תנו לי רגע (לנשים שהופכות להיות אמהות)

מאת : מעיין ערן-משה

10 במרץ 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

תנו לי רגע לעצור,

להתבונן במה שיש בי.

להתאבל על מה שהייתי ואינני.

להתעצב, להיבנות מחדש.

פתחו לי שער לקבל את השינוי, לפגוש בעיניים גלויות את עולמי היפה, המרגש, המפחיד, המסעיר והמשעמם שיצרתי לי.

תנו לי רגע לנקות את הקן מרסיסי העבר והשברים שהיו כאן כשהתפרקתי ואיבדתי חלק מעצמי.

הייתי אחת והתפצלנו לשניים ואז לשלוש וארבע.

נוצרו בי חיים חדשים והחיים האלה הם כל עולמי כאן ועכשיו,

לנצח נצחים.

 

אני כבר לא זוכרת איך זה להרגיש לבד, בלי לשאת משקל נוסף של מישהו אחר, בגוף או בלב.

הגוף שלי הוא כבר מזמן לא שייך רק לי, הוא הבית והאוכל של המשפחה החדשה שלי,

זאת שבחרתי בעיניים עצומות והתחייבתי לאהוב עוד ממרחקים של קיום.

תנו לי רגע להרהר ולהביט בשקט על היצירה שיצרתי, בלי לחשוב ובלי לשפוט. תנו לי ליהנות מרגעי החסד האלה בלי לחשוב מה הלאה.

רק להבין איך למקם כל דבר שהכרתי מחדש, ולסדר מחדש את תחושות הגוף

כי אצלי הכל קצת מבולבל.

 

מרוב שהיינו שניים קצת שכחתי איך זה להיות אני סתם

בלי לטפל, לחתל, להניק, להחזיק, לחמם, לחבק, לחמל, להעניק, לקפל, לכבס, לנקות, לבשל, לקצוץ ולמעוך, להתעורר ולהרדם שוב ושוב ושוב ושוב

תנו לי רגע לחבק את מימדי גופי גם כשהוא רפוס, מקומט, עייף, צולע וכואב.

תנו לי זמן

אל תשאלו מתי, אל תנסו לזרז את הדברים כי לנו יש את הקצב המיוחד שלנו בתור שעון פנימי נסתר כי גם אני לא יודעת וגם אני קצת אורחת בעולמי החדש.

ודבר אחרון וחשוב יותר מכל, תאהבו אותי כמו שאני אוהבת עד דמעות את הדבר המופלא שממלא ומרוקן אותי כל כך. ממש כמו שהוא טהור ומושלם בפני עצמו, אל תשנו בי כלום.

**

אם נושא התחושות של נשים במעבר להורות מעניין אתכן מבחינה אישית או מקצועית, מזמינה אתכן להקשיב להרצאה הדיגיטלית שלי בנושא "אני אמא לתינוק, האם זה נורמלי מה שאני מרגישה?", בה אני מרחיבה ומסבירה על התחושות הרווחות במעבר הרגשי להורות, ואיך אפשר להתמודד איתן.

אם יש לכן כל שאלה, תשלחו אליי למייל. אפשר וכדאי בהרחבה, כדי שאוכל באמת לעזור. זה המייל שלי: medabrot.imahut@gmail.com

שלכן,
לימור

 

 

לטקסטים נוספים על המעבר הרגשי להורות

 

להיות אמא בפעם הראשונה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ברגע שהחליטו על לידת ואקום, כבר לא יכולתי יותר

מאת : יעל שמולביץ- מרידור

11 במרץ 20112 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

אני כואבת ואומרים לי ללכת לטייל. ירדנו קומה למטה. הלוך חזור-הלוך חזור. בין ציר לציר אני נושמת, כואב לי, יש לי פיפי כל שנייה ויש לי ציר כל שנייה. כבר לא ידעתי ..פיפי או ציר….אחרי שעה- כן כן ,אחרי שעה (ותאמינו לי שהסתכלנו לשעון כל דקה)- לא יכולתי יותר! הרגשתי שאני רוצה לגרד את דלתות השירותים בבית החולים עם השיניים ….רציתי לצרוח …. צרחתי!

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

מאת : אמא אנונימית

29 במרץ 20117 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

לבנות לעצמך ולילדייך חיים חדשים

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

אלימות רגשית מוגדרת כתהליך ארוך ומתמשך, שבו אדם אחד מתערב באופן שיטתי בתוך עולמו הפנימי והרגשי של אדם אחר, במחשבותיו, רגשותיו, תפיסת עולמו ותכונותיו האישיות. אלימות מסוג זה מתרחשת בדרך כלל בין אנשים קרובים, בני משפחה ונסתרת מעיני כל בשל מופעיה שאינם נראים כלפי חוץ, ואינם ניתנים לאבחנה.