על רגעי כעס בהורות
אחרי לידה,  אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות,  רגשות אשם,  תחושות מגוונות אחרי לידה

איבדת את זה מול הילדים- ומה עכשיו? | על רגעי כעס בהורות

אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. כל אחת מאבדת את זה באופן אחר, ועוצמת הדציבלים משתנה מאחת לשנייה, אבל המשותף לרובנו הוא שזה נראה ומרגיש מגעיל, שאנחנו מצטערות על הרגעים האלה, שהיינו מקוות שהם לא יקרו לעולם.

לקח לי שנים לסלוח לעצמי על רגעי הכעס בהורות. להבין שאני לא רק האמא הקשובה, הרגישה, המבינה, שיש לה סבלנות להתמודד עם כל דבר. להבין שיש סיכוי יותר מסביר שאני אמשיך לצעוק על הילדים מדי פעם, להתעצבן, להיות אמא די מגעילה. להבין שכל מה שאני יכולה לנסות לעשות הוא:

  1. להבין שרגעי הכעס הם חלק ממני גם אם אני לא רוצה, זה מה שיש, ולהשלים עם זה שיש בי גם צד כזה.
  2. לעשות מה שאני יכולה כדי להפחית את תדירות רגעי הכעס.
  3. לעבוד על הקשר עם הילדים, כדי שהרגעים האלה ירגישו כמו טיפה (או שלולית) בים.
  4. לתחום את הרגעי הכעס, ולהמשיך אחריהם מתוך הבנה שהכול בסדר, זה קורה.
  5. להתנצל בפניהם כשלא הייתי בסדר.

לכעס יש ערך חשוב

זה לא פשוט להתמודד עם כעס וצעקות כלפי הילדים. רוב הנשים שאני מכירה או שליוויתי מתקשות לסבול את הצד הכועס והצועק שבתוכן, בטוחות שרק אצלן זה ככה, ומוכנות לעשות כל מה שצריך כדי להעלים אותו מהחיים. בדרך כלל זה לא מצליח להן, ולכן זאת אחת הסיבות לפנייה לליווי.

אני מניחה שזה יישמע לכן מוזר, אבל לכעס יש ערך חשוב. הכעס מסמן עבורנו משהו שמפריע לנו בהתנהגות או במציאות. הכעס מצביע על משהו לא צודק או לא מוסרי, או לא מועיל עבורנו, שלא צריך להיות. הכעס לפעמים מבין יותר מהר הראש על משהו שהתרחש במציאות והוא לא טוב לבריאות הנפשית שלנו, כזה שלא צריך לעבור עליו בשתיקה.

כעס הוא מנוע חזק לשינוי התנהגות ושינוי מציאות. כשמשהו מכעיס אותנו, זה כל כך לא נעים עד שאנחנו רוצות לשנות משהו במציאות או בתוכנו, כדי לחוות פחות מהרגש הלא נעים הזה, והשינוי הזה הרבה פעמים לטובתנו. התעלמות מהכעס יכולה להשאיר אותנו בתוך מציאות שלא טובה או נכונה לנו לאורך זמן.

רגעי כעס בהורות
תחושת היובש שנשארת אחרי ביטוי של כעס

ארבעה דברים מרכזיים לגבי התמודדות עם כעס בהורות

לרובנו קשה עם כעס בהורות. לרבות מאיתנו יש זכרונות ילדות כואבים של ביטויי כעס מצד ההורים כלפינו, והבטחות שהבטחנו לעצמנו על איך אנחנו נתנהג אחרת כאמהות. רובנו רוצות להיות אמהות רגועות, מאוזנות, שלוות, אמפתיות, שמתנהגות כלפי הילדים בשקט והכלה לוארך כל שעות היום, ובטח שבלילה.

אני מאמינה שחלק מהקושי לשנות התנהגות או דרך הורית, וחלק מהקושי לשנות את ביטויי הכעס, הוא בגלל הקושי לשאת את הכעס ולהודות שהוא חלק מאיתנו. להודות שאנחנו יכולות ממש לכעוס, ואפילו לרתוח על הילדים. אני מאמינה שחלק מהקושי טמון בטאבו שאנחנו חיות בתוכו, לגבי איזה תחושות מותר להרגיש מול הילדים, ואילו תחושות אסור להרגיש, מתוך חשש שזה יפגע בהם או יהרוס אותם.

אני מאמינה בארבעה דברים מרכזיים בהקשר לכעס בהורות ולביטוי שלו:

  1. להפריד בין הכעס לבין הביטוי שלו – כעס הוא רגש. רגש הוא משהו שאנחנו לא שולטות עליו או בוחרות בו. הכעס לא רע ולא טוב. הוא קיים, הוא תגובתי, הוא עולה וימשיך לעלות, כמו כל הרגשות. הביטוי ודרך ההתמודדות עם הכעס, לעומת זאת, הם משהו שאפשר להיות יותר בבחירה מולם ולשים לב אליהם, דרך תרגול ומודעות.

  2. להאמין שלכעס יש סיבה, גם אם היא לא מובנת או גלויה כרגע. אף אחת לא כועסת 'סתם' – הרבה פעמים, מרוב אשמה והלקאה עצמית על הכעס והביטוי שלו, אנחנו שוכחות שהייתה לנו סיבה לכעוס. סיבה לכעס שאינה מטופלת או אינה נראית, ולכן גם אינה מקבלת התייחסות, תמשיך לעורר כעס מחדש, וביטויי הכעס יעלו בהתאם גם הם.
    כדי ללמוד איך להתנהג בצורה שתואמת את הערכים ואת ה'אני מאמינה' שלכן כאמא, כדאי לעצור ולהבין – מה הכעיס אתכן? ולהאמין שכנראה הייתה לכן סיבה. לפעמים הסיבה היא לא מה שנראה על פני השטח, ויש צורך להיכנס קצת פנימה כדי להבין אותה יותר לעומק.
    _
  3. ללמוד חמלה בהורותחמלה על רגעי הכעס יכולה לעזור בהפחתת תדירות ביטויי הכעס ובתיחום שלהם, כך שיהיה אפשר לכעוס ולהמשיך הלאה ולא לסחוב את העלבון במשך שעות או ימים. חמלה בהורות (ובכלל) היא משהו נלמד, שאפשר להתאמן בו ולטפח אותו. להבין שאתן אנושיות, להבין שהרגע הזה הוא רק חלקיק ממסע אמהוּת שנמשך עשרות שנים (אמן), להכיר בערך האנושיות והפגיעות שלכן ולתת להן מקום. אמא היא לא רובוט, אלא יצור אנושי נפלא שחווה, מתפרק, נופל וחי את החיים, והכעס הוא חלק מהחיים.
  4. יש קשר בין מידת הכעס לבין זה שלא טוב לנו באופן כללי – בימים או בתקופות חיים ארוכות יותר שלא פשוט לנו בהן, תקופות בהן אנחנו מוטרדות, עמוסות, לחוצות או לא טוב לנו בהן מכל סיבה, יש סיכוי גדול יותר שנבטא את הכעס בצורה שנתחרט עליה אחר כך. לעומת זאת, בתקופות בהן אנחנו רגועות, מאוזנות, כשתנאי המציאות תואמים יותר את הצרכים הפנימיים, תהיה בנו יכולת גוברת להתמודד עם דברים שמכעיסים אותנו אצל הילדים.

    לכן, בתקופות בהן אתן מוצאות שאתן מבטאות את הכעס כלפי הילדים בצורה גבוהה מהרגיל, אפשר לשים לב למעין נורה שנדלקת ומזכירה לכן לבדוק – מה שלומכן? האם אתן בטוב? מה יכול לעזור לכן להגיע למקום רגשי טוב יותר? כן, לפעמים השאלות האלו מורכבות, ומבקשות התייחסות עמוקה ורצינית, כדי ליצור שינוי לטובה אצלכן ואצל המשפחה. לפעמים הכעס כלפי הילדים הוא רק סימפטום למשהו שאתן מתקשות להתמודד איתו, ומבקש שינוי והתייחסות.
רגעי כעס בהורות
יצירת קירבה

מה אפשר לעשות בזמן אמת – כשעולה הכעס?

התמודדות עם כעס בחיים ובהורות בפרט היא למידה מתמדת, שאורכת זמן, סבלנות והמון חמלה על הפעמים בהן תרגישו שאתן נכשלות, למרות המאמצים (זה לא באמת כישלון, זו רק למידה). בלמידה מתמדת אני מתכוונת ללמידה לגבי הדברים שמכעיסים אותו, הדרך שבה הכעס מפעיל אותנו, התגובות שלנו לכעס, היכולת שלנו לשים לב ולפעול מולו, ועוד דפוסים מגוונים שקיימים בנו בתגובה לרגש הכעס. למשל:

  • ללמוד באילו רגעים וסביב אלו נושאים בהורות הכעס מתעורר במהרה.
  • באילו שעות ביום סף הסבלנות שלכן יורד והכעס עולה.
  • האם ביטוי הכעס הצליח להשיג דברים שלא הצלחתן להשיג בלעדיו, ודרך זה ללמוד את הערך שלו עבורכן ולמצוא לו חלופות.
  • מהם התנאים שאתן זקוקות להם שיאפשרו לכן פחות עימותים עם הילדים או יכולת גוברת להתמודדות עם הרגעים שמעוררים כעס.
  • מה הפעולות הקונקרטיות שאתן יכולות לעשות ברגעי האמת שיוכלו לקרב אתכן אל הדרך ההורית שלכן, ולא להרחיק אתכן ממנה.
    ועוד.

    תהליך הלמידה הוא הדרגתי, מצריך סבלנות ותרגול, ולפעמים מצריך הכוונה מקצועית ושותפות. שימו לב שלמידה של עצמנו אל מול הכעס יכולה להיות תהליך מכאיב, לא פשוט, שמעורר תחושות, מחשבות וזיכרונות עבר, היו ערות לזה ותנו לזה מקום.

יחד עם זה, הנה כמה דברים קטנים שאפשר לעשות ברגע שעולה הכעס:

  1. לשים לב כשעולה בכן כעס ולהגיד – "אני שמה לב שיש בי כעס עכשיו". תשומת הלב ונתינת השם הם הצעד הראשון ביכולת לבחור התנהגות ולא להיגרר אחרי הכעס.
  2. לקחת נשימה ארוכה ואיטית. עדיף כמה נשימות.
  3. להזכיר לעצמכן שמותר לכן לכעוס.
  4. להזכיר לעצמכן שאתן יכולות לבחור בהתנהגות שהיא לטובתכן, ולא להיגרר אחר הכעס.
  5. לבחור בהתנהגות שהיא לטובתכן ומקרבת אתכן אל הערכים שלכן כאמא וכאדם. למשל, ללכת רגע לצד כדי להירגע, להתקשר לחברה או לבן/בת הזוג ולספר להן מה קרה, להגיד לילדים שאת כועסת עכשיו, לדבר עם הילדים על מה מפריע לכן ומה אפשר לעשות עם זה וכדומה.
  6. לקחת שוב נשימה 🙂.

אם קרה (וזה יקרה) ואיבדת את זה, תעברי לסעיף הבא 🙂

איבדת את זה, קורה – מה עכשיו?

מכיוון שאני מאמינה שהכעס והביטוי שלו הוא חלק מההורות, אם נרצה ואם לא, ומכיוון שאני מאמינה ביכולת שלנו כאמהות לחמול על הרגעים האלה, הכנתי לכן משהו מיוחד שיהיה לכן אחרי אותם רגעים שבהם 'איבדתם את זה'. אותם רגעים שאחריהם אתן מרגישות שאתן מתחרטות על זה שהתנהגתן כפי שהתנהגתן, מרגישות אשמה, ורוצות לקבור את עצמכן או לברוח מהבית.

הכנתי לכן משהו שתוכלו לשמוע בכל פעם אחרי רגע כזה של ריב, צעקה, התפרקות שיצאה משליטה, שתוכל לעזור לכן להיות עם מה שהיה בדרך אחרת. אני מאמינה שהקשבה לזה תוכל לעזור לכן להתאזן, לקחת מרחק ממה שהיה, ולחזור אל הילדים והילדות קצת אחרת, בדרך שיותר קרובה למי שנעים לכן להיות. הנה זה, רק תלחצו על הplay:

שימרו את המילים האלה ואת הסרטון הזה, שיהיה לכן זמין בעת הצורך.

ואם אתן מחפשות משהו קליל יותר על חמלה, יש את הסרטון הנחמד הזה:

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

לימור לוי אוסמי, ליווי רגשי בהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. 052-2835020.

אולי יעניין אותך גם:
עייפתי לשמוע אג'נדות על מה ילדים הכי צריכים
בקלות יכולתי למצוא את עצמי אמא עצבנית ומותשת

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ