הרהורים לקראת ערב פסח המתקרב

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

 

אני זקוקה למלא רשות פנימית כדי לקחת לעצמי רגע ולבדוק- מה אני מרגישה לקראת ערב פסח שמתקרב? אני צריכה המון רשות כי ארוחת החג נתפסת בעיניי כמשהו לדלג עליו, לתקתק אותו, להעביר אותו, לשמוח ממה שיש (ויש!). להתעכב כדי לקחת רגע ולהבין מה קורה לי מול ערב החג נתפס כמו שטות, כמו משהו שאף אחת לא עושה. לבחור 'לעשות סיפור' ממה שנראה שכולן לוקחות בקלות, זה כמו להיות מואשמת בלהיות 'כבדה', 'לא זורמת', וכל מיני מילים שמושמעות כלפי נשים שנותנות לעצמן אישור שלא לזרום עם העדר.

בטח, ברור שאני יכולה לספוג בשקט, אבל אני לא רוצה, אני לא חייבת, לא בא לי. אני רוצה להכיר עוד משהו בעצמי כדי שאוכל לבוא אל המשהו הקטן הזה רחבה יותר, ולא רק משחזרת דפוסי עבר. אז בחרתי לקחת את הזמן, טיילתי בשדות ובדקתי עם עצמי- מה את מרגישה לקראת ערב פסח? מה מטריד אותך? והאמת, זה היה מרתק. עלו תחושות ותובנות שלא דמיינתי שקיימות בי ואפילו עלה פיתרון יצירתי למה שהטריד.

 

להעניק את הרשות הפנימית להתעכב על דברים

לא תמיד הפתרונות עולים כל כך מהר וגם לא תמיד המטרה היא למצוא פתרונות קונקרטיים, אלא המטרה מבחינתי היא להיות בקשר קרוב אל עצמי ולטפח את הקשר הזה. להעניק לעצמי את הרשות הפנימית להתעכב על דברים כשאני צריכה, להתבונן עליהם ועליי בתוכם, 'לעשות סיפור' ממה שאני מרגישה שמבקש תשומת לב.

הילדים שלי כבר גדולים, החמודים, והבן שלי בכלל לא יהיה בסדר פסח הנוכחי, כי יש לו טורניר כדורגל, אבל במהלך ההקשבה שלי לעצמי חשבתי 'ואוו, לאמהות לילדים קטנים יש בערך מיליון סיבות להיות מוטרדות לקראת ערב החג', מי נותן על זה את הדעת? נראה שאין בכלל לגיטימציה להרגיש, להתרגש, להילחץ, או סתם להיות אבודות.

לפעמים אני מרגישה שהתיכנות הפנימי שלנו 'להסתדר' פוגע ביכולת שלנו להתפתח ולצמוח מתוך האתגרים הקטנים והגדולים. ברור שאנחנו יכולות להסתדר בכל מצב, ברור שאנחנו גיבורות ובעלות כישורים נרחבים, אין לי שום ספק בכלל, אבל האם השאיפה שלנו היא רק להסתדר? זאת שאלה ששווה לשאול בעיניי.

 

לשנות את דפוס האוטומט

אם בא לך להתחיל לתרגל את שפת ההקשבה, אפשר להתחיל לשאול:  מה אני מרגישה לקראת סדר פסח שמתקרב? האם אלו דמויות מסוימות שאני צפויה לפגוש וקשה לי מולן? האם זו סיטואציה שאני חוששת ממנה או לא יודעת איך להתמודד איתה? (כמו לארגן את הילדים לקראת היציאה מהבית, לנסוע איתם בפקקים, חוסר הסבלנות שלהם בזמן קריאת ההגדה, משהו שמטריד לגבי הארוחה עצמה או אחריה?). אפשר גם לבדוק: האם יש דברים שקל לי להתמודד איתם בערב הפסח? האם יש דברים שמשמחים אותי ומרחיבים לי את הלב?

תשומת הלב לעצמנו בתוך סיטואציה משפחתית שגרתית שבדרך כלל אנחנו לא נותנו עליה את הדעת יכולה להתחיל לשנות את דפוס האוטומט שאנחנו פועלות מתוכו, לחזק את האמונה שהתבוננות והקשבה לעצמנו הם מפתחות משמעותיים לצמיחה ולהתפתחות שלנו כאמהות וכנשים. תרגול ועוד תרגול בנושאים קטנים שלא מציפים רגשית יכולים לעזור להכניס את שפת ההקשבה וההתבוננות לתוך החיים שלנו, ובעיניי זה לא פחות ממופלא.

חג שמח לכן ולמשפחה שלכן, מהממות. ואם משהו מכל זה דיבר אליכן, ממש אשמח לשמוע.

שלכן

לימור, מלווה נשים במסע האמהוּת, יוצרת האתר המהמם הזה.

אם את רוצה לקבל עדכונים על התכנים הכי מעניינים ומרכזיים שאני מעלה, תירשמי פה:  https://bit.ly/2HXueCm

אם את רוצה מידע על המפגשים איתי: https://bit.ly/2Kzfg7x

אם את רוצה לקרוא בבלוג האישי שלי:  https://bit.ly/2DgY1C5

 

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מהות האמהות

מאת : לימור לוי אוסמי

2 בינואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אמהוּת, פנים רבים לה:
אי-מהוּת= אי של מהות הנוצר מהאמהות
עם האמהות נוצר אי של מהות ממש. אי של אהבה שלא הכרנו, אי של עוצמות, גדילה, עומק, התפתחות, הענקה וקבלה. מהות מסוג אחר, כזאת שמרגיש שאפשר לחוות רק עם האמהות.

אימא – למה לא מדברים על זה?? – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אמא אוסי הורביץ

24 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, לכל אמא, קושי באמהות

מדוע חברותיי הקרובות ביותר, שליוו אותי לאחר הלידה, לא אמרו לי דבר על רגשות קשים כמו: יש לי ילדה, מדוע אני לא אוהבת עדיין ?, להיות אמא בעיקר סמוך ללידה עייפים מאוד, עייפות שאין דומה לה בשום מקום. האחריות על יצור קטן ומדהים מפחידה. לצאת מבית חולים זה מפחיד !! להניק זה לעיתים קשה ומי שקשה לה חווה זאת בעוצמה רבה עוד יותר כי היום אם את לא מניקה את "פחות" אמא (לפחות ככה המערכת תופסת אותך) ועוד ועוד מחשבות.

כמה תובנות על לידת בית

מאת : שירה דרוקר

18 במאי 20117 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כן, זה נכון שהכאב הולך ונשכח. זה נכון ומעודד ומחזק. אני כבר מסוגלת לדבר על הלידה כעל חוויה מדהימה… חוויה שכל מי שזוכה להיות חלק ממנה נולד מחדש. לא רק התינוק.

אני מרגישה גאווה גדולה בכל פעם ששואלים אותי על הלידה. אני משתפת בכיף בסיפור. אני מקבלת בכיף מחמאות על אומץ וכוח סבל. כבוד גדול.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם