ארץ הצל (מתוך ספרה של הדס גלעד: "ימי מעשה")

מאת : הדס גלעד

5 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, ספרים לאמהות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

מעבר לשדות הסבלנות הלבנים, שם נושבת הרוח באורך רוח, מיתמר צוק. אחריו תהום. ואי אפשר לדעת בדיוק איפה נקודת ההתחלפות של האור והחושך. אולי אני טועה? אפשר להרגיש בפריחה הלבנה שמידלדלת. יש תמרורים. אבל שדות הסבלנות צומחים במדרון שסופו תלול, וזה תמיד פתאום שהשדה נגמר והצעד הבא נופל לתוך החושך. אני חייבת ללמוד לזהות את ההידלדלות הזו, ובאין פרחים לשבת ולהיזכר במעל ומעבר למקום ולזמן. למלט את עצמי מציפורניי. הכעס עולה במהירות כמו כספית. על מה? על העבדות. על חוסר השינה. על הדרישה הבלתי נגמרת. משהו חוצה את הסף, ואני מתנערת כמו חיה קשורה שאוזקים אותה חזק יותר, והיא מתנגדת מתוקף החיות. אין לי לאן ללכת מזה. אני מרגישה לפעמים כאילו נגזרה עליי גלות מחיי. אבל אלה הם חיי, וכנראה שאיני גולה, אלא מהגרת – ויום אחד המהגרת אולי תכתוב שירים בשפה החדשה. איך אתרגל לאקלים הזה? שברתי היום את התריס כי הפעלתי יותר מדי כוח. אני לא מכירה את עצמי ככה, ולא נעים לי להכיר.

 

התוכן באישורה של הדס גלעד.

צילום: עידו גרומר.

 

לקריאה של תכנים נוספים של נשים אחרי לידה, לחצי כאן: https://bit.ly/2Ugoudx

כדי לקבל עדכונים קצרים לוואטסאפ על תכנים מרכזיים באתר: https://bit.ly/2HXueCmhttps://bit.ly/2HXueCm

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמהוּת מהבטן

מאת : נעה גביש

4 באוגוסט 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה

לפני מס' ימים, הייתה לי שיחה עם אם טרייה וצעירה, אישה יקרה לליבי שליוויתי ומלווה גם במשך ההריון, הלידה והצעדים הראשונים באימהות.

דיברנו על האמהות של היום, על הצורך להזכיר לאמהות שעליהן להקשיב קודם כל לעצמן, לבטן לחושים שלהן ולתינוק שלהן, כיוון שרובן (היא דיברה על הסובבות אותה, חברות משפחה וסתם אימהות שהיא פוגשת) מרגישות שהן צריכות "מתכון" לגידול הילד שלהן.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל ? חלק ב'

מאת : mother cat

19 בפברואר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

סיגל חוזרת ואני מסבירה לה שיש אנשים שפשוט לא נועדו להיות אמהות כי הם לא יכולים לעמוד בכאבי לידה – ואני אחת מהן. What the hell was I thinking כשחשבתי שאני יכולה ללדת ? סיגל אומרת לי לתת לגוף לנוח בין ציר לציר, ואני מסבירה לה שאין "בין ציר לציר" – הצירים כבר עולים אחד על השני. אה, ואני רוצה למות. ושבעלי ימות. ושכולם ימותו. אבל אני קודם. סיגל הולכת לזרז את המרדים.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם