לקראת ההסתגלות למסגרות חדשות בגן ובית הספר

30 באוגוסט 2019 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, הילדים בגן ובבית ספר, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

 

לטובת האמהות המדהימות שמכניסות בהתרגשות וחששות את הילדים והילדות שלהן למסגרות חדשות ביום ראשון- הכנתי סרטון חדש שיכול לעזור לכן להתמודד עם המעבר וההתחלה החדשה.בסרטון אני מביאה נקודת מבט חדשה שלוקחת בחשבון אתכן, האמהות. כן, אתכן. אני בטוחה שכבר שמעתן וקראתן ולמדתן מה יעשה הכי טוב לילדים בתהליך להסתגלות, אבל מה לגביכן ומה שאתן עוברות ותעברו בימים הראשונים של ההסתגלות?בסרטון אני מדברת על הפחדים והחששות, הביטחון והרוגע ומזמינה אתכן לשים לב אליהם, להכיר אותם ולבדוק מה יעזור לכן להתמודד בצורה שלוקחת אתכן בחשבון.

 

 

מאחלת לכן הסתגלות קלה לכניסה למסגרות ושנת לימודים טובה ומשמחת.

שלכן, לימור

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

נשים כותבות על התחושות שלהן לגבי הגן ובית הספר

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

ליווי רגשי בהורות

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות עוד קצת עם הרגע

מאת : לימור לוי אוסמי

17 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

היום הייתי עם נוגה בחי בר. נכנסנו לממד זמן אחר. הכל היה שקט, היינו לבד רק היא ואני. שתינו והטבע. ראינו את הנשרים חגים מעלינו, את יערות הכרמל מסביבנו והתקדמנו אט אט בקצב של ילדה בת שנה ושמונה חודשים.

לנצור את זה. לתעד. מבינה קצת יותר את הצלמים, שמבקשים להיות עוד קצת עם הרגע, עם חוויה פנימית שהם מרגישים ורוצים לשמר, להעמיק, לתעד, לחוות אותה בממד נוסף.

טיפת חלב – הטיפה שהלכה לאיבוד

מאת : ליאור בר

22 במרץ 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

"היא ארוכה מדי לשולחן הזה" אמרה.

לא התאפקתי ותיקנתי אותה שהשולחן קצר מדי עבורה, הכל עניין של השקפה. הצעתי שתשכיב אותה באלכסון וזה פתר את הבעיה – בביקור הבא גם האלכסון יהיה אסון..

החזקתי את ביתי וחיכיתי בחוסר סבלנות לגזר הדין שלא אחר לבוא.

"היא שמנה" אמרה האחות.

מעליבה שכזאת, חשבתי לעצמי. רציתי לומר לה שכל מי שנוכח בחדר הזה לא רזה במיוחד, אבל פחדתי שהיא תתנקם בי דרך מחט החיסון, אז ויתרתי.

ועכשיו לכתוב

מאת : הדר צפריר-ריגר

11 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?

ועכשיו לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לא להפסיק לכתוב

ולהבין שאני נחנקת

שהדמעות לא מספיקות כדי לכסות על האבנים שבבטן

כל המילים שלי רוצות לירוק החוצה את כל החיים שלי.

יש לי תחושה שככה שנים יכולות לחלוף בלעדיי, בלי זה, בלי הכרה.

אני עכשיו נלפתת,

הכביסה הכלים הרצפה

אני עכשיו.