רגשות אשם בהורות- כלי פשוט ויעיל להתמודד איתם

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, לכל אמא, מבט מקצועי, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

רגשות אשם בהורות כל כך נפוצים, עד שלפעמים אנחנו מרגישות שהם ברירת מחדל ואין מה לעשות איתם. אנחנו נוטות להאמין שרגשות אשם מגיעים עם ההורות וכל מה שנותר לנו לעשות הוא להשלים עם קיומם.

אני חושבת אחרת, אני רואה ברגשות האשם הזדמנות לצמיחה, הזדמנות להכרות עמוקה עם עצמנו, הזדמנות להרחיב את המנעד הרגשי שלנו ולבחור בדרך שתוביל אותנו האמהות שאנחנו רוצות להיות. לא האמהות המושלמות, אלא אנחנו.

הנה אחד מהכלים הנגישים שיש ואפשר להתחיל לתרגל אותם, כלי שמאפשר לגשת בצורה אחרת לרגשות אשם שעולים.

 

רגשות אשם בהורות

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה רגשית בהורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

נשים כותבות על רגשות אשם בהורות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

נפרדת מהבלוג, אני במקום אחר

מאת : אחת וזהו

1 במאי 20112 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.

הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…

פינת המומלצות: דולה, מלווה בלידה, תומכת לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בדצמבר 201180 תגובות

מתוך דולה, הריון

כאן תוכלי למצוא המלצות מכל הלב על דולות מקסימות ומקצועיות שעזרו לנשים לחוות חוויה לידה אחרת

הברכה שבכאב הלידה

מאת : מירב שרייבר

11 בפברואר 201211 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

"אחרי שעברתי לידה אני מרגישה שאני מסוגלת להכל בחיים", משפט שאני שומעת מנשים רבות וגם אני מצטרפת אליו. כל פעם שאני מקדישה מעט זמן להיזכר בלידה של בתי אני שמה לב שמשהו מאד מעניין קרה לזיכרון של הכאב עצמו. אני זוכרת אותו ובאותה מידה לא. הוא כמו עננה אנרגטית סביב גופי. אני יכולה לחשוב עליו ולזכור את מה שאמרתי ועשיתי תוך כדי הצירים ותחושת הכאב העצומה. אני זוכרת שלא האמנתי שיש כאב כזה, אני זוכרת שתפסתי לבעלי את כף היד חזק חזק כאילו הוא בעצמו יכול לעזור לי להחזיק את הכאב שלי. אני זוכרת שנשבעתי שלא אלד יותר, ששאלתי את המיילדת אם זה נורמלי שכואב כל כך או שמשהו לא בסדר איתי. ופעמים רבות שאלתי את בעלי איך זה יכול להיות שאני לא מצליחה שלא להזדהות עם הכאב. ובעלי שעונה לי, 'אל תברחי ממנו, אל תברחי מהכאב, תקבלי, אי אפשר לברוח מהגוף עכשיו'. והנה עוד גל שוטף אותי בזיעה קרה.