להרגיש לבד אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

14 בפברואר 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, חברות ובדידות, עמוד הבית

אמא

 

אתמול צילמתי את התמונה הזאת, וכשהבטתי בה היא העלתה בי את תחושה הלבד או הבדידות שאחרי הלידה. להרגיש שאני היחידה שמרגישה את מה שאני מרגישה כפי שאני מרגישה, להרגיש לא מובנת, לא ברורה, להרגיש שאני ייחודית בהיבט הלא-מחמיא של המילה. להרגיש את הלבד הזה ולשים לב איך זה מעלה בי עצבות, מין בלוז כזה, רפיון, כאילו העולם ממשיך לנוע ורק אני מרגישה צהבהבה, בלי להבין למה.

אני מסתכלת על הזקיפות של החיטה, ויכולה לשים לב שזה שונה מהשפיפות שלפעמים עולה עם תחושת הבדידות אחרי הלידה. הרי לפעמים תחושת הלבד מעלה התכנסות, התכרבלות, הנמכה, נרפות. מין רצון להיכנס לתוך המיטה ולהתכסות עד שהתחושה תעבור. אולי הזקיפות של החיטה מבטאת איזו קבלה רדיקלית, מין תחושה שלא משנה אם אני היחידה שמרגישה את זה, אין בי בושה או חשש לגבי מה האחרים יגידו. אולי זאת התחושה שגם אם אף אחד בסביבה הקרובה שלי לא מבין או אמפתי, אני יודעת שמותר לי להרגיש.

זה מזכיר לי שיש נשים שפונות אליי ומצליחות לדייק בקשה נורא פשוטה ממני: לגיטימציה. הן מבקשות לגיטימציה למה שהן מרגישות, הן רוצות להבין אם הן נורמליות, הן רוצות להבין אם משהו יכול לעזור להן, הן מבקשות להרגיש טוב יותר. אולי המילים שיודעות להתבטא מגששות אחר אישור, רוצות לבדוק אם מה שהן חוות קורה לנשים נוספות בתקופה הזאת, אבל אולי המילים שעוד לא הצליחו להתנסח מבקשות איכות פנימית של הזדקפות.

אמא

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מומחית למעבר הרגשי להורות.

על האפשרות להיפגש איתי.

ליצור קשר: Medabrot.imahut@gmail.comלדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

מאת : אמא של אביגיל

28 באוקטובר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

תמונת הסיום של התסריט-הידוע-מראש-שלי, כתמיד; אני ואביגיל, לבד בחדר. אביגיל צורחת מרוב עייפות ואני-בתפקיד אמה המסורה, מנסה להרדים אותה.
מבעד לדלת מציץ ראש מודאג (לשמע הצרחות):
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= את תיבהלי תוך דקה מהצרחות, תנסי להצחיק אותה, תחליטי שהיא לא עייפה, מה שיוביל אותה לעוד עייפות ועוד צרחות.

אני רוצה לתקתק

מאת : אמא של רעותי

8 ביוני 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה לתקתק.

אני רוצה לתקתק כמו שהייתי רגילה: עבודה, לימודים, יוגה, חברות, לרוץ את החיים האלו, להספיק, להיות בהיי.

אני רוצה לישון רק 6 שעות ולקום רעננה ולשים מייק אפ ולהסתדר בשתי שניות ולהיות הכי הכי.

אני רוצה לתקתק גם אותך, את ההסתגלות שלך לגן, את העבודה החדשה שלי, את הנסיעות בפקקים את הפליי דייטס ואת החלפת החיתולים.

למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק | לקראת הריון

מאת : שרית ב.

22 במרץ 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני לא נועדתי להיות אמא, ואני חושבת שתמיד ידעתי את זה.

אז אני יכולה להשקיע בעצמי, בפרויקטים אחרים ולנסוע ולטייל ולישון מאוחר, ויש לי יותר כסף, ולהיות אנוכית זה נהדר, דבר כל כך גדול, טרגדיה גדולה. זה טרגי שמשהו כל כך בסיסי, כל כך טיפשי, שלא דורש מיומנות, תעודה או כשרון, דבר שכל כלב ברחוב מצליח לעשות, אני לא יכולה לעשות.