על התמודדות עם יום הזיכרון לשואה כאמהות וכנשים רגישות

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במאי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, מלחמה וימי אבל לאומיים, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

היום ערב יום הזיכרון לשואה ואני רואה שאני מתחילה להיערך ולחוות דברים לקראתו, אז רציתי לדבר על זה ולהזמין גם אתכן למודעות ולהתבוננות על מה שהיום הזה עושה לכן כאמהות וכנשים רגישות (אני מניחה שרוב הנשים פה הן נשים רגישות). איך אתן מתחילות להרגיש עם התכנים שמתחילים לצוף בפוסטים בפייסבוק, בעיתונים, באינטרנט? מחר גם תהיה צפירה וטקסים בבתי הספר ובקהילות ויהיו יותר תכנים מסביב- איך זה יהיה עבורכן?

מה אתן צריכות כדי להתמודד עם היום הזה באופן שתואם לערכים שלכן, ליכולות שלכן, לרגישות שלכן? האם יש תכנים או אירועים שאתן מרגישות שחשוב לכן לקחת בהן חלק כחלק מחיבור רוחני ורגשי ליום הזה? האם יש תכנים או אירועים שאתן מרגישות שעדיף להימנע מהם כי הם יכולים להיות טריגרים לזיכרונות וכאבים? מהו המינון האפשרי שחשוב או מתאים לכן להיות חשופות לתכנים ואירועים היום ומחר? אני מזכירה את האופציה לבחור, את האפשרות למנן, להתנתק, לתווך, ללקחת חלק באופן מותאם, אפשר בכל רגע לבדוק מה מתאים ומה פחות. 


אני ממש אשמח לשמוע, אם בא לכן לשתף, האם יש שוני באופן שבו אתן חוות את יום הזיכרון לשואה היום כאמהות, לבין התקופה שבה לא היו לכן ילדים – מבחינת התחושות, העיסוק, המחשבות, ההתנהגות. גם אשמח לשמוע מה הדרך שאפשרית או טובה לכן להתמודד עם היום הזה מול עצמכן ומול הילדים. אפשר לכתוב פה בתגובות וגם אפשר לכתוב באריכות ואעלה את זה כפוסט נפרד (אפשר גם אנונימי). אני מרגישה שזה יכול לעזור לכולנו לדבר על זה קצת כדי שנראה את הגיוון ונעניק אחת לשנייה לגיטימציה לעבור את זה בדרך מותאמת לנו ולמשפחה שלנו.

 

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

לכל שאלה או התייעצות אפשר לשלוח אליי מייל: medabrot.imahut@gmail.com  או הודעה לווטסאפ: 052-2835020

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

כתיבה של נשים על יום הזיכרון

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הצצה בשלושה מימדים לשבוע 11 ו5 ימים

מאת : תום אלרום

8 ביולי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

אישה חצויה,

מוצג אור-קולי.

לא רואים לה מבחוץ,

אבל יש לה מבפנים

פיטוס, בגודל 6,7 סמ.

הוא עומד להפוך את בטנה כלפי חוץ,

הוא עומד להפוך את קערת חייה על פיה.

ביום שבו נולדת

מאת : שירלי יהלום

15 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השנים נפערה תהום בינינו. תהום שלא ראיתי או לא רציתי לראות עד בעצם אותו יום משפחה בביה"ס. שבו כל הילדים רצו להורים לחיבוק, ואתה- לא הסכמת. הייתי האמא היחידה שעמדה מיותמת ללא חיבוק מהילד שהיא כל כך אוהבת ולא מבינה למה.

גדלת להיות ילד מקסים חכם ורגיש, שיודע לעמוד על שלך, ולהתעקש על דרכך. וזו כנראה היתה המתנה הגדולה שלך אליי. מתנה שהבנתי רק מהמסע שעברתי. לא איפשרת לי להפוך אותך למי שאני רציתי. למי שאני כיוונתי אותך.

"אני פשוט מרגישה מטומטמת.. לא מצליחה לארגן את השינה ולא מסתדרת עם ההנקה" – שאלה של אמא

מאת : אמא מותשת

14 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

"אני פשוט מרגישה מטומטמת. התינוקת שלי בת חודשיים ואני לא מצליחה לארגן טקס שינה או סדר יום מינימאלי עבורה. ניסיתי כבר את כל הטכניקות ורשמתי כמה ימים בקפידה את סדר היום שלה ושום דבר לא עוזר. הקטנה לא מבחינה בין יום ולילה. בנוסף להכול, אני כבר ממש מותשת מההנקות. גם בזה, אין שום דפוס קבוע. יש […]