קצת על מאחורי הקלעים של הכנת ההרצאה הדיגיטלית הראשונה שלי

מאת : לימור לוי אוסמי

21 ביוני 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

מאלורי הקלעים של ההרצאה הדיגיטלית שלי

 

היי, בוקר טוב, אני רוצה לשתף אתכן קצת במה שקורה לי מאחורי הקלעים של הכנת ההרצאה הדיגיטלית הראשונה שלי. אני עושה את זה בעיקר בשבילי, כי אני ממש צריכה לאוורר את זה קצת ולא להיות לבד, אבל יכול להיות שזה יעזור לעוד נשים שמתמודדות עם התחלות חדשות (רמז: הורות היא התחלה חדשה 😊 ) ויוכלו לעשות את ההתאמה לעולם שלהן.

ביום רביעי שיתפתי פה את ההתרגשות שיא שבה הייתי אחרי יום הקלטות ביער, ואפילו לא כתבתי הרבה, אולי כי האדרנלין עוד הציף אותי והייתי פשוט ב high אחד גדול. השיתוף פה היה פעולה מכוונת שלי, כי ידעתי שאני חייבת הפעם להנכיח את העשייה שלי מאחורי הקלעים ולתת לה מקום. לא כדי לשווק או לקדם את מה שאני עושה, אלא כדי לאלץ את עצמי לא לברוח.

 

המון 'כמעט', והמון 'זה לא מספיק'

מי שקרובה אליי מאוד, יודעת שבשנים האחרונות עסקתי המון בפיתוח תכנים. כמעט הוצאתי ספר על החוויה אישית שלי אחרי הלידה הראשונה שלי, ראיינתי עשרות נשים על החוויות שלהן, כתבתי המון תכנים ואפילו הקלטתי אותם, אבל שום דבר מזה לא יצא החוצה. הרגשתי ש'זה לא זה', שזה לא מדויק, שזה לא מספיק אני, שזה רגיש מדי, או לחילופין אקדמי מדי, שזה לא ארוז טוב מדיי, ועוד כל מיני 'לא מספיק' למיניהם.

ליצור תכנים בתחום המעבר להורות זה אחד הדברים שאני הכי נהנית לעשות, אני לומדת מזה, אני מתפתחת מזה, אני מסתובבת עם אושר גדול בלב ובגוף שלי, אבל עד היום הרגשתי שמשהו מונע ממני לעשות את הצעד של להוציא את זה החוצה. כמובן שהייתה מלא ביקורת על זה, וחוסר שביעות רצון, ואמירות עצמיות שלא מבינות 'מה הקטע שלי עם זה', אבל הייתה גם מלא חמלה והבנה שאני בתהליך של יצירה, שתהליכים יצירתיים לוקחים זמן, שאני בתהליך של גילוי לגבי מה הדרך שלי, ומה הקול שלי, ואיך אני רוצה לעשות את הדברים.

לעשות דברים בדרך שלי

גיליתי שזה לא מפחיד לייצר משהו שהוא לגמרי אני

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה שלאורך הדרך הרגשתי המון תסכול על זה שאני לא מצליחה לעשות את מה שהרגשתי שאני אמורה לעשות. הרגשתי שאני לא מצליחה לכתוב בדרך מסוימת, אני לא מצליחה להגיש את המידע כמו שלמדתי לעשות או כמו שאני רואה שאחרים ואחרות עושות. החוויה המרכזית הייתה של חוסר הצלחה. היום, בדיעבד, כשאני כבר רואה איך ההרצאה הקרובה בנויה, מה הנימה והטון שלה, מה הדרך והמהות שהיא מביאה לעולם, אני מבינה שכנראה לא הייתי יכולה לעשות קיצורי דרך. כנראה שהייתי חייבת להבין דרך הגוף שזה ממש לא עובד לעשות כמו האחרים כדי לייצר משהו חדש שהוא לגמרי אני.

בניגוד למה שחששתי ממנו, זה בכלל לא מפחיד לייצר משהו שהוא לגמרי אני. זה לא יותר דפוק, זה לא פחות טוב, זה לא פחות מקצועי או רציני. להיפך, ממש להיפך. ההרצאה עדיין לא ערוכה, עוד לא הכנתי לה דף הסבר, יש לי עוד מלא עבודה, אני מגלה מלא באגים קטנים שמציקים לי בצילום, אבל אני מסתכלת על ההרצאה הזאת ואני רואה אותי שם, ואין משהו שהוא יותר משמח.

 

התחלה חדשה מתחילה ב – צעד הראשון

כמובן שהייתי רוצה שההרצאה הזאת תגיע לכל הנשים בארץ שיוכלו להיעזר בה, אבל גם אם לא אצליח לשווק אותה ורק כמה נשים ספורות ייראו אותה, אני יודעת שעדיין יהיה בי מקום שממש גאה על הדרך שעשיתי. אני יודעת שהיא לא תהיה מושלמת, אני יודעת שעדיין יפריע לי שאני ממצמצת קצת יותר מדיי, אני יודעת שלפעמים יש רעשי רקע מהיער שצילמתי בו, אבל אני גם יודעת שבאמת עשיתי את הכי טוב שאני יכולה, ואני גם יודעת שאני בהתחלה חדשה ואני לא יכולה להתחיל ממאה. התחלה חדשה מתחילה ב – צעד הראשון.

אז אני כותבת לכן, ובעיקר לי, כדי לתת להכרה לתחושות שלי, כדי להזכיר לי לעצמי שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה, כדי להזכיר לי לעצמי להיות נחמדה לעצמי כי להיות בהתחלה חדשה זה ממש לא פשוט, כדי להניח את זה כאן ולהגיד, בעצם- הפעם אני מוציאה את זה החוצה.

להגיד על מה ההרצאה זה עוד צעד בשבילי, עוד חשיפה, עוד החלטה לשים את זה בחוץ, ואני מבינה שאני עוד לא שם. אז רגע, מתקדמת עם זה בקצב שלי, וגם זה יגיע בזמנו. מילים טובות יתקבלו בברכה, אני אשמח לעידוד, חיזוק, חוויות מהניסיון שלכן להתמודד עם דברים חדשים או כל דבר.

 

מאלורי הקלעים של ההרצאה הדיגיטלית שלי

 

שבת שלום מהממות,

לימור.

 

בתמונה: הייתי חייבת תמונה מצחיקה כדי להקליל קצת 😊 😊

 

לימור לוי אוסמי,

יוצרת האתר, עוזרת לנשים להתמודד עם המעבר הרגשי להורות.

לבלוג האישי שלי: https://bit.ly/2IulbaM

לפרטים על מפגשים אישיית איתיhttps://bit.ly/2Y1P1Jj

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יום עיון 'הפוליטיקה של הפריון': דיון בהמלצות ועדת מור-יוסף

מאת : לימור לוי אוסמי

13 בפברואר 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, קוראות לשינוי

יום עיון

הפוליטיקה של הפריון: דיון בהמלצות ועדת מור-יוסף

הריון ראשון ולידה ראשונה לא עוברים בקלות, אבל יש להם זכות ראשונים

מאת : גליה גינרמן

12 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסופו של דבר החלטתי לקחת אפידורל כדי שאוכל פשוט לישון!

לקח קצת זמן אמנם, אבל לאחר האפידורל יכולתי לישון והייתי כל כך מאושרת. מרוב אושר על כך שאני לא חשה בצירים, לא יכולתי להירדם….

וכך עברו להם השעות, בעוד הפתיחה כלל לא מתקדמת ואני עדיין מסרבת לזירוז (כן, גם מזה למדתי רבות, לא תמיד צריך לסרב לכל מה שהרופאים מציעים…).

בשלב מסויים ההשפעה של האפידורל נחלשה מאוד ושוב חשתי בצירים.

שאלה על הכדור לוסטרל לחרדה ודיכאון בשילוב עם הנקה

מאת : אמא אנונימית

2 באוקטובר 20149 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני חמישה חודשים אחרי לידה. חודש וחצי לאחר הלידה החלו תופעות קלות של דכאון וחרדה מוגברת. חרדה בעיקר שקשורה בבריאות וחולי. אני מניקה. הפסיכאטרית רשמה לי כדורים נוגדי חרדה ודכאון בשם לוסטרל. שוחחתי עם המכון הטרטולוגי שאמר שהכדורים עוברים בחלב בכ 2%. הייתי רוצה לדעת האם יש אמהות מניקות שחוו התקפות חרדה ונטלו את הכדור הזה. ובכלל.. לדעת מה מרגישים אחרי נטילת הכדור הזה ?