אני אמא לתינוק. איפה העצמאות שלי? / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

9 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

דווקא ביום העצמאות פגשתי את הסרטון הזה, שמציג את מאחורי הקלעים של הרצון לצאת מהבית כשאת אמא לתינוק, ולאן נעלמה העצמאות שהיינו רגילות אליה.


 

איפה העצמאות שלנו כשאנחנו אמהות לתינוקות? אפשר להגיד שהיא פחות קיימת בשלב הזה, וזאת חתיכת התמודדות. לא רק בהיבט הפרקטי של המעבר בין יציאה מהבית בחמש דקות לבין יציאה מהבית עם חצי מהבית במשך שעה וחצי, אלא גם בהיבט הנפשי. כשאת בחופשת לידה או אמא לתינוק, את קבורה מהבית, מתה לצאת כדי לראות עולם ואנשים, אבל אז את מגלה שהיציאה מהבית היא אופרציה ענקית, שלפעמים את מוותרת עליה.

בסרטון היוצרת מראה את חוסר העצמאות בתפארתה- משלב הרצון לצאת מהבית ותחילת ההתארגנות עד ליציאה מהדלת, אבל גם כשאנחנו מצליחות לעבור את הדלת צריך גם לחגור אותם בכסא (בצרחות הרבה פעמים), לנסוע איתם עם הפסקות להאכלה ולהתמודד עם בכי לאורכה. בקיצור, זה לא כזה פשוט וזה יכול לתסכל, לייאש, לגרום לוותר על היציאה מהבית, וכל זה יכול לעלות בנו שאלות רגשיות לא פשוטות, כמו: מה נהיה ממני? האם ההורות בשבילי? למה נכנסתי לזה? וכל זה עולה רק מתוך רצון לצאת מהבית ולהתאוורר קצת.

 

מתי כל האופרציה הזאת הכי מכאיבה?

כשעולה בנו אשמה כלפי עצמנו או כלפי המציאות.

אשמה על זה שאני לא לוקחת את היציאה מהבית בקלות.

אשמה על זה שאני לא מוותרת על העצמאות בהשלמה.

אשמה על זה שעולות בי תהיות האם עשיתי טעות.

אשמה על זה שאני בוחרת להישאר בבית, למרות שזה עושה לי רע.

אשמה על זה שזה לוקח לי שעה להתארגן.

אשמה על זה שקשה לי.

אשמה על תחושות לא פשוטות שאמהות לא אמורות להרגיש.

אשמה על … (השלימי את החסר).

רגש האשמה הוא לא המציאות

רגש האשמה שעולה הוא לא המציאות. הוא רק תחושה שעולה ומתווכת בינינו לבין המציאות. היא כמו משקפיים שאנחנו רואות דרכה את המציאות. באמצעות תשומת לב למה שקורה לנו האותם רגעים של היומיום שגורמים לאשמה לקפוץ ולהתעורר, אפשר להכניס עוד תחושות למערכת וגם אפשר להתמודד בדרכים נוספות עם האשמה באופן שהיא לא רק תכאיב.

היכולת לשים לב לאשמה ולתחושות אחרות שעולות בכן, יכולה לסייע לקפיצה התפתחותית שמחלחלת אל כל תחומי החיים. זה משהו שאפשר להתחיל לתרגל כבר היום בתוך סיטואציה קטנה שמעלה איזה רגש לא נעים לפי השלבים הבאים (תבחרו ברגש קטן בהתחלה):

  1. לעצור את הפעולה או התגובה האוטומטית.
  2. לשים לב למה קורה לך. מה התחושות שמתעוררות בך.

כשאתן שמות לב לרגש שמתעורר, אפשר רק 'לסמן' אותו. כמו להגיד: 'כן, אני שמה לב שיש בי אשמה'. או 'כן, אני שמה לב שלא קל לי עכשיו'.

עצם הזיהוי של הרגש מאפשר לכן לא רק להיות בתוך האשמה ולפעול מתוכה, אלא להיות איתה בקשר רחוק יותר. קשה שמזהה את התחושה, אבל יכול גם לבחור אם לפעול מתוכה או אולי לפעול בדרך אחרת.

 

שלכן,

לימור

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

לכל שאלה או התייעצות אפשר לשלוח אליי מייל: medabrot.imahut@gmail.com  או הודעה לווטסאפ: 052-2835020

 

לימור לוי אוסמי, עצמאות אחרי לידה, ליווי רגשי בהורות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מחפשת תמיכה מהורים לילדים עם בעיה בוושט

מאת : אמא אורית

18 באוקטובר 201012 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

אני ילדתי לפני 8 חודשים . הילדה שלי נולדה עם בעיה וושט ( אטרזיה של הוושט ) והיא נולדה לפני הזמן.
אלו תינוקות שנולו ללא וושט והיא חוברה מחדש. לצערי הרב אצלנו הושט לא חוברה באופן תקין ולכן אלינו לחבר מחדש בסוף החודש. עברנו כמה ניתוחים ויש לנו עוד דרך ארוכה מאוד.

אני מחפשת משפחות שעברו או עוברות גם תהליך כזה או דומה.

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי

מאת : אמא ל3

28 בדצמבר 201012 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

לא היה לי דיכאון אחרי לידה. אבל לדעתי הייתי ממש על הסף.

לא ידעתי למה אני נכנסת. שום דבר לא הכין אותי לזה. בעיקר אמרו לי לפני הלידה- תשני כמה שיותר. אז הכינו אותי ללילות ללא שינה. אבל מה עם כל השאר ??? תינוק חדש זו חוויה כ"כ ממלאת, ומכילה כל רגש אפשרי במנעד הרגשות…אשר הופכת אותי פתאום מאישה עם כל הצרכים שלה- לאמא.

קודם כל זה צרכי התינוק. אוכל, חיתולים, אמבטיות, חיסונים, רופאים, כביסות, עגלה, סלקל.

אז, למה יצאתי למסע בכלל ? לידה טבעית- מסע אישי.חלק 4

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 201020 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

מהמקום שאני נמצאת בו, שאני פוגשת אמהות אחרי הלידה, אני רואה שאותן אמהות ששמעו את האמירה הזאת בקורס הכנה ללידה, במשפחה או מחברות, מגיעות ללידה במחשבה של "אני יכולה. כל אישה יכולה. זה הטבע שלנו ללדת ללא אפידורל. אם נשים אחרות יכולות ללדת בלי אפידורל, אז גם אני יכולה". ואז- הלידה לא מתפתחת לפי התכנון, האכזבה והתסכול בשיאם והנה, עוד מתכון ללידה טראומטית (כאילו שחסרים מתכונים…).