הרהורים לקראת ערב פסח המתקרב / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

 

אני זקוקה למלא רשות פנימית כדי לקחת לעצמי רגע ולבדוק- מה אני מרגישה לקראת ערב פסח שמתקרב? אני צריכה המון רשות כי ארוחת החג נתפסת בעיניי כמשהו לדלג עליו, לתקתק אותו, להעביר אותו, לשמוח ממה שיש (ויש!). להתעכב כדי לקחת רגע ולהבין מה קורה לי מול ערב החג נתפס כמו שטות, כמו משהו שאף אחת לא עושה. לבחור 'לעשות סיפור' ממה שנראה שכולן לוקחות בקלות, זה כמו להיות מואשמת בלהיות 'כבדה', 'לא זורמת', וכל מיני מילים שמושמעות כלפי נשים שנותנות לעצמן אישור שלא לזרום עם העדר.

בטח, ברור שאני יכולה לספוג בשקט, אבל אני לא רוצה, אני לא חייבת, לא בא לי. אני רוצה להכיר עוד משהו בעצמי כדי שאוכל לבוא אל המשהו הקטן הזה רחבה יותר, ולא רק משחזרת דפוסי עבר. אז בחרתי לקחת את הזמן, טיילתי בשדות ובדקתי עם עצמי- מה את מרגישה לקראת ערב פסח? מה מטריד אותך? והאמת, זה היה מרתק. עלו תחושות ותובנות שלא דמיינתי שקיימות בי ואפילו עלה פיתרון יצירתי למה שהטריד.

 

להעניק את הרשות הפנימית להתעכב על דברים

לא תמיד הפתרונות עולים כל כך מהר וגם לא תמיד המטרה היא למצוא פתרונות קונקרטיים, אלא המטרה מבחינתי היא להיות בקשר קרוב אל עצמי ולטפח את הקשר הזה. להעניק לעצמי את הרשות הפנימית להתעכב על דברים כשאני צריכה, להתבונן עליהם ועליי בתוכם, 'לעשות סיפור' ממה שאני מרגישה שמבקש תשומת לב.

הילדים שלי כבר גדולים, החמודים, והבן שלי בכלל לא יהיה בסדר פסח הנוכחי, כי יש לו טורניר כדורגל, אבל במהלך ההקשבה שלי לעצמי חשבתי 'ואוו, לאמהות לילדים קטנים יש בערך מיליון סיבות להיות מוטרדות לקראת ערב החג', מי נותן על זה את הדעת? נראה שאין בכלל לגיטימציה להרגיש, להתרגש, להילחץ, או סתם להיות אבודות.

לפעמים אני מרגישה שהתיכנות הפנימי שלנו 'להסתדר' פוגע ביכולת שלנו להתפתח ולצמוח מתוך האתגרים הקטנים והגדולים. ברור שאנחנו יכולות להסתדר בכל מצב, ברור שאנחנו גיבורות ובעלות כישורים נרחבים, אין לי שום ספק בכלל, אבל האם השאיפה שלנו היא רק להסתדר? זאת שאלה ששווה לשאול בעיניי.

 

לשנות את דפוס האוטומט

אם בא לך להתחיל לתרגל את שפת ההקשבה, אפשר להתחיל לשאול:  מה אני מרגישה לקראת סדר פסח שמתקרב? האם אלו דמויות מסוימות שאני צפויה לפגוש וקשה לי מולן? האם זו סיטואציה שאני חוששת ממנה או לא יודעת איך להתמודד איתה? (כמו לארגן את הילדים לקראת היציאה מהבית, לנסוע איתם בפקקים, חוסר הסבלנות שלהם בזמן קריאת ההגדה, משהו שמטריד לגבי הארוחה עצמה או אחריה?). אפשר גם לבדוק: האם יש דברים שקל לי להתמודד איתם בערב הפסח? האם יש דברים שמשמחים אותי ומרחיבים לי את הלב?

תשומת הלב לעצמנו בתוך סיטואציה משפחתית שגרתית שבדרך כלל אנחנו לא נותנו עליה את הדעת יכולה להתחיל לשנות את דפוס האוטומט שאנחנו פועלות מתוכו, לחזק את האמונה שהתבוננות והקשבה לעצמנו הם מפתחות משמעותיים לצמיחה ולהתפתחות שלנו כאמהות וכנשים. תרגול ועוד תרגול בנושאים קטנים שלא מציפים רגשית יכולים לעזור להכניס את שפת ההקשבה וההתבוננות לתוך החיים שלנו, ובעיניי זה לא פחות ממופלא.

חג שמח לכן ולמשפחה שלכן, מהממות. ואם משהו מכל זה דיבר אליכן, ממש אשמח לשמוע.

שלכן

לימור

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

לכל שאלה או התייעצות אפשר לשלוח אליי מייל: medabrot.imahut@gmail.com  או הודעה לווטסאפ: 052-2835020

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

הצרכים שלי כאמא חשובים

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תודה לך אמא !!

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

8 באפריל 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא

החלטתי לפתוח בפרויקט קטן שמנמנם אצלי הרבה זמן בליבי, וחשוב לי מאוד , פשוט לומר לכן אימהות יקרות , כל הכבוד ותודה !

תודה בשם התינוק/ת , פעוט/ה ,ילד/ה, שלכן, כי אף אתד לא אומר וכן צריך לזעוק ולומר: "כל הכבוד לך אמא שאת משכימה כל בוקר ולעיתים אף בלילה , שותה קפה קר כי לפני אחרי ובאמצע יש סידורים ובסוף הקפה מתקרר.

לפעמים אנחנו שוכחות את עצמנו, תודה לך אמא אשר נשאת ונושאת אותי בחיקך, תודה על האהבה , תודה על כך שאת לא מתעייפת בלהיות כל הזמן אמא. תודה, פשוט תודה.

להשלים עם עצמי = לעשות שלום בתוכי

מאת : אמא

8 ביוני 20144 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, רגשות אשם

בשעה 20:30 אני משכיבה את איילה ונכנסת לעשות אמבטיה.

הנה אני יכולה לנשום, היום שלי מתחיל.

אני כבר פחות מתביישת לומר, כן, אני זקוקה להמון זמן לעצמי. אני זקוקה להמון שקט והרבה מאד מרחב.

רק עוד משימה אחת קטנה ודי

מאת : אמא

11 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

רק עוד משימה אחת קטנה ודי, ואז תשבי לארוחת הבוקר המיוחלת. את עושה עוד כמה דברים קטנים – תולה בגדים בארון, חלק צריך לקפל מחדש, אוספת עלים שנשרו מאיזה עציץ, מסדרת את המצעים שהתבלגנו במיטה, מחליטה ששוב הגיע הזמן לנקות את השירותים, מסדרת ערימת ניירות (כן, עוד אחת) ושוב נתקלת בערימת דואר שלא נפתחה, נשימה עמוקה. כבר מאוחר, על התה וארוחת הבוקר את מוותרת, עוד מעט גם ככה זה זמן לארוחת צהריים.
מה שמזכיר לך…מה תכיני היום? ואולי צריך ללכת למכולת? אולי אפילו לסופר? הגעת להחלטה, שניצל ופסטה – רק שהיא אוכלת רק פסטה והוא אוכל רק אורז. נמאס לך, היום את תכיני רק תוספת אחת – ושניהם יאכלו את אותו הדבר, את לא שפחה של אף אחד, הם צריכים לכבד אותך ולאכול את מה שאת מכינה. אז את מתארגנת להכנת שניצלים ופסטה…ואורז….רק ליתר בטחון, למידה ולא יהיה לך כוח למלחמה היום…