על התמודדות עם יום הזיכרון לשואה כאמהות וכנשים רגישות

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, מלחמה וימי אבל לאומיים, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

היום ערב יום הזיכרון לשואה ואני רואה שאני מתחילה להיערך ולחוות דברים לקראתו, אז רציתי לדבר על זה ולהזמין גם אתכן למודעות ולהתבוננות על מה שהיום הזה עושה לכן כאמהות וכנשים רגישות (אני מניחה שרוב הנשים פה הן נשים רגישות). איך אתן מתחילות להרגיש עם התכנים שמתחילים לצוף בפוסטים בפייסבוק, בעיתונים, באינטרנט? מחר גם תהיה צפירה וטקסים בבתי הספר ובקהילות ויהיו יותר תכנים מסביב- איך זה יהיה עבורכן?

מה אתן צריכות כדי להתמודד עם היום הזה באופן שתואם לערכים שלכן, ליכולות שלכן, לרגישות שלכן? האם יש תכנים או אירועים שאתן מרגישות שחשוב לכן לקחת בהן חלק כחלק מחיבור רוחני ורגשי ליום הזה? האם יש תכנים או אירועים שאתן מרגישות שעדיף להימנע מהם כי הם יכולים להיות טריגרים לזיכרונות וכאבים? מהו המינון האפשרי שחשוב או מתאים לכן להיות חשופות לתכנים ואירועים היום ומחר? אני מזכירה את האופציה לבחור, את האפשרות למנן, להתנתק, לתווך, ללקחת חלק באופן מותאם, אפשר בכל רגע לבדוק מה מתאים ומה פחות. 


אני ממש אשמח לשמוע, אם בא לכן לשתף, האם יש שוני באופן שבו אתן חוות את יום הזיכרון לשואה היום כאמהות, לבין התקופה שבה לא היו לכן ילדים – מבחינת התחושות, העיסוק, המחשבות, ההתנהגות. גם אשמח לשמוע מה הדרך שאפשרית או טובה לכן להתמודד עם היום הזה מול עצמכן ומול הילדים. אפשר לכתוב פה בתגובות וגם אפשר לכתוב באריכות ואעלה את זה כפוסט נפרד (אפשר גם אנונימי). אני מרגישה שזה יכול לעזור לכולנו לדבר על זה קצת כדי שנראה את הגיוון ונעניק אחת לשנייה לגיטימציה לעבור את זה בדרך מותאמת לנו ולמשפחה שלנו.

 

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים במסע האמהות.

אשמח לפגוש אתכן, הפרטים כאן: https://bit.ly/2Kzfg7x

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מזל טוב ילד שלי

מאת : יעל אוריאן סלנט

20 בספטמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מחר אני ואתה חוגגים שנה…

רוב הסיכויים שאתה לא תחוש בהבדל – אולי יהיו עוד כמה צעצועים לשחק איתם, ותקבל המון נשיקות מכל מיני דודות שאתה לא רואה על בסיס יומיומי. אבל בשבילי היום הזה מהווה ציון דרך ענק, אני כבר המון זמן חושבת על היום הזה על מה שעברנו מאז: אתה אני ואבא שלך.

סבתא שלך שאלה אותי אתמול "את מבינה שלפני שנה לא היה נועם ?" לקח לי זמן להבין על מה היא מדברת, מה ז"א ברור שהיית…ואז הבנתי שאתה בסה"כ בן שנה ! איך החיים השתנו לנו בשנה מקצה לקצה !

הבת שלי התחילה ללכת

מאת : מירב שרייבר

20 ביוני 20122 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היא עדיין לא חופשייה לצעוד בעצמה ללא היד שלי, ולעיתים גם לי יש רצונות משלי במיוחד כאשר המטלות האחרות בחיי, דברים פשוטים כן, כביסה, נקיון, בישול, עבודה, בן זוג, מייליים וכו' עומדים ביני לבין כף ידה המושתת אלי מוכנה למשוך אותי אל היעד הבא.

ילד שלי, בוא אליי הביתה

מאת : אפרת

19 באוקטובר 2012תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כשעצוב לי וקשה, כשרע לי על הלב ואני לא מצליחה לראות את ההתקדמות אלא רק את הקשיים, אני פותחת את מה שכתבתי כאן באתר וקוראת את התגובות שלכן נשים יקרות.

הבן שלי עדיין לא חזר הביתה אבל הוא כבר לא מונשם, הוא ער, בוכה ועוד בוכה בגלל כאבים בטן עזים (כך לפחות כך אומרים הרופאים אבל רק לאל הפתרונים).

עברו חודשיים מאז שילדתי אני יודעת שקרה לנו נס מאוד גדול – הוא הורד ממכונת ההנשמה והוא כמו ילד רגיל עכשיו רק עם חמצן באף ומערכת עיכול לא בריאה עדיין.

הוא לא ילד רגיל, את זה אני יודעת. הוא מחובר למכשירי ניטור, ניזון דרך זונדה ומקבל חמצן בכמויות שאני מקווה שלא יזיקו לו בהמשך למרות שאין שום ברירה אחרת.