אנחנו בהסתגלות לגן חדש / לימור לוי אוסמי

31 באוגוסט 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הילדים בגן ובבית ספר, חוזרות לעבודה, לכל אמא

להסתגל לגן

 

בהסתגלות לגן עם הבת שלי, לפני שלוש שנים, כתבתי דברים כדי לעזור לעצמי להתמודד. היום מרגישה בנוח לפרסם. 

 

אנחנו בהסתגלות לגן חדש. בעצם, לא ממש חדש, רק קבוצה אחרת באותו אשכול, אבל הגננות אחרות, המבנה אחר. באמת שהם דאגו שההסתגלות תהיה כמה שיותר קלה. ועדיין, הקטנה בהסתגלות. אני בהסתגלות.

אני מסיימת את הפרידה הבוקר, נכנסת לאוטו וחושבת 'ואוו, כמה כוחות ואנרגיה אני צריכה כדי להיות איתה בנוכחות ברגעים האלה, כדי שאוכל להגיד לה ולעצמי: "זאת רק ההתחלה. גם בגן הקודם היה ככה. את עדיין לא מכירה את הגן והצוות. לאט לאט את תכירי. זה לוקח זמן".

אני מייצרת לעצמי את כל הביטחון שאני צריכה כדי לא לחנוק אותה מאהבה או לחילופין לנטוש אותה ולברוח. אני רוצה להיות איתה. גם עם הבכי. אלו דקות ספורות שמתישות אותי כמו משהו ששותה לי את האנרגיה מהגוף.

להסתגל לגן

 

היא תבכה בהסתגלות. ואז, מי תחבק אותה?

הגננת נהדרת. מפתיעה לטובה. היא שואלת איך היא רגילה להיפרד ואני אומרת שקשה לה עם פרידות, שהיא תבכה. ואז, מי תחבק אותה? היא לא רוצה לעזוב וגם אני, הייתי רוצה להישאר איתה צמודה עד שתתרגל ותמצא אהבה. אני ממש צריכה להכניס אוויר כדי לראות אותה ולהפריד את מה ששלי משלה. זה אפשרי בכלל? וההפרדה, היא מדויקת?

אני רוצה לעזוב ולסמוך. לסמוך על הצוות שאומר לי שממש טוב לה במשך היום. לסמוך על הבת שלי, שתסתדר. לסמוך על האינטואיציה שאומרת לי שהיא במקום טוב ומוגן. לסמוך על עצמי, שאלמד להסתגל.

היא נתלית עליי ובוכה. אני מרימה אותה לחיבוק, מנשקת אותה, ואומרת לה שוב: "זאת רק הפרידה שקשה לך, תיכף יהיה לך כיף ותשחקי. אני אוהבת אותך".  

הגננת החדשה, זאת שאני עדיין לא מכירה, יורדת לגובה שלה, מושיטה את הידיים ועוטפת אותה. הקטנה שלי ניגשת אליה ושמה את הראש בחיבוק, היא בוכה עליה. זה סימן טוב. ועכשיו מה?

בהסתגלות לגן חדש

 

לימור לוי אוסמי,

מלווה אמהות,

יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

 

 

מאמר מאתר ויצ"ו: איך להפוך את ההסתגלות בגן לחוויה נעימה.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם גם אתן מוכנות לשבור את קשר השתיקה ? דיכאון אחרי לידה

מאת : תמר קלר

18 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי

כאשה שחוותה דיכאון אחרי לידה ויצאה מהמשבר, הרגשתי, למדתי והבנתי שה"חלל" החברתי והציבורי הקיים בארץ בשל קשר השתיקה בענין, ממש בלתי נסבל ומקומם . כל אלו הביאו אותי לפעולה ועשיה.

מה בין המחאה החברתית לדיכאון אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

31 ביולי 201111 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

המחאה החברתית שאנחנו נוכחות לה, היציאה החוצה ממה שהיה שמור עד כה למרחב הפרטי האישי, המשפחתי, הביאה אותי לחשוב על הדיכאון אחרי לידה והאפשרות לעשות גם שם שינוי.

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.