להצליח במדדים / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

1 ביולי 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

להצליח מדדים

לפני כמה ימים התחלתי לכתוב את דף ההסבר על ההרצאה הדיגיטלית שאני עובדת עליה (עכשיו כבר יכולה לספר, היא תהיה בנושא 'אני אמא לתינוק, האם זה נורמלי מה שאני מרגישה?') והרגשתי איך האוטומט שלי הולך לשיווק, לבהירות, למכירה. אני לא יודעת אם אני יכולה להסביר את זה, כי זה מין תדר פנימי שאני יכולה להרגיש, אבל זה התבטא, למשל, בכותרות גדולות ושאחריהן הסבר ברור ותמציתי.

עצרתי לשים לב מה קורה לי והרגשתי שאני משכפלת. משכפלת את מה שלימדו אותי בקורס שיווק, משכפלת דפי נחיתה שאהבתי, משכפלת שפה וגישה שאני מאמינה שעושה את העבודה ו-מוכרת. אני לא רוצה להצניע את זה, המטרה שלי היא למכור כדי שההרצאה תגיע לנשים שמחפשות אותה ותרחיב להן את הלב, אבל מה קורה לי בדרך למטרה? איך זה שבדרך אליה אני מאבדת את עצמי? הרגשתי שאני צריכה לפרוק, אז כתבתי ושיחררתי לאוויר הפייסבוק.

להציב מדדים ולא לשכוח את עצמי

כשיש מדדים, אני לא שמה לב שאני לא רואה את עצמי

הרגשתי שאני צריכה להניח את זה מחוץ אליי, הייתי צריכה לעצור. אחרי שעצרתי כמה דקות, שאלתי את עצמי- לימור, מה קורה לך עכשיו? התנועה הזאת מוכרת לך? והתשובה הייתה: כן! כן! כן! זאת תנועה שעדיין קורית אצלי בהתחלות חדשות (לעזאזל!) והיא כנראה לא מתכננת ללכת לשום מקום. כמה שאני מודעת אליה, חוקרת אותה, לומדת אותה, היא עדיין האוטומט שלי (לעזאזל!). אבל לפחות, חצי נחמה, אני מזהה אותה יותר מהר.

היום בהליכת הבוקר, פתאום עלתה בי תובנה. תנועת השכפול הגיעה כי יש לי עניין עם מדדים. אני לא יודעת למה זה קורה לי, אבל ברגע שאני מציבה לעצמי מדדים מדויקים וצרים, אז הגוף שלי נכנס למין מוד אמביציה בו המטרה/המדד נמצאים לי אל מול העיניים ואני לא שמה לב שאני לא רואה את עצמי. מתי אני מתחילה לשים לזה לב? כשאני לא מצליחה במדד, כשאני לא עומדת ביעדים, או שאני ממש סובלת מהדרך.

להצליח במדדים

התחושה היא כמו לפני מבחן. היעד הוא מבחן ואני מרגישה כמו מישהי שנמדדת, שנספרת, שבוחנים אותה. אני עדיין לא יודעת להסביר את זה יותר, אבל זה הופך את כל החוויה למלחיצה והישרדותית, ובהישרדות אין הרבה מקום להרגיש. אולי הגוף שלי כל כך חושש להיכשל שהוא רוצה ללכת אל הבטוח, אל המוכר, אל מה שכבר ידוע כמוכח ומשיג תוצאות.

כמו שאמרתי, אין לי בעייה עם תוצאות, להיפך. אני רוצה להגיע לתוצאות שיעשו לי ממש טוב על הלב, אבל אני גם רוצה אותי. אני רוצה את הקול שלי, את הדרך שלי, את ההתחשבות ביכולות ובחולשות שלי, וכשאני מכווננת רק יעדים ורק משכפלת מאחרים, אז אין את כל זה. ומה אם אלך בדרך שלי ואז לא אשיג תוצאות? ואולי הדרך שלי היא גרועה? אלו שאלות שנמצאות ואני הולכת יחד איתן.

אני מרגישה שההבנה הזאת היא רק הקצה של הקצה, ואני מניחה אותה ככה, במצב הגולמי שלה, כי בא לי לשמוע מכן קצת על זה, בא לי לבדוק אם עוד נשים מרגישות דברים דומים או מה עוזר להן להתמודד, כי זה תמיד עוזר לי להבין את עצמי קצת יותר.

אז אם בא לכן, אשמח לשמוע– משהו מהתנועה הזאת מוכר לכן? איך אתן עם מדדים? אם כן, אשמח אם תוכלו לספר לי עליה בנדיבות. מבחינתי זאת לא חפירה, זאת למידה, ככה שתרגישו חופשי לתאר ולהרחיב, זה יעזור לי ללמוד את עצמי. ואם יהיו התפתחויות בנוגע לכל זה, אז מבטיחה לעדכן.

לימור לוי אוסמי, מלווה נשים בתהליכי התפתחות בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

אשמח לפגוש אתכן בכל הדרכים הבאות:

בבלוג האישי שלי: https://bit.ly/2IulbaM

במפגשים אישיים איתיhttps://bit.ly/2Y1P1Jj

Medabrot.imahut@gmail.com  או 0522-835020 (בהודעה טקסט בבקשה, תודה)

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הגישו את הצעת החוק שלי !- חופשת לידה לגבר

מאת : לימור לוי אוסמי

23 בפברואר 201117 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

"ממי !!!!!! הגישו את הצעת החוק שלי !!!!!"

כל כך התרגשתי ושמחתי ומיד נכנסתי לאינטרנט לברר אם זה נכון והתברר שכן !

למה הצעת החוק 'שלי' ? כי אני יזמתי אותה ! וכך, לצד ההתרגשות על זה שלפחות היה ניסיון להגיש אותה, גם הייתה בי אכזבה שלא טרחו לציין את שמי.

לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?

מאת :  עינת מרמת הגולן 

10 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי כי התינוקת הייתה במצב עכוז.
שאלו אותי על היפוך ומכל החפירות באינטרנט נראה היה שאם היפוך אז רק אצל מישהו ספציפי בירושלים.
וגם זה לא הכי נעים ואפילו אם עושים היפוך יש מצב שהעובר יחזור לעכוז.
כל הסימנים אמרו לי שלא לעשות היפוך.

מזל טוב לי! תינוקי בן שנה!

מאת : הכי אמיתית

10 ביולי 20116 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

אני לא מאמינה שעברה שנה…

אני יודעת שזה נשמע הדבר הכי קלישאתי לומר, אבל אני באמת לא מאמינה,

וזה לאו דוקא מהמקום המחוייך והרומנטי של אם מרי- פופינסית שמתרפקת על ימי האימהות הראשונים….

זה בא ממקום שיש בו (היום….) כיף עם האימהות, ויש בו הנאה מהילד, ויש בו את ההרגשה שהוא באמת באמת ה- אוצר שלי,

ואת הידיעה שהוא הכי הכי הכי שבעולם….:)

(איזה כיףףףף שהגעתי למקום שאני אומרת את הדברים הללו….)