אני אמא לתינוק. איפה העצמאות שלי?

מאת : לימור לוי אוסמי

9 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני בטוחה שזה לא מקרי שדווקא ביום העצמאות פגשתי את הסרטון הזה, שמציג את מאחורי הקלעים של הרצון לצאת מהבית כשאת אמא לתינוק.


 

עצמאות? פחות בשלב הזה, וזאת חתיכת התמודדות!! לא רק בהיבט הפרקטי של המעבר בין יציאה מהבית עם מפתח בחמש דקות אל יציאה מהבית עם חצי מהבית במשך שעה וחצי, אלא גם בהיבט הנפשי. את קבורה מהבית, את מתההה לצאת כדי לראות עולם ואנשים, אבל מסתבר שהיציאה מהבית היא אופרציה ענקית, שלפעמים את מוותרת עליה.

בסרטון מראים את ההתארגנות עד הדלת, אבל כשאנחנו מצליחות לעבור את הדלת צריך גם לחגור אותם בכסא (בצרחות הרבה פעמים), לנסוע איתם עם מלא הפסקות ובכי. בקיצור, זה לא כזה פשוט וזה יכול לתסכל, לייאש, לגרום לוותר על היציאה מהבית, וכל זה יכול לעלות בנו שאלות ממש לא פשוטות, כמו: מה נהיה ממני? האם זה בשבילי? למה נכנסתי לזה? וכל זה רק מתוך רצון לצאת מהבית ולהתאוורר קצת..

 

מתי כל האופרציה הזאת בדרך כלל הכי (!) מכאיבה?

כשעולה בנו אשמה על כל זה.

אשמה על זה שאני לא לוקחת את זה בקלות.

אשמה על זה שעולות בי תהיות האם עשיתי טעות.

אשמה על זה שאני מוותרת על היציאה מהבית.

אשמה על זה שזה לוקח לי שעה להתארגן.

אשמה על זה שקשה לי.

אשמה על.. (השלימי את החסר, בטוחה שיש עוד מיליון).

 

יש לי חדשות טובות בשבילכן:

רגש האשמה שעולה הוא לא המציאות. הוא רק תחושה שעולה ומתווכת בינינו לבין המציאות. היא כמו משקפיים שאנחנו רואות דרכה את המציאות ובאמצעות תשומת לב למה שקורה לנו ברגעים האלה, בסיטואציות היומיום שגורמות לאשמה לקפוץ ולהתעורר, אפשר להכניס עוד תחושות למערכת וגם אפשר להתמודד אחרת עם האשמה באופן שהיא לא תכאיב.

 

ויש לי עוד חדשות טובות:

היכולת לשים לב לאשמה ולתחושות אחרות שעולות, יכולה לסייע לכן לקפיצה קוואנטית התפתחותית שמחלחלת אל כל תחומי החיים. זה משהו שאפשר להתחיל לתרגל כבר היום בתוך סיטואציה קטנה שמעלה איזה רגש לא נעים (בכוונה תבחרו משהו קטן בהתחלה) לפי השלבים הבאים:

  1. לעצור.
  2. לשים לב למה קורה לך. מה התחושות שמתעוררות בך. אפשר לשאול: מה אני מרגישה? מה מכעיס/מעורר/מעציב/מתסכל?
  3. יש עוד? (השאלה הזאת עוזרת, כי בהתחלה אנחנו שמות לב רק לרגשות הנגישים)
  4. תודה שעצרתי לשים לב. אין עליי. אני מהממת. (שלב חשוב! 🙂 )

אשמח לעדכון איך הולך ומה אתן צריכות כדי שזה יהיה לכן קל, בהיר ויומיומי. אשמח לכתוב עוד על זה!

ותדעו לכן, אתן אמהות אלופות!! חג עצמאות (למדינה 🙂 ) שמח!!

שלכן,

לימור

מלווה נשים באתגרי האמהוּת.

לפרטים על מפגשים איתי: https://bit.ly/2Kzfg7x

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בְּהַשְׁרָאָתְךָ

מאת : טלי בר אור

21 ביולי 20115 תגובות

מתוך יצירה נשית, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶהְיֶה עֲדִינָה
לא אֶשְׁלַח נִימַי הַלְּהוּטִים
כְּקוֹצִים מְרוּגִים
אֲשַׁיְּפֵם ואֶהְיֶה לגִּבְעוֹל בְּעֶרְיָתוֹ
גַּם אִם אֶצְטָרֵךְ
לְהִפָּצַע

לומדת להיות סבתא

מאת : כרמי מרציאנו

27 בפברואר 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, סבתאות

שמי כרמי.

אני אמא של מורן, דנה ועדי.

מחוברת ליוסי.

דולה שנים רבות. על זה אספר בהמשך.

אני לומדת להיות סבתא.

כשאני ילדתי את בני הבכור, אמי הגיעה אלי לשבועיים.

כבסה. בישלה. ניקתה.

האירה והעירה.

וכשנסעה הביתה קבלתי באותו ערב חום גבוה.

לידת בית: אימון עם אפי-נו

מאת : שירה דרוקר

14 באפריל 20118 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

עם תחילתו של החודש התשיעי, הצטיידנו בבלון קטן וכחול שנקרא "אפי-נו" או בעברית "חתכל'ס", והוא משמש כמאמן לידה. במהלך החודש שנותר, אני מתכננת להתאמן כמה שיותר, כי הפחד הגדול ביותר שלי הוא מרגע הלידה עצמו, מהרגע בו יוצא התינוק מהנרתיק, הרגע שבו יכול להיווצר קרע.

אני זוכרת את היום בו גיליתי ש"חותכים" בלידה. אמא הזכירה את זה פעם, ואני ואחותי נדהמנו, הזדעזענו, בקושי הצלחנו לדמיין לעצמנו את הדבר הנוראי הזה. מצד שני, זה תמיד היה לי מובן מאליו שחותכים