תנו לי רגע

מאת : מעיין ערן-משה

10 במרץ 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

תנו לי רגע לעצור,

להתבונן במה שיש בי.

להתאבל על מה שהייתי ואינני.

להתעצב, להיבנות מחדש.

פתחו לי שער לקבל את השינוי, לפגוש בעיניים גלויות את עולמי היפה, המרגש, המפחיד, המסעיר והמשעמם שיצרתי לי.

תנו לי רגע לנקות את הקן מרסיסי העבר והשברים שהיו כאן כשהתפרקתי ואיבדתי חלק מעצמי.

הייתי אחת והתפצלנו לשניים ואז לשלוש וארבע.

נוצרו בי חיים חדשים והחיים האלה הם כל עולמי כאן ועכשיו,

לנצח נצחים.

אני כבר לא זוכרת איך זה להרגיש לבד, בלי לשאת משקל נוסף של מישהו אחר, בגוף או בלב.

הגוף שלי הוא כבר מזמן לא שייך רק לי, הוא הבית והאוכל של המשפחה החדשה שלי,

זאת שבחרתי בעיניים עצומות והתחייבתי לאהוב עוד ממרחקים של קיום.

תנו לי רגע להרהר ולהביט בשקט על היצירה שיצרתי, בלי לחשוב ובלי לשפוט. תנו לי ליהנות מרגעי החסד האלה בלי לחשוב מה הלאה.

רק להבין איך למקם כל דבר שהכרתי מחדש, ולסדר מחדש את תחושות הגוף

כי אצלי הכל קצת מבולבל.

מרוב שהיינו שניים קצת שכחתי איך זה להיות אני סתם

בלי לטפל, לחתל, להניק, להחזיק, לחמם, לחבק, לחמל, להעניק, לקפל, לכבס, לנקות, לבשל, לקצוץ ולמעוך, להתעורר ולהרדם שוב ושוב ושוב ושוב

תנו לי רגע לחבק את מימדי גופי גם כשהוא רפוס, מקומט, עייף, צולע וכואב.

תנו לי זמן

אל תשאלו מתי, אל תנסו לזרז את הדברים כי לנו יש את הקצב המיוחד שלנו בתור שעון פנימי נסתר כי גם אני לא יודעת וגם אני קצת אורחת בעולמי החדש.

ודבר אחרון וחשוב יותר מכל, תאהבו אותי כמו שאני אוהבת עד דמעות את הדבר המופלא שממלא ומרוקן אותי כל כך. ממש כמו שהוא טהור ומושלם בפני עצמו, אל תשנו בי כלום.

 

 

לטקסטים נוספים על המעבר הרגשי להורות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

'רוצָה חברוּת?' על בדידות אחרי לידה

מאת : אמא ענבר

27 באוקטובר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

הבדידות, החדגוניות, השעמום… יום רודף יום ונגמר. או יותר נכון לתחושותיי- היום כלל לא נגמר, אין לו התחלה ואין לו סוף. אין יום ואין לילה, השינה המקוטעת, וההזויה, הדאגה הבלתי פוסקת לתינוק ולבית, ולבעל ולכלבה ולאוכל ולתוכי ולכל העולם מסביב ואין לי עם מי לחלוק….

מראש לא היו לי הרבה חברות גם לפני ההיריון והלידה. איכשהו יצא שלא נשארו לי חברות ילדות מביה"ס היסודי ומהתיכון כמו לכולם. גם לא מהצבא. גם לא מאף עבודה שעבדתי בה בחיי והחלפתי הרבה מקומות עבודה. עם הרבה אנשים נשארתי בקשר אבל כולם ויריטואליים, בפייסבוק וכאלה. לא בחיים היומיומיים.

אישה יולדת כמו שהיא חיה (כריסטין נורת'רופ)

מאת : שירה דרמון

19 בפברואר 20183 תגובות

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, תחושות מגוונות אחרי לידה

הלידה היא אירוע משברי,

כמו נ.צ. על המפה שבו אנחנו מחשבות מסלול מחדש.

ולבסוף תיראה מפת חיינו כמו מפת אוצר,

מתפתלת בין סימון אחד לבא בתור.

מסע קו לקו.

אמא הכי טובה… שאני יכולה

מאת : אפרת דבוש נאור

15 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, רגשות אשם

כשבני הבכור נולד לפני 3 וחצי שנים, נולד יחד אתו (או התעורר ממרבצו) שֶד האשמה הנוראי, שד שהאגדה מספרת אוהב לרדוף אמהות, צעירות וותיקות כאחד, שד שבהיותי אם ירוקה ותמימה חשבתי שניצחתי ולא הבנתי שהוא רק נח, ממלא כוחות לקראת מתקפה נוספת. שד שהולך להיות בן לוויתי למשך מן רב והחלטתי לנסות להפכו מאויב לידיד.