הרהורים לקראת ערב פסח המתקרב

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

 

אני זקוקה למלא רשות פנימית כדי לקחת לעצמי רגע ולבדוק- מה אני מרגישה לקראת ערב פסח שמתקרב? אני צריכה המון רשות כי ארוחת החג נתפסת בעיניי כמשהו לדלג עליו, לתקתק אותו, להעביר אותו, לשמוח ממה שיש (ויש!). להתעכב כדי לקחת רגע ולהבין מה קורה לי מול ערב החג נתפס כמו שטות, כמו משהו שאף אחת לא עושה. לבחור 'לעשות סיפור' ממה שנראה שכולן לוקחות בקלות, זה כמו להיות מואשמת בלהיות 'כבדה', 'לא זורמת', וכל מיני מילים שמושמעות כלפי נשים שנותנות לעצמן אישור שלא לזרום עם העדר.

בטח, ברור שאני יכולה לספוג בשקט, אבל אני לא רוצה, אני לא חייבת, לא בא לי. אני רוצה להכיר עוד משהו בעצמי כדי שאוכל לבוא אל המשהו הקטן הזה רחבה יותר, ולא רק משחזרת דפוסי עבר. אז בחרתי לקחת את הזמן, טיילתי בשדות ובדקתי עם עצמי- מה את מרגישה לקראת ערב פסח? מה מטריד אותך? והאמת, זה היה מרתק. עלו תחושות ותובנות שלא דמיינתי שקיימות בי ואפילו עלה פיתרון יצירתי למה שהטריד.

 

להעניק את הרשות הפנימית להתעכב על דברים

לא תמיד הפתרונות עולים כל כך מהר וגם לא תמיד המטרה היא למצוא פתרונות קונקרטיים, אלא המטרה מבחינתי היא להיות בקשר קרוב אל עצמי ולטפח את הקשר הזה. להעניק לעצמי את הרשות הפנימית להתעכב על דברים כשאני צריכה, להתבונן עליהם ועליי בתוכם, 'לעשות סיפור' ממה שאני מרגישה שמבקש תשומת לב.

הילדים שלי כבר גדולים, החמודים, והבן שלי בכלל לא יהיה בסדר פסח הנוכחי, כי יש לו טורניר כדורגל, אבל במהלך ההקשבה שלי לעצמי חשבתי 'ואוו, לאמהות לילדים קטנים יש בערך מיליון סיבות להיות מוטרדות לקראת ערב החג', מי נותן על זה את הדעת? נראה שאין בכלל לגיטימציה להרגיש, להתרגש, להילחץ, או סתם להיות אבודות.

לפעמים אני מרגישה שהתיכנות הפנימי שלנו 'להסתדר' פוגע ביכולת שלנו להתפתח ולצמוח מתוך האתגרים הקטנים והגדולים. ברור שאנחנו יכולות להסתדר בכל מצב, ברור שאנחנו גיבורות ובעלות כישורים נרחבים, אין לי שום ספק בכלל, אבל האם השאיפה שלנו היא רק להסתדר? זאת שאלה ששווה לשאול בעיניי.

 

לשנות את דפוס האוטומט

אם בא לך להתחיל לתרגל את שפת ההקשבה, אפשר להתחיל לשאול:  מה אני מרגישה לקראת סדר פסח שמתקרב? האם אלו דמויות מסוימות שאני צפויה לפגוש וקשה לי מולן? האם זו סיטואציה שאני חוששת ממנה או לא יודעת איך להתמודד איתה? (כמו לארגן את הילדים לקראת היציאה מהבית, לנסוע איתם בפקקים, חוסר הסבלנות שלהם בזמן קריאת ההגדה, משהו שמטריד לגבי הארוחה עצמה או אחריה?). אפשר גם לבדוק: האם יש דברים שקל לי להתמודד איתם בערב הפסח? האם יש דברים שמשמחים אותי ומרחיבים לי את הלב?

תשומת הלב לעצמנו בתוך סיטואציה משפחתית שגרתית שבדרך כלל אנחנו לא נותנו עליה את הדעת יכולה להתחיל לשנות את דפוס האוטומט שאנחנו פועלות מתוכו, לחזק את האמונה שהתבוננות והקשבה לעצמנו הם מפתחות משמעותיים לצמיחה ולהתפתחות שלנו כאמהות וכנשים. תרגול ועוד תרגול בנושאים קטנים שלא מציפים רגשית יכולים לעזור להכניס את שפת ההקשבה וההתבוננות לתוך החיים שלנו, ובעיניי זה לא פחות ממופלא.

חג שמח לכן ולמשפחה שלכן, מהממות. ואם משהו מכל זה דיבר אליכן, ממש אשמח לשמוע.

שלכן

לימור, מלווה נשים במסע האמהוּת, יוצרת האתר המהמם הזה.

אם את רוצה מידע על המפגשים איתי: https://bit.ly/2Kzfg7x

אם את רוצה לקרוא בבלוג האישי שלי:  https://bit.ly/2DgY1C5

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: מתכוננת לשחרר ולהרפות

מאת : שירה דרוקר

11 באפריל 20115 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

היום, במפגש השלישי בקורס הכנה ללידה, דיברנו על הכנה רגשית, הצפנו את הפחדים שלנו וניסינו להפוך אותם למשפטים חיוביים (כי מחשבה בוראת מציאות!!!).

אני כבר בתחילת החודש התשיעי, בעוד חודש תתרחש הלידה, ואני מתחילה להפנים את הקונפליקט הגדול שבין הצורך שלנו (לפחות שלי) לתכנן כל דבר עד הפרט האחרון, להפוך את מה שעתיד לקרות לנו למוכר וידוע באמצעות למידה והכנה, לבין הרמה הגבוהה של ה"לא צפוי" שמגיעה עם הלידה, ולבין התפיסה הטבעית לחלוטין שאין צורך בכלל להתכונן, שלידה זה "משהו שקורה לנו" ולא משהו שאנחנו עושות או מנהלות.

לחזור להיות ילדה

מאת : שירלי יהלום כהן

4 במאי 20116 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

לחזור לחופש. לרוגע. לשלווה.

לחזור להיות בלי אחריות בכלל…

לחזור לשחק, כל היום!

לחזור לרקוד ולשיר באמצע הרחוב, פשוט כי זה יוצא…

וירוס – מי אמר אני ולא קיבל ?

מאת : ליטל אוהב ציון

20 בינואר 2011תגובה אחת

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

שבועיים חלפו, החופש הגדול הסתיים ואיתו גם הוירוסים, איזה כיף סוף סוף אוכל לנוח קצת, להתפנק במספרה, קצת פדיקור מניקור ואולי אפילו איזה עיסוי….

אבל מה? נחשו מי בא לבקר אותי….

אז מי אמר וירוס ולא קיבל ?!