אמא, יצא לך לפרגן לעצמך היום?

מאת : לימור לוי אוסמי

20 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, רגשות אשם

 

לפני כמה ימים נוגה, שתיכף בת 7, עשתה חיסון שהיא מאוד חששה ממנו ושמתי לב לאיזה מהלך מדהים שהיא עשתה והייתי חייבת לשתף אתכן. אחרי החיסון היא קיבלה מהאחות את המדבקה הגדולה הזאת, אתן בטח מכירות, ובחרה לשים אותה על החולצה, אבל לא הסתפקה בזה. יום אחרי החיסון העבירה אותה לחולצה החדשה, וכך היא עשתה במשך מספר ימים. בכל בוקר היא העבירה את המדבקה של החיסון מהחולצה הישנה לחולצה חדשה כדי שהיא תוכל ללכת איתה לבית הספר.

הסתכלתי על המהלך הקטן והטבעי הזה שהיא עשתה והתרחב לי הלב בצורה שאני לא יכולה לתאר. פתאום הבנתי שבטח לכל אחת מאיתנו הייתה בילדוּת את היכולת הטבעית לתת לעצמה אות גבורה, לאמץ את התזכורת לזה שהצלחנו ולשים אותה קרוב אל הלב. זה גרם לי לחשוב- מה קרה ליכולת הזאת עם השנים? לאיפה היא נעלמה? האם זה משהו שאמרו לנו בגיל מסוים? שהפנמנו כל כך טוב?

ההכרה בהצלחות היומיום היא ממש חשובה בעיניי, ואני לא מדברת דווקא על הדברים הדרמטיים אלא על הקטנטנים. הצלחתי לקום אליהם בבוקר או בלילה, הצלחתי להכין להם אוכל, הצלחתי להלביש, הצלחתי להרגיע, הצלחתי להסיע או להחזיר מהחוג, הצלחתי להתקשר למורה או לגננת, הצלחתי להתמודד עם מריבה, הצלחתי לדאוג לעצמי, הצלחתי לעמוד מולם על מה שחשוב לי ועוד כאלה שאנחנו עושות בשגרה.

אני חושבת שאחד התפקידים שלנו כבוגרות זה להנכיח באופן אקטיבי את ההצלחות שלנו. לעשות פעולות יזומות שהמטרה שלהן היא לתת נראות להצלחות- לעצור, לשים לב שהצלחנו, להגיד לעצמנו מילה טובה, ולזכור את זה ליותר מכמה שניות, כי את הכישלונות אנחנו זוכרות תמיד.  זה נותן מלא כוח, זה נותן מלא אנרגיית חיים, זה מעניק תמונה הרבה יותר מאוזנת וקרובה למציאות של האמהוּת שלנו.

האם את יודעת להגיד במה הצלחת היום וכל הכבוד לך על זה? האם כבר יצא לך לפרגן לעצמך? וברוח הפרגון- מוזמנות לכתוב פה למטה גם על ההצלחות הקטנות והגדולות שלכן היום שבא לכן לתת להן נראוּת והכרה!

 

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים בהתפתחות אישית דרך אתגרי ההורות.

תכנים נוספים שכתבתי: https://bit.ly/2DgY1C5
לדף הפייסבוק: https://www.facebook.com/imahut?fref=nf

ליצירת קשר: medabrot.imahut@gmail.com

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מסיבה קיסרית

מאת : מינדי לוי

18 בפברואר 20147 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20157 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

תעזבו אותי בשקט

מאת : אנונימא

17 בנובמבר 20146 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני רוצה חופש.

חופש מהכל.

אני מרגישה בזמן האחרון שאני לא מסוגלת כבר להיות אימא.

שקשה לי.

שאני רוצה להיות לבד.

לבד לבד לבד