אני אמא לתינוק, למה אני מעמידה פנים שאני אמא מאושרת? / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

1 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

למה העמדתי פנים שאני אמא מאושרת?
למה לא אמרתי את מה שהרגשתי באמת?

את הסרטון הזה הקלטתי עבור הנשים המהממות שעד היום לא מבינות למה אחרי הלידה הראשונה הן לא סיפרו לאף אחד מה הן הרגישו באמת, שלא מבינות למה הן העמידו פנים שהכול ממש בסדר, למה הן שיחקו את המשחק של אמא מאושרת ונפלאה כשבפנים היה לגמרי אחרת.

באופן כללי, כשאנחנו לא מבינות למה התנהגנו באופן מסוים, זה יכול להביא לאשמה, לחוסר שביעות עצמית, לביקורת. בסרטון אני מדגימה איך אפשר לבוא אל אותו עניין (העמדת פנים, במקרה הזה) עם גישה אחרת- סקרנית, מתעניינת, שואלת, ולהיפתח להסברים חדשים שיכולים להרחיב את הלב ולהביא להמון הקלה.

הסרטון קצת ארוך יחסית לקודמים, אבל הרגשתי שחשוב להבין איך נקודת המבט הזאת מיושמת וכמה נימוקים פנימיים יכולים להגיע עבור אותה התנהגות בדיוק. בעיניי, זה מאוד מלמד.

ומה פשר הפרחים על הראש?
ההסבר על ההתחלה  

 

אם נושא התחושות של נשים במעבר להורות מעניין אותך מבחינה אישית או מקצועית, אני מזמינה אותך להקשיב להרצאה הדיגיטלית שלי בנושא "אני אמא לתינוק, האם זה נורמלי מה שאני מרגישה?", בה אני מרחיבה ומסבירה על התחושות הרווחות במעבר הרגשי להורות, ואיך אפשר להתמודד איתן.

אם יש לך כל שאלה, תשלחי אליי למייל. אפשר וכדאי בהרחבה, כדי שאוכל באמת לעזור. זה המייל שלי: medabrot.imahut@gmail.com

שלכן,
לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית אמהות

יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'

 

 לדף הפייסבוק

לעוד דברים שכתבתי

 

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כמו שבאת לי הלכת לי. ואולי לא הייתי שם לאהוב.

מאת : ענבר לב אלי

23 ביולי 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ביום רביעי, לפניי שבועיים, באתי לבית של אישה. אישה בסביבות גיל הארבעים שוכבת חולה במיטתה. מישהי פרסמה שהיא תשמח לכל עזרה/ליווי/תמיכה. אז באתי. לא הכרתי אותה קודם. נכנסתי בדלת הראשית ורגע לפני שנכנסתי לחדרה הרגשתי. הרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת. הרגשה שיש שם מישהו אבל שהוא גם קצת כבר לא כאן. לקחתי נשימה ונכנסתי.

אני רוצה ליצור

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה ליצור,

חושבת על ליצור,

ממש מרגישה את היצירה,

אבל לא יוצרת.

זה קצת כמו לרצות הריון, לדמיין הריון, לחשוב הריון, להריח הריון,

בלי לקיים יחסי מין.

הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת : טל דניאל

2 במאי 20119 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?" (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא." צחוק הגורל… גורל…"