידוע, זה כבר מוכר כמהלך שמביא ריפוי ויכולת להתמודד עם הלידה שהייתה ועם זו שתבוא, אבל מה עם לתת מקום למה שהרגשתי אחרי הלידה? מה עם לפנות זמן לחוויה שלי, כפי שהייתה, בלי לתת לה הגדרות ולצמצם אותה? מה עם לבחור להקדיש זמן כדי להבין מה היה שם כל כך רע, עד שהרגשתי שנותרה בי מין תחושה של פוסט טראומה למרות שלא חוויתי דיכאון?

אז בחרתי להקדיש לזה זמן. בחרתי ללמוד מה נשים מרגישות אחרי הלידה, בחרתי לפגוש אשת מקצוע, בחרתי לעבור תהליך אישי דרך פינוי זמן לכתיבה ועיבוד, בחרתי לתת הכרה למה שהרגשתי שאני אמורה לדלג עליו. וזה אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי בחיים שלי. אבנים נשרו ממני, סלעים. סלעים של אשמה, סלעים של חושך, ונכנס מלא אור, נכנסו תובנות, נכנסו נקודות מבט חדשות שלא ראיתי, נכנס מלא אוויר ואהבה עצמית, נכנסה חמלה כלפי האם שהייתי.

היום אני רוצה להעביר את זה הלאה. לפנות לכל מי שמרגישה שהיה לה 'עניין' אחרי אחת הלידות, למי שמרגישה שהיא עוד סוחבת משהו מהתקופה שאחרי הלידה שאין לו שֶם, או שהשֶם שלו לא מדויק לה. אני רוצה לפנות לכל מי שמעלה דמעה כשהיא רואה אישה בהיריון ומרחמת עליה, כי היא יודעת מה מחכה לה  אחרי הלידה, לפנות לכל מי שחוששת לעבוד דברים דומים אחרי הלידה הבאה, שמרגישה שהסיפור שלה מבקש להישמע, מבקש הכרה, מבקש להתמודד עם מה שהיה קצת אחרת.

אני רוצה לפגוש עוד נשים עם סיפורי המעבר להורות שלהן. עוד נשים שרוצות לתת מלא מקום למה שהיה או ישנו, עוד נשים שרוצות הכרה, עוד נשים שרוצות לעשות מזה סיפור. עוד נשים שישמחו לפגוש את הלב שלי, את הסקרנות שלי, את החמלה והידע שיש לי על התקופה. אני פה, ואני ממש אוהבת לעשות מזה סיפור.

 

 

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לב של אישה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

22 בספטמבר 20110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הרבה פעמים הרגשתי את החיוך שבי.

כאשר אני מחייכת, גם הנורא מכל עובר ליד ולא בי, ולא בו ולא בה, וחיוך יוצר פלאים וכן, אני חושבת שבאישה טמון סוד גדול כוח עצום שלא ניתן להסביר…רק אישה יכולה להבין…..

איך זה הגיוני שאנחנו לא מצליחים לסגור את החודש?

מאת : שני אביטל-יעקב

15 בנובמבר 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי מטבעי, בעיקר מאז הלידה. רוב הזמן הכול ורוד ויפה וגם מה שלא בסדר- יהיה בסדר. אבל לעיתים האופטימיות, ללא הודעה מראש, בוחרת לצאת לחופשה קלה… ומשאירה אותי לבד, חשופה, עם מיליון חששות וחרדות.

אתמול היה היום הראשון של החופשה שלה… זה התחיל כשקיבלתי בבוקר טלפון מהבנקאית שלנו שאומר שככה אי אפשר להמשיך… אז הגענו אליה לפגישה ואנחנו בחריגה (שוב..) אז לקחנו הלוואה (שוב…) ואני מרגישה שאנחנו רק הולכים ומתדרדרים ובדרכנו גורפים איתנו את כל השלג בדרך והופכים לכדור שלג ענק שעלול כל רגע לפגוע בתחתית ולהתרסק…

כמה אהבה

מאת : אפרת נאור

7 בפברואר 201211 תגובות

מתוך אחרי לידה, רגשות אשם, רק אהבה

מתי זה בדיוק קרה, מתי התאהבתי? אני לא יודעת להגיד, אבל זה בטח לא קרה ברגע הלידה…
כשפגשתי אותו לראשונה, כמה שעות ספורות לאחר הלידה שהרגישו כמו חיים שלמים, הרגשתי הרבה דברים, התרגשות, גאווה, פחד, אשמה, בלבול, כאב, כמעט הכל, רק לא אהבה.