איפה אני בתוך האמהוּת?,  אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

עייפתי לשמוע אג'נדות על מה הכי טוב לילדים

בשבוע שעבר הייתי בהרצאה על הורות, שהייתה אמורה להיות על הורות קשובה או על חמלה בהורות, אבל הייתה בסופו של (עוד) הרצאה על איך הורים מתנהגים בדרך כלל לעומת איך כדאי שיתנהגו. והאמת, כבר עייפתי מלשמוע את זה.

אני לא יודעת איך הגענו למצב שבו כל הזמן מומחים אומרים לנו מה אנחנו צריכים לעשות כהורים כדי שלילדים שלנו יהיה טוב. איך הגענו למצב שבו הגישות החינוכיות מתחלפות, אבל מעולם אין שינוי בליבה עצמה, שהיא- צריך ללמד את ההורים איך להתנהג עם הילדים שלהם.   

זה כמו אילוף בעיניי

יש מצב שאני מסתכנת בקיצוניות, אבל בא לי קצת לחקור את הקצוות. את ההיררכיה, הפסקנות, הידיעה הברורה שהידע נמצא אצל המומחים. זאת התחושה שמישהו חיצוני רוצה לחנך אותי ולהסביר לי איך הכי נכון לחשוב או להתנהג בתירוץ שזה לטובת הילדים. זה ממש כמו אילוף בעיניי.

זה אולי יישמע קיצוני, אבל זה מזכיר לי סרט שראיתי (בחלקו, כי הוא קשה לצפייה) על הלינה המשותפת. בסרט אמהות מתארות איך הילדים נגזלו מהן לטובת גישה שיש מישהו שיודע טוב מהם איך לגדל ילדים. הן ראו שבעקבות החינוך החדש הילדים מסודרים, ממושמעים, עם סדר יום קבוע, ושוכנעו שזה מה שטוב לילדים. אם אתן בשלות להזדעזע, תצפו בשתי דקות מ דקה 5:30 בסרט הזה:

כשאומרים לי מה ילדים צריכים, זה משבש לי את הראדרים

אנחנו יכולות להיות מזועזעות ולפלוט אנחת רווחה כי איזה מזל שאנחנו כבר לא שם ואיזה מזל שדברים נראים אחרת היום, אבל- עד כמה הדברים באמת שונים? עד כמה הגישות החינוכיות היום מטפחות את היכולת של ההורים לסמוך על עצמם? עד כמה נעלמה ההיררכיה בין המומחים לבין ההורים? אז אמנם פעם כיוונו את ההורים למשמעת וסדר והיום מכוונים אותנו להקשבה/הכלה/מנהיגות/ הוסיפי את החסר, אבל האם רק אני רואה את הקווים הדומים?

אני לא יודעת איך זה אצלכן, אבל כשאומרים לי מה הילדים שלי צריכים, זה משבש את הרדארים שלי לגביהם, משבש לי את האמונה שאני יודעת ויכולה ללמוד מי הם כיצורים אנושיים מתפתחים. אני לא באמת יכולה להביא את עצמי בחופשיות בתוך ההורות בתחושת אשמה כשאני לא מצליחה להיות אמפתית, קשובה, מקרבת או כל דבר אחר שהמומחים חושבים שהילדים 'צריכים'.

 

אמא וילדה מתחבאת

 

הילדים שלי הם לא כותרת

הלמידה המתפתחת שלי היא להרגיש אותי, להרגיש אותם, להרגיש מה קורה בינינו, ללמוד איך לבנות איתם מערכת יחסים. בתוך המערכת הזאת יש אותי, גם עם העצבים וחוסר הסבלנות שלי לדברים, ויש גם אותם כפי שהם.  

זה לא עוזר לי לדעת מה ילדים כלליים צריכים, כי הילדים שלי הם לא כותרת. אני והם (ובן זוגי כמובן) הם נשמות חיות ופועלות שלומדות את עצמן ואותנו בתוך מערכת. האם יש ריבים? המון. האם יש צעקות? ברור. האם אנחנו נבהלים מזה? משתדלים שלא. האם אנחנו מחויבים לקשר? תמיד.

אני חייבת את הראש והלב שלי פנויים ונקיים מאג'נדות חינוכיות כדי להתפתח בתוך ההורות, כדי להתפתח כאישה, כדי ללמוד את הדרך האישית שלי ושלהם. הכלי המרכזי שלי כאמא הוא הנוכחות שלי ואני לא יכולה להיות בנוכחות כשאני מלאה במסרים שאומרים לי איך ילדים צריכים להיות או מה אני צריכה להיות כאמא. אני כל יום לומדת להרפות ממה שצריך כדי ללמוד אותי, כדי ללמוד את הילדים, כדי להביא את מי שאני אל תוך ההורות, ולכן בשלב הזה בחיים אני בוחרת להגיד לאג'נדות שאחרים מנסים לטפטף לי- שלום ולא להתראות.

 

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

שלכן,

לימור

 

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר.   

לכל שאלה או התייעצות אפשר לשלוח אליי מייל: medabrot.imahut@gmail.com  או הודעה לווטסאפ: 052-2835020

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

הצרכים שלי כאמא חשובים

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

 

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

2 Comments

  • Avatar

    טלי

    כתבת מקסים התחברתי להכל ,אשמח לחדד משהו נוסף בעניין האגנדות …
    קודם כל עם כל זה שאני לפחות סביב קהילה שבהתפתחות וקוראת ולומדת הורות וכו …
    אני למדה שנוכחות היא מילה חזקה מאוד ומה זה להיוצ ולהכיר את ילדך לא כולם משקעים בזה את כמות המשאבים הנכונה בעיני … אהבה חיבוק והדהוד
    והלמידה החוצה את העולם שפחות מכיר את המושגים האלה זה חשוב בעני . וכן זאת אגנדה אבל די מבורכת .
    התקשורת המקרבת האהבה וחינוך שהוא אחר
    תודה על מילותך ❤️

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      אני חושבת שגם להיות בלי אג'נדה זאת אג'נדה, כך שאני לא בטוחה אם באמת יש מצב לחיות בלי :). אני חושבת שהסמן הכי טוב עבורי הוא לבדוק- האם טוב לי? האם אני אוהבת את עצמי? אם אני מוצאת את עצמי בבור האשמה וה"אני לא מספיק", אז אני מסתכלת מסביב לבדוק מה האג'נדה שאני פועלת ממנה. אני כבר יודעת שאם אני נכנסת לשם, זה כנראה בגלל זה. תודה שכתבת, לימור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ