מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

"מה הסיפור שלך? מה את עושה מזה עניין? את כבר שנים אחרי הלידה, למה את רוצה לדבר על זה?"

במשך שנים אלו היו הקולות המרכזיים שעלו בי כשרציתי לתת עוד תשומת לב למה שהרגשתי אחרי הלידה הראשונה. לא הבנתי למה אני מתעכבת על זה, לא הבנתי למה אני רוצה לדבר על זה, לא הבנתי למה הגוף שלי מבקש לחזור למקום הזה, לא הבנתי למה הנושא הזה עדיין מלא חיוּת ועניין בשבילי.

הרי כולן הופכות להיות אמהות, לכולן קשה, כולן לא ישנות בלילה, אז מה הסיפור שלי? למה אני מתעקשת לספר אותו? למה אני מתעקשת להתנגד למילים 'דיכאון אחרי לידה'? אולי משהו לא בסדר איתי?  למה אני לא יכולה לעזוב את זה?

לפנות זמן ומקום כדי לעבד את חוויית הלידה שהייתה זה מקובל, זה ידוע, זה כבר מוכר כמהלך שמביא ריפוי ויכולת להתמודד עם הלידה שהייתה ועם זו שתבוא, אבל מה עם לתת מקום למה שהרגשתי אחרי הלידה? מה עם לפנות זמן לחוויה שלי, כפי שהייתה, בלי לתת לה הגדרות ולצמצם אותה? מה עם לבחור להקדיש זמן כדי להבין מה היה שם כל כך רע, עד שהרגשתי שנותרה בי מין תחושה של פוסט טראומה למרות שלא חוויתי דיכאון?

אז בחרתי להקדיש לזה זמן. בחרתי ללמוד מה נשים מרגישות אחרי הלידה, בחרתי לפגוש אשת מקצוע, בחרתי לעבור תהליך אישי דרך פינוי זמן לכתיבה ועיבוד, בחרתי לתת הכרה למה שהרגשתי שאני אמורה לדלג עליו. וזה אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי בחיים שלי. אבנים נשרו ממני, סלעים. סלעים של אשמה, סלעים של חושך, ונכנס מלא אור, נכנסו תובנות, נכנסו נקודות מבט חדשות שלא ראיתי, נכנס מלא אוויר ואהבה עצמית, נכנסה חמלה כלפי האם שהייתי.

היום אני רוצה להעביר את זה הלאה. לפנות לכל מי שמרגישה שהיה לה 'עניין' אחרי אחת הלידות, למי שמרגישה שהיא עוד סוחבת משהו מהתקופה שאחרי הלידה שאין לו שֶם, או שהשֶם שלו לא מדויק לה. אני רוצה לפנות לכל מי שמעלה דמעה כשהיא רואה אישה בהיריון ומרחמת עליה, כי היא יודעת מה מחכה לה  אחרי הלידה, לפנות לכל מי שחוששת לעבוד דברים דומים אחרי הלידה הבאה, שמרגישה שהסיפור שלה מבקש להישמע, מבקש הכרה, מבקש להתמודד עם מה שהיה קצת אחרת.

אני רוצה לפגוש עוד נשים עם סיפורי המעבר להורות שלהן. עוד נשים שרוצות לתת מלא מקום למה שהיה או ישנו, עוד נשים שרוצות הכרה, עוד נשים שרוצות לעשות מזה סיפור. עוד נשים שישמחו לפגוש את הלב שלי, את הסקרנות שלי, את החמלה והידע שיש לי על התקופה. אני פה, ואני ממש אוהבת לעשות מזה סיפור.

 

 

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת : אמא אלונה

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

מתהפכת לי הבטן כשאני מדברת על הלידה| ניתוח קיסרי

מאת : יפית רכס אפוטקר

15 ביוני 201125 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עד היום, כאשר מדברת על לידת בני השני (לפני ארבע שנים) מתהפכת לי הבטן ומרגישה תחושה לא נעימה מנסה להזדחל שוב פנימה.

את ביתי הבכורה ילדתי בלידה טבעית. אומנם 3 ימי אשפוז מרובי זירוזים, אך החוויה עצמה נתפסה בעיניי כטבעית. עם ביתי העברתי שנתיים קסומות בבית (סיפור בפני עצמו, עברתי תאונה שבה שברתי חולייה בעמוד השדרה) בקושי רב הפקדתי אותה בידי המטפלת וחזרתי למחזור העבודה.

שלוש שנים לאחר מכן , אחרי שלוש הפלות, גיליתי שאני בהריון ושמחתי מאוד.

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה- אנשי המקצוע

מאת : תמר קלר

11 באפריל 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשהתבקשתי לחוות את דעתי בענין היה לי ברור שאין דרך אחת ויחידה שמוצלחת יותר מאחרות. היה לי ברור שגם דרך אחת לא תספיק, שיש צורך לטפל במספר דרכים בשלבים השונים של החוויה וזוהי נקודת הראות מתוך המקום האישי שלי ושל נשים אחרות שחוו ושאיתן נפגשתי.