בהסתגלות לגן חדש
אחרי לידה,  אמהוּת,  גן ובית הספר,  לחזור לעבודה אחרי הלידה

אנחנו בהסתגלות לגן חדש

לפני שלוש שנים כתבתי את הדברים הבאים לעצמי, בהסתגלות לגן של הבת שלי. היום אני מרגישה בנוח לפרסם אותם:

אנחנו בהסתגלות לגן חדש. בעצם, לא ממש חדש, אבל הגננות אחרות, המבנה אחר. באמת שהם דאגו שההסתגלות תהיה כמה שיותר קלה. ועדיין, הקטנה בהסתגלות. אני בהסתגלות.

אני מסיימת את הפרידה הבוקר, נכנסת לאוטו וחושבת 'ואוו, כמה כוחות ואנרגיה אני צריכה כדי להיות איתה בנוכחות ברגעים האלה, כדי שאוכל להגיד לה ולעצמי: "זאת רק ההתחלה. גם בגן הקודם היה ככה. את עדיין לא מכירה את הגן והצוות. לאט לאט את תכירי. זה לוקח זמן".

אני מייצרת לעצמי את כל הביטחון שאני צריכה כדי לא לחנוק אותה מאהבה או לחילופין לנטוש אותה ולברוח. אני רוצה להיות איתה. גם עם הבכי. אלו דקות ספורות שמתישות אותי כמו משהו ששותה לי את האנרגיה מהגוף.

הגננת נהדרת. מפתיעה לטובה. היא שואלת איך היא רגילה להיפרד ואני אומרת שקשה לה עם פרידות, שהיא תבכה. ואז, מי תחבק אותה? היא לא רוצה לעזוב וגם אני, הייתי רוצה להישאר איתה צמודה עד שתתרגל ותמצא אהבה. אני ממש צריכה להכניס אוויר כדי לראות אותה ולהפריד את מה ששלי משלה. זה אפשרי בכלל? וההפרדה, היא מדויקת?

אני רוצה לעזוב ולסמוך. לסמוך על הצוות שאומר לי שממש טוב לה במשך היום. לסמוך על הבת שלי, שתסתדר. לסמוך על האינטואיציה שאומרת לי שהיא במקום טוב ומוגן. לסמוך על עצמי, שאלמד להסתגל.

היא נתלית עליי ובוכה. אני מרימה אותה לחיבוק, מנשקת אותה, ואומרת לה שוב: "זאת רק הפרידה שקשה לך, תיכף יהיה לך כיף ותשחקי. אני אוהבת אותך".  

הגננת החדשה, זאת שאני עדיין לא מכירה, יורדת לגובה שלה, מושיטה את הידיים ועוטפת אותה. הקטנה שלי ניגשת אליה ושמה את הראש בחיבוק, היא בוכה עליה. זה סימן טוב. ועכשיו מה?

 

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× לפרטים על ליווי רגשי בהורות