המסע שלי עם הבטן שלי

מאת : לימור לוי אוסמי

4 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

כל כך הרבה משתנה בתוכנו בעקבות ההורות, והבטן היא כמו עדות למה שאי אפשר להסתיר.

אפשר להסתיר כאבים באגן, בגב, בחזה, בפי הטבעת. אפשר להסתיר צער ואובדן על החיים שהיו וכל כך רחוקים עכשיו, אפשר להסתיר אכזבה ותחושת כישלון על האמא שהפכתי להיות, אפשר להסתיר את התשוקות, את הכמיהות את הרצונות החדשים שבועטים.

אני חושבת על הבטן במראה החדש שלה, ניצבת במרכז הגוף, במקום הכי פגיע, ומרגישה שהיא כמו אומרת: זו אני עכשיו. זו האני שאת עכשיו. מה את רוצה לעשות איתי? איך את מרגישה כלפיי? האם את מתביישת בי?

בשנים האחרונות יש גל שאני מאוד אוהבת שחותר לקבלה ואהבה עצמית של הגוף בכל צורה ומשקל, אבל בימים האחרונים עלתה בי מחשבה: האם ההזמנה לקבל את השינוי של הגוף ולאהוב אותו לא הופך לעוד שוט של הלקאה עצמית עבור נשים? האם ה׳תאהבי את עצמך כמו שאת׳ לא מזמין חוסר שביעות עצמית נוספת בגלל שעכשיו יש מטרה אידיאלית ושוב לא מצליחות בה?

אני חושבת שבגלל זה אני כל כך נזהרת שלא לעלות פוסטים שאומרים מה כדאי או מומלץ לעשות ומלקטת רק פוסטים של נשים שכותבות את עצמן.

אני חושבת שיש מסביבי יותר מדי קולות שמייעצים לי מה כדאי לי לעשות, מה יביא לי לפריחה, שגשוג ורווחה נפשית, ופחות קולות ששואלים אותי מה שלומי או מספרים לי את הסיפור האישי שלהם.

כשאני שומעת את הסיפור של מישהי אני מתרחבת כי אני מבינה בלי מילים שיש כל מיני גרסאות לחיות את החיים האלו ובמובן הכי פשוט, זה עושה לי טוב על הלב.

אז האם לאהוב את הבטן שלי, לכעוס עליה, להתנגד לה, להשלים איתה, לקבל אותה כמו שהיא? זה המסע שלי. מסע שלי ושל הבטן שלי. ואני מבינה שכדי להיות במסע מיטיב עם עצמי ועם כל התחושות שיש בי אני פחות צריכה לשמוע מה כדאי לי ויותר זקוקה לרשות פנימית להרגיש את מה שאני מרגישה. יותר זקוקה לשמוע סיפורי בטן של אחרות. יותר זקוקה לראות בטן לא מושלמת של אחרות. פחות לשמוע מה כדאי לי והרבה יותר לשמוע – אז מה את עוברת עם זה?

הפוסט עלה במקור בדף הפייסבוק שלי, עם תמונה אחרת, שם גם יש תגובות של נשים נוספות:

 

*לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים במסע ההורות שלהן. הפרטים על הליווי כאן: https://bit.ly/2hgdtp6

** אפשר לקבל עדכונים על תכנים חדשים כהודעה בווטסאפ. ההרשמה כאן: https://bit.ly/2CU16b

*אני צילמתי את התמונה.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על תבונה ורגישות של הריון שני

מאת : חני סער

11 במאי 201215 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, הריון, יומן הריון, שיתופים אישיים

אז זהו. זה רשמי. אפשר לברך ולהגיד מזל טוב. אני בהריון, שני במספר.

ויחד עם כל הברכות, והאיחולים, אני מרגישה ריקנות, ממש מכריחה את עצמי להתרגש. אני לוקחת את ההריון הזה באדישות מסוימת מחד, ובפחדים וחרדות מאידך. נשמע פרדוקסלי ? גם לי, כך בדיוק אני חשה.

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום – על טראומה מהלידה

מאת : אחת האמהות

23 בפברואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה

לפעמים אני קמה בבוקר ולא יכולה לנשום. הכל בסדר, אבל כל כך לא. יש שם משהו, בפנים, שהוא מעבר ליומיומי, לרגיל, למשפחתי, לשגרתי – משהו שמרגיש לי כבד מנשוא. אני מכירה אותו, אני מזהה אותו, בתהליך קשה מנשוא אני גם מטפלת בו. הוא מעל ומתחת לחיוך, לאושר, לחיבוק. הוא כל כך חלק ממני שהוא יכול להופיע בכל רגע. הוא פגש אותי בלידה, ומאז אנחנו יחד.

בריאה חדשה | לקראת לידה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

9 באוגוסט 20117 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

שיר זה נכתב בהיותי בהריון.

לצערי, רכשתי מנוי לבית החולים בתל השומר עקב צירים מוקדמים וכל מיני תופעות שחוויתי בהריון הקשה שלי.

למרות שהייתי בשמירת הריון כמעט כל 9 חודשי ההריון , החלטתי שאני לא מפסיקה לחייך ושהכל זמני והכל עובר.

בריאה חדשה – זהו אחד השירים שכתבתי כאשר הימתנו אני, בעלי, הבטן והעוברית במיון….

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם