אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים של כעס אחרי לידה בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. אני מדברת על הרגעים שבהם אמהות כועסות על התינוקות שלהן, צועקות שישנו כבר, שנמאס להן, ומרגישות שאין להן כבר יכולת להכיל, לספוג, להיות סבלניות או לסבול.

יש אחרי לידה גם כמובן רגעי כעס מול הילדים הגדולים שבבית, שאי אפשר לסבול יותר את ההתנהגות שלהם, אך במאמר הקרוב אתמקד בנושא של כעס אחרי לידה שעולה מול התינוקות, כי הוא כמעט לא מדובר ומעלה בושה ואשמה, למרות שהוא רווח, קיים ובועט.

לכעס אחרי לידה יש ערך חשוב

זה לא פשוט להתמודד עם כעס וצעקות כלפי התינוקות. רוב הנשים שאני מכירה או שליוויתי מתקשות לסבול את הצד הכועס והצועק שבתוכן, בטוחות שרק אצלן זה ככה, ומוכנות לעשות כל מה שצריך כדי להעלים אותו. בדרך כלל זה לא מצליח להן, ולכן הן פונות לליווי.

אני מניחה שזה יישמע מוזר, אבל לכעס אחרי לידה יש ערך חשוב והוא לא רק מזיק ונוראי. מנקודת המבט שלי, הכעס הוא כמו נורה אדומה שמסמנת שיש משהו לא טוב עבור נשים בהתנהגות או במציאות של אחרי הלידה. הכעס מצביע על משהו לא צודק, לא מוסרי, לא מועיל, לא נכון, מוגזם או פוגעני עבור האישה, משהו שלפעמים קשה לה להכיר בו ככזה. הכעס הוא ביטוי גופני לאיזו הבנה עמוקה שמשהו שמתרחש במציאות הוא לא טוב או בריא עבור האישה, והוא חייב להשתנות.

לכן, עם כל הפחד על עצם קיומו, הכעס אחרי לידה הוא מנוע חזק לשינוי. הכעס הוא כמו מערכת התרעה על כך שמשהו מפריע מדי, מציק מדי, לא טוב מדי, בלתי נסבל מדי. זו תבונת הגוף שמבין שלולא הכעס והאנרגיה החזקה שהוא מביא, המציאות לא תשתנה לבדה. זו חכמת הגוף שבא לטובתה של האישה כדי לסייע לה לשנות את המציאות שבה היא חיה לטובתה.

ארבעה דברים מרכזיים לגבי התמודדות עם כעס אחרי לידה

לרוב הנשים קשה לשאת כעס אחרי לידה וביוחד קשה להן כשהוא מתפרץ על התינוקות. לנשים רבות יש זכרונות ילדות כואבים של ביטויי כעס מצד ההורים כלפיהן, והבטחות שהבטיחו לעצמן על איך הן יתנהגו אחרת כאמהות. רובן רוצות להיות אמהות רגועות, מאוזנות, שלוות, אמפתיות, שמתנהגות כלפי התינוקות בשקט והכלה לאורך כל היום, ובטח שבלילה.

אני מאמינה שחלק מהקושי לשנות התנהגות או דרך הורית, וחלק מהקושי לשנות את ביטויי הכעס, הוא בגלל הקושי לשאת את הכעס ולהודות שהוא חלק מהן ברגע הזה. קושי להודות שהן יכולות לכעוס, ואפילו לרתוח על התינוקות או על המציאות ההורית. לחלק מהן יש חשש שעצם קיום הכעס יכול לפגוע או לחלחל אל התינוקות.

אני מאמינה בארבעה דברים מרכזיים בהקשר של כעס אחרי לידה ולביטוי שלו:

1. להפריד בין הכעס לבין הביטוי שלו – כעס הוא רגש. רגש הוא משהו שאנחנו לא שולטות עליו או בוחרות בו. הכעס לא רע ולא טוב. הוא רגש קיים, הוא תגובתי, והוא ימשיך להגיע כל עוד החיים נמשכים, כמו כל הרגשות. הביטוי ודרך ההתמודדות עם הכעס, לעומת זאת, הם משהו שאפשר להיות יותר בבחירה מולם ולשים לב אליהם, דרך תרגול ומודעות.
   –
   
2. לכעס אחרי לידה יש סיבה, גם אם היא לא מובנת או גלויה כרגע. אף אחת לא כועסת 'סתם' – הרבה פעמים, מרוב אשמה והלקאה עצמית על הכעס או הביטוי שלו, נשים שוכחות שהייתה להן סיבה לכעוס. כאשר יש סיבה לכעס שאינה מטופלת או אינה נראית, היא תמשיך לעורר כעס בכל פעם מחדש, וביטויי הכעס יעלו בהתאם.
   לכן, ברגעי הכעס כדאי לעצור ולהבין – מה הכעיס אתכן? ולהאמין שהייתה לכן סיבה טובה, שיש לה מקום, גם אם היא נראית טיפשית, קטנה או מוגזמת. לפעמים הסיבה היא לא מה שנראה על פני השטח, ויש צורך להיכנס קצת פנימה כדי להבין אותה לעומק.
   _
3. לתרגל חמלה – חמלה על רגעי הכעס יכולה לעזור בהפחתת תדירות ביטויי הכעס ובתיחום שלהם, כך שיהיה אפשר לכעוס ולהמשיך הלאה ולא לפגוע בחיבור ובקשר עם התינוקות. חמלה בהורות (ובכלל) היא משהו נלמד, שאפשר להתאמן בו. הכעס הוא רק רגש, הוא תגובה גופנית שמותר לה להיות, ואפשר ללמוד לתת לה מקום ולהרגיש אותה בלי לכלות את הכול.
   –
4. יש קשר בין מידת הכעס לבין זה שלא טוב לנשים באופן כללי – התקופה שאחרי הלידה, עד כשנתיים אחרי הלידה, היא תקופה עמוסה, אינטנסיבית, מעייפת, מאתגרת, שתנאי המציאות בה עבור הנשים הם בדרך כלל לא מספיק טובים או מותאמים. בתקופה כזאת, כמו בתקופות עמוסות וקשות אחרות בחיים, רגעי הכעס מגיעים ביתר שאת וגם יכולות ההכלה והוויסות הרגשי קטנות. זה המקום לתרגל חמלה ולבדוק מה אפשר לשנות במציאות כדי להיטיב עם המציאות.
   אפשר להתייחס אל הכעס כאל נורה שנדלקת ומזכירה לכן לבדוק – מה שלומכן? האם אתן בטוב? מה יכול לעזור לכן להגיע למקום רגשי טוב יותר?

מה אפשר לעשות עם הכעס בזמן אמת?

התמודדות עם כעס בחיים ובהורות בפרט היא למידה מתמדת, שאורכת זמן, סבלנות וחמלה. ייתכן שבושה ואשמה יעלו באופן אוטומטי וללא שליטה, אך יחד איתם, אפשר גם:

• ללמוד באילו רגעים וסביב אלו נושאים הכעס מתעורר .
• לשים לב באילו שעות ביום סף הסבלנות שלכן יורד והכעס עולה.
• לבדוק האם ביטוי הכעס הצליח להשיג דברים שלא הצלחתן להשיג בלעדיו, ודרך זה ללמוד את הערך שלו עבורכן ולמצוא לו חלופות.
• מהם התנאים שאתן זקוקות להם שיאפשרו לכן יכולת גוברת להתמודדות עם הרגעים שמעוררים כעס.
• מה הפעולות הקונקרטיות שאתן יכולות לעשות ברגעי האמת שיוכלו לקרב אתכן אל הדרך ההורית שלכן, ולא להרחיק אתכן ממנה.
• להרגיש את הכעס, לתת לו מקום, ולבחור להגיב אחרת.
• לתרגל חמלה, ולהבין שאתן אנושיות.
• לבקש סליחה מהתינוקות, להבטיח להן שאתן עובדות על זה, ולקיים את ההבטחה שנתתן להן.
  ויש עוד דרכים, שנבנות תוך כדי תנועה.
  
  תהליך הלמידה הוא הדרגתי, מצריך סבלנות ותרגול, ולפעמים מצריך הכוונה מקצועית. שימו לב שלמידה של עצמנו אל מול הכעס יכולה להיות תהליך מכאיב, לא פשוט, שמעורר תחושות, מחשבות וזיכרונות עבר, היו ערות לזה ותנו לזה מקום.

חומרים להעשרה נוספת

הנה דברים נוספים שיכולים להעשיר אתכן בנושא:

מאמר ופודקאסט על זעם אימהי, מאת נועה לימונה

סרטון קליל וקצר על חמלה:

את הפרטים על תהליך הליווי איתי אחרי לידה, אפשר למצוא כאן.

שלכן,

לימור

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית בהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. 052-2835020.

אולי יעניין אותך גם:
עייפתי לשמוע אג'נדות על מה ילדים הכי צריכים
בקלות יכולתי למצוא את עצמי אמא עצבנית ומותשת