על אביב ומחשבות על התפתחות.

מאת : לימור לוי אוסמי

10 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, לכל אמא, מבט מקצועי, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, רק אהבה

 

אני זוכרת שהיו לי המון הנחות על מה הדרך הנכונה שתוביל אותי להתפתחות ורווחה נפשית. אני זוכרת שהייתי בטוחה שזה חייב להיות עם מישהי, והכי פסיכולוגית שאפשר. הייתי בטוחה שזה חייב להיות פעם בשבוע, באותו יום ושעה, ושהתהליך חייב לפתוח את כל הפצעים של העבר. הייתי בטוחה שבלי בכי והתפרקות זה לא יכול לעבוד.

אני חושבת שגם היה בי חלק שהניח שאותה מישהי צריכה לאתר את מה שדפוק בי ולתקן אותו, שהיא חייבת להבין יותר ממני עליי. ראיתי את אותה דמות כמו מישהי כל יודעת, שהתפקיד שלה הוא לתקן אותי, השבורה, ולהוביל אותי לדרך שנראית לה הכי נכונה עבורי.

אני לא ממש יודעת מה השתנה בי, ואולי זאת ההורות שטרפה את הקלפים. ההורות שבזכותה למדתי שאין דרך אחת טובה ושאני יודעת לא מעט מה טוב ומה נכון לי. ההורות שבזכותה למדתי שיש בי את הכוחות והיכולת להצעיד את עצמי, שיש לי דרך מסוימת שבה אני רואה את העולם והיא בכלל לא דפוקה, למרות שהיא שונה לפעמים.

אני עדיין לומדת את הדרך הזאת, פוגשת בכל נקודת קושי את הנחות היסוד שעדיין קיימות בי, חמקמקות, זורמות בתוכי בלי לבקש רשות. אני לומדת בכל פעם מחדש מי היא האני החדשה של היום, מה הדבר החדש שאני מתמודדת איתו מבקש ממני ולאן ההתפתחות מבקשת להוביל אותי.

לפעמים אני עושה את זה לבד, לומדת לפתח את החלק של ׳אני יודעת׳ שבתוכי, מאפשרת לעצמי לתהות ולטעות. לפעמים אני עושה את זה יחד, זקוקה לעיניים טובות שלא מתרגשות מהדרמה שלי, שנותנות לי להוביל את הדרך ולמצוא את התשובות בתוכי.

אני מכירה ברגישות שלי, בקצב שלי, בחלקים שבתוכי שאותם אני עדיין שופטת כפחות טובים או מוצלחים. אני יודעת שהדרך שלי היא לסמוך על הדרך, לחזק אמונה בזה שאני יודעת להוביל, להזרים מלא חמלה למקומות שבהם אני עדיין שיפוטית, להקיף את עצמי בעיניים טובות ולהתרחק מקולות שאומרים לי מה כדאי או מומלץ.

לפעמים אני חושבת שזה מה שאני טובה בו. להיות טובה אליי ואל אחרות, למצוא מה כן עובד ומה טוב בתהליך שאני או אחרות עוברות, למצוא את הנשים המחזקות שמקיפות אותי, להרפות מניסיון לשנות או להשתנות.

זמן אביב עכשיו. זמן להתחדשות והתפתחות. זמן להשלת המיותר ולפרידה מעודפים. זמן לאהבה מחודשת עם מה שקיים. זמן לנקות את מה שמבקש ניקוי. זמן להודות על מה שיש. זמן להיפרד ממה שלא מתאים. זמן לביטוי של תובנות. זמן לפריחה, אבל גם זמן האלרגיות. זה מעניין שהאלרגיה מגיעה בזמן של פריחה, לא?

*
את הטקסט הזה כתבתי לפני כמה ימים בזמן כשהלכתי בשדות והוא המתין, חיכה בטלפון עד שאבדוק אם מתאים לפרסם אותו. אז מודה שהפעם אין לי תחושה ברורה אם מתאים או לא, ועדיין בוחרת לפרסם. מרגישה שזה קצת אמיץ מצידי. כדי להתחבר אליו מחדש הצטלמתי הבוקר מאותו מקום בו כתבתי אותן ❤️

הוא פורסם לראשונה בדף הפייסבוק שלי:

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים במסע האמהוּת שלהן.

למפגשים איתי

לבלוג האישי שלי

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני אמא, ובדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא

אני חושבת שביום שאמהות תרגשנה טוב לגבי הבחירות שלהן, זו תהא באמת מהפכה. אח, איזה טוב זה יהיה !!

דמינו לעצמכן- אמהות תוכלנה להניק או להאכיל מבקבוק, ללדת בבית או בבית החולים, לטייל בעגלה או במנשא, לחזור מייד לעבוד מחוץ לבית או לבחור בחינוך ביתי, לתת תרופות מהסופרפארם או מההומיאופטית, אמהות פשוט תהיינה חופשיות לבחור כל בחירה שהיא באמהוּת בלי שיפוטיות וביקורת חברתית. וגולת הכותרת – אמהות תוכלנה להרגיש טוב יותר עם כל רגש שמגיע – שמחה ועצב, אובדן ותקווה, תסכול ואושר עילאי, ייאוש והערכה עצמית. הכל הכל יהיה בסדר, ללא פחד או חשש של שיפוט פנימי או חיצוני. אהההה… עונג ממש.

בתוך הפנטזיה הזאת שלי למציאות אימהית אחרת, פגשתי את הפרוייקט המקסים הזה של "בדיוק כמו שאני". יצא לכן אולי לפגוש אותו ?

הזמנה לכנס זכויות האדם בלידה Human Rights in Childbirth

מאת : נשים קוראות ללדת

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מה הן זכויות האדם של האישה היולדת?

מהם גבולות אחריותה?

מי קובע את התנאים בהם היילוד יבוא לעולם?

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20156 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם