מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

"מה את עושה מזה סיפור? מה את עושה מזה עניין? את כבר שנים אחרי הלידה, למה את רוצה לדבר על זה?"

במשך שנים אלו היו הקולות המרכזיים שעלו בי כשרציתי לתת עוד תשומת לב למה שהרגשתי אחרי הלידה הראשונה. לא הבנתי למה אני מתעכבת על זה, לא הבנתי למה אני רוצה לדבר על זה, לא הבנתי למה הגוף שלי מבקש לחזור למקום הזה, לא הבנתי למה הנושא הזה עדיין מלא חיוּת ועניין בשבילי.

הרי כולן הופכות להיות אמהות, לכולן קשה, כולן לא ישנות בלילה, אז מה הסיפור שלי? למה אני מתעקשת לספר אותו? למה אני מתעקשת להתנגד למילים 'דיכאון אחרי לידה'? אולי משהו לא בסדר איתי?  למה אני לא יכולה לעזוב את זה?

לפנות זמן ומקום כדי לעבד את חוויית הלידה שהייתה זה מקובל, זה ידוע, זה כבר מוכר כמהלך שמביא ריפוי ויכולת להתמודד עם הלידה שהייתה ועם זו שתבוא, אבל מה עם לתת מקום למה שהרגשתי אחרי הלידה? מה עם לפנות זמן לחוויה שלי, כפי שהייתה, בלי לתת לה הגדרות ולצמצם אותה? מה עם לבחור להקדיש זמן כדי להבין מה היה שם כל כך רע, עד שהרגשתי שנותרה בי מין תחושה של פוסט טראומה למרות שלא חוויתי דיכאון?

אז בחרתי להקדיש לזה זמן. בחרתי ללמוד מה נשים מרגישות אחרי הלידה, בחרתי לפגוש אשת מקצוע, בחרתי לעבור תהליך אישי דרך פינוי זמן לכתיבה ועיבוד, בחרתי לתת הכרה למה שהרגשתי שאני אמורה לדלג עליו. וזה אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי בחיים שלי. אבנים נשרו ממני, סלעים. סלעים של אשמה, סלעים של חושך, ונכנס מלא אור, נכנסו תובנות, נכנסו נקודות מבט חדשות שלא ראיתי, נכנס מלא אוויר ואהבה עצמית, נכנסה חמלה כלפי האם שהייתי.

היום אני רוצה להעביר את זה הלאה. לפנות לכל מי שמרגישה שהיה לה 'עניין' אחרי אחת הלידות, למי שמרגישה שהיא עוד סוחבת משהו מהתקופה שאחרי הלידה שאין לו שֶם, או שהשֶם שלו לא מדויק לה. אני רוצה לפנות לכל מי שמעלה דמעה כשהיא רואה אישה בהיריון ומרחמת עליה, כי היא יודעת מה מחכה לה  אחרי הלידה, לפנות לכל מי שחוששת לעבוד דברים דומים אחרי הלידה הבאה, שמרגישה שהסיפור שלה מבקש להישמע, מבקש הכרה, מבקש להתמודד עם מה שהיה קצת אחרת.

אני רוצה לפגוש עוד נשים עם סיפורי המעבר להורות שלהן. עוד נשים שרוצות לתת מלא מקום למה שהיה או ישנו, עוד נשים שרוצות הכרה, עוד נשים שרוצות לעשות מזה סיפור. עוד נשים שישמחו לפגוש את הלב שלי, את הסקרנות שלי, את החמלה והידע שיש לי על התקופה. אני פה, ואני ממש אוהבת לעשות מזה סיפור.

 

להרצאה הדיגיטלית "אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה רגשית בהורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

 

לעוד דברים שכתבתי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פחדים ביום המשפחה

מאת : אלונה הוטר

4 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לכל אמא

בתור אמא, את משתדלת מאוד להצניע את הפחדים והחששות שלך, אותם פחדים וחששות שנולדים ממש ביום היוולדו של עוללך. את מקווה לטוב. את נמנעת מלשמוע סיפורי אימה, בעיקר לפני הלידה. את אוטמת אוזניים למשמע סיפור נורא שקרה למישהי, שמכירה מישהי, שמכירה מישהי שמכירה את דודה שלך.

אני אמורה.

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בינואר 20133 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות

אני אמורה להיות יותר סבלנית

אני אמורה להאכיל כל 3 שעות
אני אמורה לעשות טקס שינה
אני אמורה להחליף לה חיתול אחרי כל האכלה

הבשורה

מאת : אבא בתול

23 בינואר 20114 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הנחתי לפניה את הערכות והמתנתי בסבלנות בסלון לבואה של התשובה, שתי התשובות יצאו שליליות. כנראה שלא הגיע הזמן, התנחמנו. אולם, המחזור בשלו, בושש מלהגיע. החלטנו ללכת לבדיקה אצל הגניקולוג. ריח המרפאה הכה באפי, סביבי ישבו עשרות נשים בשלבי עיבור שונים.