עייפתי לשמוע אג'נדות על מה הכי טוב לילדים

8 ביולי 2019 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

בשבוע שעבר הייתי בהרצאה על הורות, שהייתה אמורה להיות על הורות קשובה או על חמלה בהורות, אבל הייתה בסופו של דבר בעיקר על מה ילדים צריכים. הגעתי להרצאה עם ציפייה שהיא תפתח בי עוד צוהר לגבי איך להקשיב לעצמנו כהורים או על איך להכניס יותר חמלה להורות, אבל מסתבר שאני כנראה חיה בלה-לנד, או סתם מקדימה את זמני.

בסופו של דבר זו הייתה (עוד) הרצאה על איך הורים מתנהגים בדרך כלל לעומת איך כדאי שיתנהגו. והאמת, כבר עייפתי מלשמוע את זה. אני לא יודעת איך הגענו למצב שבו כל הזמן מומחים ומומחיות אומרים לנו מה אנחנו צריכים לעשות כהורים כדי שלילדים שלנו יהיה טוב. איך הגענו למצב שבו יש שינוי בגישה החינוכית המתחלפת, אבל מעולם אין שינוי בליבה עצמה, שהיא- צריך ללמד את ההורים על הילדים שלהם.   


זה כמו אילוף בעיניי

יש מצב שאני מסתכנת בקיצוניות עכשיו, אבל בא לי קצת לחקור את הקצוות כי אני מרגישה שלא באמת התרחקנו מהם אלא רק שהמסר עכשיו הרבה יותר סמוי. מה זה הקצוות בעיניי? זה ההיררכיה, הפסקנות, הידיעה הברורה שהידע נמצא אצל המומחים. זאת התחושה שמישהו חיצוני רוצה לחנך אותי ולהסביר לי איך הכי נכון לחשוב או להתנהג בתירוץ שזה לטובת הילדים. זה ממש כמו אילוף בעיניי.

זה אולי יישמע קיצוני, אבל זה מזכיר לי סרט על הלינה המשותפת בקיבוץ, שממש היה לי קשה לצפייה וברחתי ממנו אחרי כמה דקות. בסרט אמהות מתארות איך הילדים נגזלו מהן לטובת גישה שיש מישהו שיודע טוב מהם איך לגדל ילדים. הן ראו שהילדים מסודרים, ממושמעים, עם סדר יום קבוע, ושוכנעו שזה מה שהילדים שלהן צריכים, כי זה לא משהו שהן הצליחו לעשות. כלומר, הייתה פה שטיפת ראש לגבי מה הדברים שילדים צריכים, וכמובן שגם היה פיתרון לזה: הלינה המשותפת.

אם אתן בשלות להזדעזע, תצפו בשתי דקות מ דקה 5:30 בסרט הזה:


בית הילדים – סרט המתייחס ומלווה את התערוכה לינה משותפת

כשאומרים לי מה הילדים שלי צריכים, זה משבש לי את הראדרים

אנחנו יכולות להיות מזועזעות ולפלוט אנחת רווחה (רצוי 😊 ) כי איזה מזל שאנחנו כבר לא שם ואיזה מזל שדברים נראים אחרת היום, אבל- עד כמה הדברים באמת שונים? עד כמה הגישות החינוכיות הרווחות היום מטפחות את היכולת לסמוך על ההורים, מטפחות את הידיעה שלהם לגבי איך להיות הורים? עד כמה יש היררכיה היום בין המומחים היודעים מה טוב לילדים שלנו (גם אם היום הגישה שלהם רכה כלפי הילדים) לבין ההורים המבולבלים והלא יודעים? אז אמנם פעם כיוונו את ההורים למשמעת וסדר והיום מכוונים אותנו להקשבה/הכלה/מנהיגות/ הוסיפי את החסר, אבל האם רק אני רואה את הקווים הדומים?

אני לא יודעת איך זה אצלכן, אבל כשאומרים לי מה הילדים שלי צריכים, זה אוטומטית משבש לי את הרדארים שלי לגביהם, משבש לי את האמונה שאני יודעת ויכולה ללמוד מי הם כיצורים אנושיים מתפתחים. אני לא באמת יכולה להביא את עצמי בחופשיות בתוך ההורות בתחושה שאני דורכת על ביצים, שלא נדבר על האשמה אם אני לא מצליחה להיות כל הזמן אמפתית, קשובה, מקרבת או כל דבר אחר שעולה עכשיו וברור לפי המומחים שהילדים 'צריכים'.

הילדים שלי הם לא כותרת

הלמידה המתפתחת שלי היא להרגיש אותי, להרגיש אותם, להרגיש מה קורה בינינו, ללמוד איך לבנות איתם מערכת יחסים. בתוך המערכת הזאת יש אותי, גם עם העצבים וחוסר הסבלנות שלי לדברים, ויש גם אותם כפי שהם. מה הם צריכים כדי שיהיה להם טוב? אני לא באמת יודעת וגם כשהם אומרים מפורשות, אני עדיין לא בטוחה שזה מה שהם צריכים.  

זה לא עוזר לי לדעת מה ילדים כלליים צריכים, כי הילדים שלי הם לא כותרת. אני והם (ובן זוגי כמובן) הם נשמות חיות ופועלות שלומדות את עצמן ואותנו בתוך מערכת. האם יש ריבים? המון. האם יש צעקות? ברור. האם אנחנו נבהלים מזה? משתדלים שלא. האם אנחנו מחויבים לקשר? תמיד.

אני חייבת את הראש והלב שלי פנויים ונקיים מאג'נדות חינוכיות כדי להתפתח בתוך ההורות, כדי להתפתח כאישה, כדי ללמוד את הדרך האישית שלי ושלהם. הכלי המרכזי שלי כאמא הוא הנוכחות שלי ואני לא יכולה להיות בנוכחות כשאני מלאה במסרים שאומרים לי איך אני צריכה להיות או מה הילדים צריכים. אני כל יום לומדת להרפות ממה שצריך כדי ללמוד אותי, כדי ללמוד את הילדים, כדי להביא את מי שאני אל תוך ההורות, ולכן בשלב הזה בחיים אני בוחרת להגיד לאג'נדות שאחרים מנסים לטפטף לי- שלום ולא להתראות.

שלום ולא להתראות

כרגיל, אשמח לשמוע אתכן. מאוד.

שלכן,

לימור

מלווה נשים בתהליכי התפתחות בהורות, יוצרת האתר.

לעוד דברים שכתבתי: https://bit.ly/2IulbaM

להבין מה זה מפגשי התפתחות בהורות:  https://bit.ly/2Y1P1Jj

לדף הפייסבוק של האתר: https://www.facebook.com/imahut/

לקבל את הדברים הכי מרכזיים שאני ואחרות כותבות: https://bit.ly/2HXueCm

אפשר ליצור איתי קשר: Medabrot.imahut@gmail.com   או 0522-835020 (בהודעה טקסט בבקשה, תודה)

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “עייפתי לשמוע אג'נדות על מה הכי טוב לילדים”

  1. טלי הגיב:

    כתבת מקסים התחברתי להכל ,אשמח לחדד משהו נוסף בעניין האגנדות …
    קודם כל עם כל זה שאני לפחות סביב קהילה שבהתפתחות וקוראת ולומדת הורות וכו …
    אני למדה שנוכחות היא מילה חזקה מאוד ומה זה להיוצ ולהכיר את ילדך לא כולם משקעים בזה את כמות המשאבים הנכונה בעיני … אהבה חיבוק והדהוד
    והלמידה החוצה את העולם שפחות מכיר את המושגים האלה זה חשוב בעני . וכן זאת אגנדה אבל די מבורכת .
    התקשורת המקרבת האהבה וחינוך שהוא אחר
    תודה על מילותך ❤️

    • אני חושבת שגם להיות בלי אג'נדה זאת אג'נדה, כך שאני לא בטוחה אם באמת יש מצב לחיות בלי :). אני חושבת שהסמן הכי טוב עבורי הוא לבדוק- האם טוב לי? האם אני אוהבת את עצמי? אם אני מוצאת את עצמי בבור האשמה וה"אני לא מספיק", אז אני מסתכלת מסביב לבדוק מה האג'נדה שאני פועלת ממנה. אני כבר יודעת שאם אני נכנסת לשם, זה כנראה בגלל זה. תודה שכתבת, לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

למה אני לא אמא אדמה ??

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

אני זוכרת בבירור שיחה על כוס קפה עם אמא שלי, כשניסיתי להסביר לה מה הרגשתי בדיעבד בתקופה שאחרי הלידה. היה לי קשה להודות בזה, אבל סיפרתי לה בכנות שהרגשתי אחרי הלידה שאני לא אמא מספיק טובה, שאני לא מתמסרת לאמהות, שאני לא מספיק סובלנית, מכילה ואוהבת ושאני מתקשה לוותר על עצמי למען אייל. הודיתי בפניה שבאמת הרגשתי באותה תקופה אחרי הלידה שאני מאוכזבת מעצמי, בעיקר על זה שאני לא אמא טוטאלית שמקדישה את כולה לבנה באהבה גמורה, תוך שימת צרכיה בצד לרגע.

הזכות להיות אמא | כל המידע על זכויות נשים בישראל

מאת : כל זכות. אמיתי קורן

10 באפריל 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

  מרבית הנשים אינן מודעות ל-50% מהזכויות המגיעות להן, ומצבם של הגברים לא יותר טוב. הנתונים של מודעות האוכלוסיה לזכויות המגיעות לה מבוססים על מחקרים שנעשו במדינות ה-OECD ומשקפים פערי מידע גדולים. לפערים האלה יש כמובן גם משמעות כספית כי מי שיודעת פחות, גם מממשת פחות זכויות. אי ידיעת הזכויות משפיעה רבות על חיינו ומונעת […]

הריון ראשון ולידה ראשונה לא עוברים בקלות, אבל יש להם זכות ראשונים

מאת : גליה גינרמן

12 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסופו של דבר החלטתי לקחת אפידורל כדי שאוכל פשוט לישון!

לקח קצת זמן אמנם, אבל לאחר האפידורל יכולתי לישון והייתי כל כך מאושרת. מרוב אושר על כך שאני לא חשה בצירים, לא יכולתי להירדם….

וכך עברו להם השעות, בעוד הפתיחה כלל לא מתקדמת ואני עדיין מסרבת לזירוז (כן, גם מזה למדתי רבות, לא תמיד צריך לסרב לכל מה שהרופאים מציעים…).

בשלב מסויים ההשפעה של האפידורל נחלשה מאוד ושוב חשתי בצירים.