להצליח במדדים / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

1 ביולי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

להצליח מדדים

לפני כמה ימים התחלתי לכתוב את דף ההסבר על ההרצאה הדיגיטלית שאני עובדת עליה (עכשיו כבר יכולה לספר, היא תהיה בנושא 'אני אמא לתינוק, האם זה נורמלי מה שאני מרגישה?') והרגשתי איך האוטומט שלי הולך לשיווק, לבהירות, למכירה. אני לא יודעת אם אני יכולה להסביר את זה, כי זה מין תדר פנימי שאני יכולה להרגיש, אבל זה התבטא, למשל, בכותרות גדולות ושאחריהן הסבר ברור ותמציתי.

עצרתי לשים לב מה קורה לי והרגשתי שאני משכפלת. משכפלת את מה שלימדו אותי בקורס שיווק, משכפלת דפי נחיתה שאהבתי, משכפלת שפה וגישה שאני מאמינה שעושה את העבודה ו-מוכרת. אני לא רוצה להצניע את זה, המטרה שלי היא למכור כדי שההרצאה תגיע לנשים שמחפשות אותה ותרחיב להן את הלב, אבל מה קורה לי בדרך למטרה? איך זה שבדרך אליה אני מאבדת את עצמי? הרגשתי שאני צריכה לפרוק, אז כתבתי ושיחררתי לאוויר הפייסבוק.

להציב מדדים ולא לשכוח את עצמי

כשיש מדדים, אני לא שמה לב שאני לא רואה את עצמי

הרגשתי שאני צריכה להניח את זה מחוץ אליי, הייתי צריכה לעצור. אחרי שעצרתי כמה דקות, שאלתי את עצמי- לימור, מה קורה לך עכשיו? התנועה הזאת מוכרת לך? והתשובה הייתה: כן! כן! כן! זאת תנועה שעדיין קורית אצלי בהתחלות חדשות (לעזאזל!) והיא כנראה לא מתכננת ללכת לשום מקום. כמה שאני מודעת אליה, חוקרת אותה, לומדת אותה, היא עדיין האוטומט שלי (לעזאזל!). אבל לפחות, חצי נחמה, אני מזהה אותה יותר מהר.

היום בהליכת הבוקר, פתאום עלתה בי תובנה. תנועת השכפול הגיעה כי יש לי עניין עם מדדים. אני לא יודעת למה זה קורה לי, אבל ברגע שאני מציבה לעצמי מדדים מדויקים וצרים, אז הגוף שלי נכנס למין מוד אמביציה בו המטרה/המדד נמצאים לי אל מול העיניים ואני לא שמה לב שאני לא רואה את עצמי. מתי אני מתחילה לשים לזה לב? כשאני לא מצליחה במדד, כשאני לא עומדת ביעדים, או שאני ממש סובלת מהדרך.

להצליח במדדים

התחושה היא כמו לפני מבחן. היעד הוא מבחן ואני מרגישה כמו מישהי שנמדדת, שנספרת, שבוחנים אותה. אני עדיין לא יודעת להסביר את זה יותר, אבל זה הופך את כל החוויה למלחיצה והישרדותית, ובהישרדות אין הרבה מקום להרגיש. אולי הגוף שלי כל כך חושש להיכשל שהוא רוצה ללכת אל הבטוח, אל המוכר, אל מה שכבר ידוע כמוכח ומשיג תוצאות.

כמו שאמרתי, אין לי בעייה עם תוצאות, להיפך. אני רוצה להגיע לתוצאות שיעשו לי ממש טוב על הלב, אבל אני גם רוצה אותי. אני רוצה את הקול שלי, את הדרך שלי, את ההתחשבות ביכולות ובחולשות שלי, וכשאני מכווננת רק יעדים ורק משכפלת מאחרים, אז אין את כל זה. ומה אם אלך בדרך שלי ואז לא אשיג תוצאות? ואולי הדרך שלי היא גרועה? אלו שאלות שנמצאות ואני הולכת יחד איתן.

אני מרגישה שההבנה הזאת היא רק הקצה של הקצה, ואני מניחה אותה ככה, במצב הגולמי שלה, כי בא לי לשמוע מכן קצת על זה, בא לי לבדוק אם עוד נשים מרגישות דברים דומים או מה עוזר להן להתמודד, כי זה תמיד עוזר לי להבין את עצמי קצת יותר.

אז אם בא לכן, אשמח לשמוע– משהו מהתנועה הזאת מוכר לכן? איך אתן עם מדדים? אם כן, אשמח אם תוכלו לספר לי עליה בנדיבות. מבחינתי זאת לא חפירה, זאת למידה, ככה שתרגישו חופשי לתאר ולהרחיב, זה יעזור לי ללמוד את עצמי. ואם יהיו התפתחויות בנוגע לכל זה, אז מבטיחה לעדכן.

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים בתהליכי התפתחות בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

אשמח לפגוש אתכן בכל הדרכים הבאות:

בבלוג האישי שלי: https://bit.ly/2IulbaM

במפגשים אישיים איתיhttps://bit.ly/2Y1P1Jj

Medabrot.imahut@gmail.com  או 0522-835020 (בהודעה טקסט בבקשה, תודה)

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כאן מכבדים את חופש ההנקה

מאת : לימור לוי אוסמי

7 באפריל 20140 תגובות

מתוך הנקה

הרתיח אותנו הרעיון שנשים מעדיפות להישאר בבית מאשר להניק במרחב הציבורי, רק בגלל תגובות הציבור. לטעמנו זו בדיוק הדרת נשים, יותר מכל קווי המהדרין, והחזרת האשה לתפקידה המסורתי בבית – מגדלת את הילדים.
לכן פתחנו עמוד פייסבוק בשם "חופש ההנקה", ותכננו מדבקה שתופץ בבתי עסק המכבדים את חופש ההנקה.

ילדה שלי, אני יכולה להעניק לך עולם טוב יותר ?

מאת : אמא שורדת הטרדה מינית

21 בדצמבר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

עכשיו כשאני סוף סוף לבד, יושבת ומתמודדת עם האמת המרה שכל כך ניסיתי להסתיר.
כל כך הרבה דברים רצים לי בראש ואני נותנת להם חופש לרוץ להיכן שבא להם כולל דמעות גדולות גדולות כאלה של בושה גדולה ושל שיברון לב.
אני חושבת על המשפט הזה – "עולם חדש וטוב אני אתן לך". באמת ?

העולם שלנו כל כך חרא שאני מפחדת וחרדה לך כל כך.

אני יושבת וכותבת לך ומקווה כל כך שיבוא יום וכל מה שכל אמא רוצה לתת לילדיה – "עולם חדש וטוב" – באמת אוכל לתת לך.

כל זה לא חשוב, כי אתה היפראקטיבי

מאת : אמא לילד היפראקטיבי

1 בנובמבר 20124 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

למה הם פשוט לא מבינים?

למה שמו מטרה על ראשך

מדוע אותי הם מאשימים?

ילד שלי, ילד גאון ומוצלח שלי,

איך אפשר לטעות בך?