למצוא את עצמי אמא עצבנית ומותשת
אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

בקלות יכולתי למצוא את עצמי אמא עצבנית ומותשת

אני מבינה שאני רוצה לכתוב משהו על תהליך קצר שהיה לפני היום הולדת של נוגה, שאיפשר לנו ממש ליהנות בו, ואני מוצאת שנתקעות לי המילים. איך להתחיל? ממה להתחיל? האם זה לא ייצא משוויץ? כל כך הרבה דברים דומים קורים לי עם הילדים, אז למה לכתוב דווקא על זה? והאמת, אני לא ממש יודעת, אבל יש בתוכי מין חלק קצת מנדנד שממש מבקש שאפנה לזה זמן ואכתוב. אז אנסה.

זה התחיל לפני שבועיים בערך, כשהבנו שיום ההולדת של נוגה מתקרב ואין לי/לנו מושג מה לעשות בו. אם אתן קוראות אותי מספיק זמן, אתן כבר יכולות להבין שאני לא מהמתקתקות/זורמות/מעבירות, ומבחינתי יום הולדת הוא יום כזה שבא לי שיהיה בו מלא טוב ולא עוד אירוע שצריך להעביר ולעשות עליו וי. אני יודעת שאצל המון הורים כשיש הולדת אז זה אומר להזמין חברות מהכיתה או להזמין את המשפחה, לדאוג להפעלה או מפעיל, להכין אוכל וזהו, נגמר. אז, אצלי זה קצת אחרת.

פעמים זה לא כזה קל להקשיב לעצמי ולילדים, כי לפעמים ההקשבה יכולה לכוון אל הפיתרונות הפחות רגילים. כך יצא שכהקשבתי למה יהיה לי ממש כיף ביום הולדת שלה (אני משתדלת קודם לבדוק מה יהיה לי טוב ואז מתוך זה לפנות לילדים ולשאול אותם), הבנתי שלא כזה בא לי לארח. או.קיי, קל. אז התחלתי לחפש פיתרונות של בחוץ- משחקייה, באולינג, מפעיל, טכנודע, וכולם נפלו בגלל סיבה כזאת או אחרת.

 

ילדה שמחה, חיוך, לא עצבנית

 

מה ישמח אותך?

שאלתי את עצמי שוב- מה ישמח אותך? ואז הבנתי שבת'כלס, הכי בא לי יום רגוע, שקט, של ארבעתנו, לעשות לה יום כיף שמוקדש לה. שנהיה יחד כמשפחה, ונשים אותה במרכז עם איזו פעילות נחמדה שבאמת מזמן לא עשינו. אמרתי לנוגה: "את יודעת, הכי בא לי יום כיף שנעשה איזה בילוי ביחד, מה את אומרת?" והיא ממש אהבה את הרעיון. אחרי שחשבנו יחד, היא בחרה שנלך לאחת המשחקיות פה לילדים גדולים שנמצאת פה בסביבה.

עברו כמה ימים והבנתי שאחרי פעילות הבוקר, יישאר לנו את אחר הצהריים והערב, וזה נראה לי קצת משעמם ולא כיף (לי, בעיקר). אבל לא בא לארח, זה לא השתנה. אז מה לעשות?

חשבתי- 'לימור, מה לא בא לך באירוח?' והבנתי: לא בא לי רעש, לא בא לי לכלוך, לא בא לי להשגיח כל הזמן, לא בא לי לדאוג אם אחרים נהנים, לא בא לי להיות יומיים במטבח כדי להכין אוכל, לא בא לי להיות עצבנית, לא בא לי שיהיה צפוף ודחוס בבית. כשהבנתי מה לא בא לי, הבנתי שזה בסדר מבחינתי לארח, אבל מספר ממש קטן של ילדים. כך הגענו למה שהיה בסוף: הזמנו רק את הילדים של המשפחה מהצד שלי (ביקשתי מאמא שלי להסיע אותם), סבתות, גיסי והילדים שלו, שתי חברות של נוגה, וזהו. היינו 15 מבוגרים וילדים.

זה לא היה אילוץ, לא משהו להעביר אותו

בבוקר יום ההולדת נוגה כל כך התרגשה ופתחה את המתנות והחליטה שהיא לא רוצה ללכת למשחקייה. העדיפה להישאר בבית ולשחק איתנו (איתי) במתנות החדשות, אז בסוף נשארנו בבית, וגם זה היה כיף. אחר הצהריים פתחנו את הבריכה, הכנו כמה משחקים מראש ששיחקנו חלק מהם, הכנו אוכל קל ומגוון, שלא הרגשנו שזה מלא זמן להכין אותו, וסיימנו את היום ההולדת בכיף, ממש בכיף.

ועכשיו אני מבינה טוב יותר, למה היה חשוב לי לכתוב. כי היה ממש ממש כיף. כל היום הזה היה כל כך מדויק וטוב ומותאם לצרכים שלי ושלה. זה לא היה אילוץ, לא משהו להעביר אותו, לא 'טוב נסמן שהיה ונמשיך הלאה' וממש יכולתי לראות את ההבדל ברמת ההנאה שלי ובתחושה שנשארה אחריה. הרי בקלות יכולתי לקחת את המצב הנוזלי והחם שהייתי בו לטובת הלקאה עצמית בסגנון של- 'יש לה יום הולדת פעם בשנה, תעשי מאמץ בשבילה' ואז למצוא את עצמי עצבנית תוך כדי ומותשת אחרי.

למרות שיום ההולדת היה שלה, היה שם מלא אותי, מלא מה טוב לי, מה אני צריכה, מה יהיה לי כיף, ובאופן טבעי גם לה היה את זה. כמובן שאם משהו ממה שהצעתי לה לא היה מתאים לה, אז היינו צריכות לבדוק מחדש מה אפשרי ומה לא, אבל התנועה לקחה אותי בחשבון. מאוד.

 

מתנת יום הולדת ילדה ואמא

 

זאת התנועה שהייתי רוצה להרחיב יותר בעולם

זאת התנועה שהייתי רוצה להרחיב יותר בעולם, זאת התנועה שהגוף שלי מכוון אליה. תנועה שמכוונת פנימה, אל ההורה, באינטראקציות עם הילדים. תנועה שמכוונת את ההורים לשאול שאלות פשוטות כדרך חיים, כמו: איך אני מרגישה עם זה? האם זה נעים לי? האם זה משמח אותי? האם זה גורם לי להיות עצבנית? איך הייתי רוצה שזה ייראה?

זה רלוונטי לקראת הסתגלות בבית הספר או בגן, לגבי פעילות אחר הצהריים, לגבי אירוח בבית של ילדים כאלה ואחרים, הסעות לחוגים, הכנת שיעורי בית, סידור הבית, הרגלי שינה והשכבה, התארגנות בבוקר, אכילה, משחק, ובעצם כל דבר שאנחנו כהורים לוקחים חלק ומושפעים ממנו.

זו תנועה שמכוונת אותנו כאמהות (ואבות) לראות את עצמנו כחלק חשוב במשוואה, כי אנחנו גם ככה חלק ממנה. להאמין שהדרך שבה אנחנו פועלות, מרגישות, חוות את אותה סיטואציה הוא משמעותי וקריטי עבורנו כנשים, כמשפחה וגם עבור הילדים. כשטוב לנו, כשאנחנו יודעות מה מקפיץ אותנו אל מול מה מענג אותנו, ההתנהלות שלנו היא אחרת וגם ההתנהלות של הילדים משתנה בהתאם. זו תנועה שכפועל יוצא שלה מכוונת את הילדים גם לראות את עצמם -את התחושות שלהם, הצרכים שלהם, הרצונות שלהם, ואז- מתוך המרכזים שלכל אחד מאיתנו אנחנו נפגשים.

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

לימור

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר. medabrot.imahut@gmail.com או בהודעת טקסט ל 052-2835020

לבלוג האישי שלי

את בהריון או אחרי לידה? אולי יעניין אותך לשמוע על תהליך ליווי ייחודי


אם את בהריון או אחרי לידה, סביר להניח שאת מרגישה לא רק אושר. אמנם תהליך ההריון ואחרי הלידה הוא תהליך טבעי ומביא המון שמחה, אך הוא כרוך גם בשינוי משמעותי ומטלטל, בתחושות של אשמה, תסכול, כעס, סטרס ורצון להרגיש אחרת.

 תהליך ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא תהליך ייחודי הנבנה מתוך למידה עמוקה והבנה של הלך רוח האופייני לתקופה. התהליך מחזיק בהבנה שלמרות שהאתגרים הרגשיים הם טבעיים, הם גם מעלים קשיים ומצריכים תשומת לב, הכוונה, ושיתוף.

מטרת תהליך הליווי הוא לעזור לנשים להתמודד עם האתגרים הרגשיים בהריון ובהורות אחרי לידה, מתוך גישה השמה את האישה במרכז, ומבוססת חמלה, קבלה, חיזוק הביטחון ההורי והפחתת האשמה והסטרס.

לפרטים נוספים על תהליך הליווי את יכולה ללחוץ כאן, או ליצור איתי קשר בהודעה לכפתור הווטסאפ או לטלפון: 052-2835020

אשמח ללוות אותך,

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה' יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהוּת'

 

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשיםבהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. לפרטים וקביעת מפגש אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?