לא ידעתי כמה אומץ נדרש ממני כדי להיות אמא / מיטל גזלה רופא

25 ביולי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

כמה אומץ נדרש ממני כדי להיות אמא.

 

הקיץ מביא איתו דביקות מיוזעת,
המוח הופך לעיסה.
החום הכבד מכביד גם על הנשימה וכולם מבקשים מפלט במרחבים ממוזגים.
גם כשבחדר הממוזג נעים, הגוף כמו ממשיך לפלוט מתוכו אדים, משחרר עוד ועוד מן הבעירה.
זה מזכיר לי את התחושות של לאחר לידה.


אחרי הלידה של אורי, המחשבות נצמדו זו לזו, במרקם אחד נוקשה, לא רציף, לא מאורגן.
הכול התערבב בהכול.
חלקים של מחשבה אחת המשיכו במחשבה אחרת.
והרגשות- כמו פיסות אבודות שהתכופפתי ללקט מהרצפה, מנסה לאסוף עוד קצת ממני.
הסתובבתי ביניהם כסהרורית, לרגעים הרגשות נשפכו עליי כמו גשם כבד.
רטובה ומוצפת נשענתי על קיר, הגשם מעורבב בדמעות.
הגוף מבקש מפלט.


לא ידעתי עד כמה להיות אמא דורש כל כך הרבה אומץ.
אומץ להביט בתוך תוכי בלי הנחות,
לאהוב, להתרגש, להתעצב, לשמוח, להתחבר ולרצות לעיתים בו זמנית להתנתק. 
בין בכי לבכי, בין האכלה להאכלה,
בשעות דמדומים.
במעבר בין ערות לשינה יש טשטוש וגם בהירות.
הכול משתנה,
בבת אחת
ובחוטים דקים דקים שלא תמיד שמים אליהם לב אם לא מתרכזים בהם היטב.
אני מתרכזת
ומגלה שתיקות ארוכות, 
ריחות וצבעים שלא הכרתי,
חיינו עכשיו ומה שהיה פעם חיינו.

לפתע אני מתעייפת מלהתבונן.
מלנדוד, מלשוטט.
אני לוקחת רגע. לעצור, לנוח.
אוויר נעים וקריר נמזג לתוכי,
כמו ליטוף ארוך,
כמו חסד.
אדים דחוסים נפלטים החוצה.

אומץ להיות אמא

מיטל גזלה רופא

מלווה נשים בתהליכים רגשיים בגישת BOT (תרפיה מוכוונת לידה) בתקופת ההיריון והלידה

עיבוד חווית לידה/ הכנה רגשית ללידה

meital.rofe81@gmail.com

052-3546229

לבלוג של מיטל

 

בלילה שוב קיבלתי אומץ

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פינת המומלצות: דולה, מלווה בלידה, תומכת לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בדצמבר 201180 תגובות

מתוך דולה, הריון

כאן תוכלי למצוא המלצות מכל הלב על דולות מקסימות ומקצועיות שעזרו לנשים לחוות חוויה לידה אחרת

היום פירגנתי לעצמי להיות במקום הראשון !

מאת : שירלי יהלום כהן

25 בפברואר 201113 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

תמיד רציתי ללכת לזה, אבל כל פעם היה תירוץ אחר- אני בעבודה- מה אני לא אקח יום חופש, הילד חוזר מוקדם מבית הספר ואני לא אספיק לקחת אותו, אין מטפלת, אני לא אבקש מהסבתא שתבוא במיוחד בשביל זה, לקחת תינוק לקולנוע זה לא אידיאלי כי יש רעש חזק, הוא בטוח יבכה, אני גם כך אצטרך להוציא אותו מהאולם, וחוץ מזה יש המון מחלות במקום סגור ועוד מיליון תירוצים !

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת : נורית טל טנא

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.