אנחנו בהסתגלות לגן חדש / לימור לוי אוסמי

31 באוגוסט 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הילדים בגן ובבית ספר, חוזרות לעבודה, לכל אמא

להסתגל לגן

 

בהסתגלות לגן עם הבת שלי, לפני שלוש שנים, כתבתי דברים כדי לעזור לעצמי להתמודד. היום מרגישה בנוח לפרסם. 

 

אנחנו בהסתגלות לגן חדש. בעצם, לא ממש חדש, רק קבוצה אחרת באותו אשכול, אבל הגננות אחרות, המבנה אחר. באמת שהם דאגו שההסתגלות תהיה כמה שיותר קלה. ועדיין, הקטנה בהסתגלות. אני בהסתגלות.

אני מסיימת את הפרידה הבוקר, נכנסת לאוטו וחושבת 'ואוו, כמה כוחות ואנרגיה אני צריכה כדי להיות איתה בנוכחות ברגעים האלה, כדי שאוכל להגיד לה ולעצמי: "זאת רק ההתחלה. גם בגן הקודם היה ככה. את עדיין לא מכירה את הגן והצוות. לאט לאט את תכירי. זה לוקח זמן".

אני מייצרת לעצמי את כל הביטחון שאני צריכה כדי לא לחנוק אותה מאהבה או לחילופין לנטוש אותה ולברוח. אני רוצה להיות איתה. גם עם הבכי. אלו דקות ספורות שמתישות אותי כמו משהו ששותה לי את האנרגיה מהגוף.

להסתגל לגן

 

היא תבכה בהסתגלות. ואז, מי תחבק אותה?

הגננת נהדרת. מפתיעה לטובה. היא שואלת איך היא רגילה להיפרד ואני אומרת שקשה לה עם פרידות, שהיא תבכה. ואז, מי תחבק אותה? היא לא רוצה לעזוב וגם אני, הייתי רוצה להישאר איתה צמודה עד שתתרגל ותמצא אהבה. אני ממש צריכה להכניס אוויר כדי לראות אותה ולהפריד את מה ששלי משלה. זה אפשרי בכלל? וההפרדה, היא מדויקת?

אני רוצה לעזוב ולסמוך. לסמוך על הצוות שאומר לי שממש טוב לה במשך היום. לסמוך על הבת שלי, שתסתדר. לסמוך על האינטואיציה שאומרת לי שהיא במקום טוב ומוגן. לסמוך על עצמי, שאלמד להסתגל.

היא נתלית עליי ובוכה. אני מרימה אותה לחיבוק, מנשקת אותה, ואומרת לה שוב: "זאת רק הפרידה שקשה לך, תיכף יהיה לך כיף ותשחקי. אני אוהבת אותך".  

הגננת החדשה, זאת שאני עדיין לא מכירה, יורדת לגובה שלה, מושיטה את הידיים ועוטפת אותה. הקטנה שלי ניגשת אליה ושמה את הראש בחיבוק, היא בוכה עליה. זה סימן טוב. ועכשיו מה?

בהסתגלות לגן חדש

 

לימור לוי אוסמי,

מלווה אמהות,

יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

 

 

מאמר מאתר ויצ"ו: איך להפוך את ההסתגלות בגן לחוויה נעימה.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו

מאת : בטי גורן

22 בדצמבר 20148 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו
כמו תנין ענק
שפותח את לועו
התינוקת שלך בולעת אותך
עוד קצת
ועוד
ומה נשאר ממך
חלקים חלקים
פזורים פזורים
מחפשים להידבק מחדש
ולהרגיש שוב אסופים.

"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 20157 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

הפלה שעדיין יושבת לי בבטן, בלב ובנשמה. חלק ב'

מאת : ladybike

17 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

עברתי את יום הולדתי ה40 באירוע מקסים שאני ארגנתי רק אני וחברות. המשפחה קצת נעלבה שלא רציתי אותם, אך הבינו. כל חיי אני ספורטאית, לפני ההריונות שלי, אחרי וגם תוך כדי תמיד ספורט – יותר אינטנסיבי או פחות תלוי בתקופה של חיי. בשנים האחרונות התמקדתי יותר ביוגה, פילאטיס, שחיה, אופניים cross country, הרבה טיולי רגליים וכו'.

אחרי ההפלה, מכיוון שיש אפשרות להגיע לעבודה, דרך השדות, בלי סכנות – התחלתי לרכב על האופניים פעם או פעמיים בשבוע לעבודה. זה היה מעצים מאוד. מה גם במקום שעה + בפקקים, 50 דקות, טיול שטח מקסים והגעתי.