אמא, יצא לך לפרגן לעצמך היום?

מאת : לימור לוי אוסמי

20 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, רגשות אשם

 

לפני כמה ימים נוגה, שתיכף בת 7, עשתה חיסון שהיא מאוד חששה ממנו ושמתי לב לאיזה מהלך מדהים שהיא עשתה והייתי חייבת לשתף אתכן. אחרי החיסון היא קיבלה מהאחות את המדבקה הגדולה הזאת, אתן בטח מכירות, ובחרה לשים אותה על החולצה, אבל לא הסתפקה בזה. יום אחרי החיסון העבירה אותה לחולצה החדשה, וכך היא עשתה במשך מספר ימים. בכל בוקר היא העבירה את המדבקה של החיסון מהחולצה הישנה לחולצה חדשה כדי שהיא תוכל ללכת איתה לבית הספר.

הסתכלתי על המהלך הקטן והטבעי הזה שהיא עשתה והתרחב לי הלב בצורה שאני לא יכולה לתאר. פתאום הבנתי שבטח לכל אחת מאיתנו הייתה בילדוּת את היכולת הטבעית לתת לעצמה אות גבורה, לאמץ את התזכורת לזה שהצלחנו ולשים אותה קרוב אל הלב. זה גרם לי לחשוב- מה קרה ליכולת הזאת עם השנים? לאיפה היא נעלמה? האם זה משהו שאמרו לנו בגיל מסוים? שהפנמנו כל כך טוב?

ההכרה בהצלחות היומיום היא ממש חשובה בעיניי, ואני לא מדברת דווקא על הדברים הדרמטיים אלא על הקטנטנים. הצלחתי לקום אליהם בבוקר או בלילה, הצלחתי להכין להם אוכל, הצלחתי להלביש, הצלחתי להרגיע, הצלחתי להסיע או להחזיר מהחוג, הצלחתי להתקשר למורה או לגננת, הצלחתי להתמודד עם מריבה, הצלחתי לדאוג לעצמי, הצלחתי לעמוד מולם על מה שחשוב לי ועוד כאלה שאנחנו עושות בשגרה.

אני חושבת שאחד התפקידים שלנו כבוגרות זה להנכיח באופן אקטיבי את ההצלחות שלנו. לעשות פעולות יזומות שהמטרה שלהן היא לתת נראות להצלחות- לעצור, לשים לב שהצלחנו, להגיד לעצמנו מילה טובה, ולזכור את זה ליותר מכמה שניות, כי את הכישלונות אנחנו זוכרות תמיד.  זה נותן מלא כוח, זה נותן מלא אנרגיית חיים, זה מעניק תמונה הרבה יותר מאוזנת וקרובה למציאות של האמהוּת שלנו.

האם את יודעת להגיד במה הצלחת היום וכל הכבוד לך על זה? האם כבר יצא לך לפרגן לעצמך? וברוח הפרגון- מוזמנות לכתוב פה למטה גם על ההצלחות הקטנות והגדולות שלכן היום שבא לכן לתת להן נראוּת והכרה!

 

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים בהתפתחות אישית דרך אתגרי ההורות.

תכנים נוספים שכתבתי: https://bit.ly/2DgY1C5
לדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/imahut?fref=nf

ליצירת קשר: medabrot.imahut@gmail.com

 

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא התאהבתי בה | אחרי לידה

מאת : רויטל

14 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית (בכל זאת 4.5 ק"ג…), מגושמת וקצת כעורה. ליד כל התינוקות הקטנטנים בתינוקיה היא נראתה פשוט עצומה, מלאה בכתמים אדומים של נימי דם שהתפוצצו מהלחץ, ואיכשהו לא מתוקה בכלל.

אז כמובן שאותו אינסטינקט אימהי מדובר נכנס לפעולה באופן מיידי. טיפלתי בה במסירות, דאגתי לכל צרכיה לרבות אלה שקשורים במתן חום וחיבוק אמהי, אבל לא הרגשתי את זה. היתה לי מלחמת התשה עם הנקה. דלקות, גושים, חום, גודש מטורף. לקח לזה כ- 8 שבועות להסתדר שבהם הייתי עסוקה בעניינים טכניים של מניעת כאב מעצמי תוך כדי האכלה. ההנקה היה נושא כל כך רגיש אצלי שניהלתי את המלחמה הזו רק כדי לא להפסיד בה.

ואז שככה הסערה…

לבנות לעצמך ולילדייך חיים חדשים

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

אלימות רגשית מוגדרת כתהליך ארוך ומתמשך, שבו אדם אחד מתערב באופן שיטתי בתוך עולמו הפנימי והרגשי של אדם אחר, במחשבותיו, רגשותיו, תפיסת עולמו ותכונותיו האישיות. אלימות מסוג זה מתרחשת בדרך כלל בין אנשים קרובים, בני משפחה ונסתרת מעיני כל בשל מופעיה שאינם נראים כלפי חוץ, ואינם ניתנים לאבחנה.

המומלצות: יועצת הנקה / מדריכת הנקה

מאת : לימור לוי אוסמי

3 בדצמבר 201142 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

אמהות ממליצות על מדריכות הנקה ויועצות הנקה שעזרו להן מאוד עם ההנקה