חוסר איזון רגשי אחרי לידה: לא רק הורמונים

הפוסט הזה היה אמור להיות עם הכותרת "למה אנחנו מפחדות מחוסר איזון?" עם הרבה מילים על איך חוסר איזון הוא בעצם חלק מאיזון, גם בתקופה שאחרי הלידה, אבל אז הגיעה מלחמה. והרגשתי שיצאתי מאיזון. הרגשתי עד כמה מילים גבוהות, חכמות ככל שיהיו, לא היו נכנסות לי אל הלב באותם רגעים.  

זה היה בתחילת המלחמה, טילים התחילו לשרוק מעל תל אביב, והיה חשש שיגיעו גם אלינו. יצאתי לאסוף את הבן שלי, ובדרך הביתה ראינו הפגנה אלימה, מפחידה. המון זועם של אנשים לבושי שחורים, עם שפת גוף מתוחה וזועמת צעקו "מוות לערבים". וכאילו לא די בזה, גם לא מעט מכוניות צפצפו להם חזרה בהזדהות.

זה היה חמש דקות מהבית. היינו עדים לאלימות, לשנאה, ויחד עם המהומות ברחבי הארץ, עלו מחשבות שכבר לא בטוח להיות פה, שאני לא מכירה את הארץ והמקום שלי. בעקבות כל זה, הדפוס האוטומטי שלי היה להיצמד לטלוויזיה. הראש אמנם הזכיר לי שלהיות דבוקה לחדשות עושה לי רע, אבל לא הצלחתי לבחור בטובתי. המחשבות רצו במהירות: מה קורה עכשיו? איפה יש טילים? איפה יש מהומות? האם זה ממשיך? מה יהיה? כמה זמן זה יימשך? לא הרגשתי. לא הייתי קשובה. אני לא בטוחה אם אפילו הייתה שם נשימה.

יצאתי מאיזון: הגיע כאב ראש, חולשה, בחילה. איתם הגיע גם פחד

ביום למחרת הגוף שלי הגיב. הגיעו כאב ראש, חולשה, בחילה. הרגשתי שיצאתי מאיזון. הרגשתי מעורבלת, מטולטלת, כאילו כאבי המדינה נכנסו לי אל הגוף ולא יצאו ממנו. אני זוכרת איך באותו רגע הסתכלתי על עצמי מהצד וחשבתי: "רצית לכתוב על מי מפחדת מחוסר איזון? מזל שלא כתבת כלום".

באותו יום זה הרגיש שיצאתי מהאיזון. התרחקתי מיציבות, משקט, מהמרכז של עצמי. התרחקתי מאיך שאני מכירה את עצמי. לרגעים זה הרגיש לא נורמלי– עוצמתי מדי, חזק מדי, כמו משהו לא טוב שחייב להתאזן. זה הרגיש לא טוב, לא נוח, לא נכון, לא בריא. כמו משהו חייב להשתנות, ומהר. הגוף סבל, הנפש סבלה. נכנסתי ללופ ולא ראיתי את נקודת היציאה.  

היה גם פחד. בהחלט. הראש אמנם ידע שהמצב הנוכחי לא יישאר לתמיד, שזה ישתנה ולא ארגיש כך לנצח, אבל הגוף הרגיש פחד. זה גרם לי להבין עד כמה הכותרת "למה אנחנו מפחדות מחוסר איזון?" יכולה להישמע מנותקת ומעוררת אשמה. זה גרם לי להיזכר שברגעים האלה אין צורך בהבנה אינטלקטואלית כדי לייצר תמיכה, ושמספיק החיבור אל הגוף והרגש.

לשמוע שזה בסדר להרגיש ככה לא הרגיש מנחם

לפני אותו רגע של חוסר איזון, רציתי לכתוב שלצאת מאיזון הוא חלק מאיזון, שבחיים אין קו ישר אלא יש עליות ומורדות, ובטח בתקופה שאחרי הלידה. רציתי לכתוב על זה שירידות רגשיות יכולות להבהיל ושהבהלה יכולה להעצים את תחושת חוסר האיזון. ואז התבלבלתי, אחרי אותו יום שעברתי. ואני חושבת שהבלבול הזה טוב עבורי, גם אישית וגם מקצועית.

אמנם הערבול הגופני והנפשי היה תוך יום כבר מאחוריי, אבל החוויה הגופנית הייתה של חוסר איזון, של יציאה מאיזון, והחוויה הייתה מאוד מוחשית. אז להגיד שאין דבר כזה 'חוסר איזון' לא יהיה נכון, כי אם הגוף מרגיש ככה, אז מבחינתי זו אמת. לשמוע שזה בסדר או שזה נורמלי להרגיש בירידה או בחוסר איזון, לא היה הרגיש מנחם או מרגיע. בכלל, כל מה שהיה מגיע עם ניחוח של הסבר או אינטלקט לא התאים לאותם רגעים.

נשים אחרי לידה מתקשות לזהות שהתגובות הגופניות והרגשיות קשורות למציאות שלהן, ולא רק להורמונים

אם היה משהו מרכזי שעזר לי לצלוח את היום הקשה שעברתי, זה היה הזיהוי שמה שאני עוברת הוא תגובה גופנית ורגשית לאירועי האתמול. לעשות את הקשר בין מה שקרה אתמול לבין החוויה הלא נעימה של הגוף היום. להבין שזה לא 'סתם' שהגוף שלי חווה משהו קיצוני. זה עזר לי לטפח יחס חומל אל הגוף שמתמודד ועוזר לי לעכל משהו שהיה קשה לצפייה. זה עזר לי להבין שההיצמדות לטלוויזיה החמירה את המצב במקום להקל, זה עזר לי לבדוק מה יכול לעזור לי ומה הגוף והנפש שלי צריכים כדי להתמודד.

כשאני חושבת על התקופה שאחרי הלידה ועל האתגרים הרגשיים והגופניים שעולים בה, אחד הקשיים המרכזיים של נשים, הוא שהן מתקשות לזהות שהתגובות הגופניות והרגשיות שלהן קשורות למציאות בה הן נמצאות. מתקשות לזהות שהבכי, התסכול, הנשימה הקצרה, המועקה בגרון או בחזה, הכאב שמתחיל בכתפיים או באגן, הוא הרבה פעמים תגובה גופנית למציאות שמעוררת מדי, לא קשובה מדי או לא מותאמת לצרכים שלהן.

כאבים רגשיים של נשים בתקופה שאחרי הלידה, הם לא רק תוצאה של המפל ההורמונלי, כפי שנהוג לחשוב, אלא הם חלק בלתי נפרד מחוסר השינה, מהיעדר תמיכה רגשית ופיסית, מכאבים גופניים, בידוד חברתי ומשעות רבות של נוכחות לבכי של תינוק/ת. הכאבים הרגשיים שמבטאים בגוף הם גם לא בגלל שמשהו משובש באמהות, אך כשיש האשמה פנימית או מחשבה שהכול בגלל ההורמונים, אין אפשרות לתת להם מקום ולפעול לטובת מציאות טובה ומותאמת יותר עבורן.

בתקופה שאחרי הלידה נשים חוות אתגרים רגשיים ופיסיים על בסיס יומיומי

הגוף שלנו הוא גוף מהדהד, הוא מגיב למציאות שאנחנו חיות בה, ואצל נשים עם תכונת הרגישות (highly sensitive person) עוצמת ההדהוד היא גבוהה בהרבה. הגוף שלנו אינו לוח חלק או טפלון, הנשאר ביציבות סטטית ללא קשר לנסיבות או למציאות החיים. הגוף מגיב ברווחה, הקלה, הרפיה ונשימה חופשית, כשהוא נפגש במציאות שנכונה לו. לחילופין, כשהגוף נמצא במקום מאיים, מפחיד, לא נוח, מסוכן, ביקורתי, הוא מגיב בנשימה קצרה, דופק מהיר, כיווץ, וגוש שנתקע בגרון או בחזה.  

אותו דבר מתרחש גם בחיים שאחרי הלידה. בתקופה שאחרי הלידה, שהיא אחת התקופות מעוררות הסטרס והמשבר בחיים, נשים חוות אתגרים רגשיים על בסיס יומיומי. חוסר שינה, בכי של תינוק/ת, אי נוחות פיסית, כאבים בהנקה, חוסר וודאות לגבי סדר היום או העתיד, הם חלק מהדברים השכיחים שנשים מתמודדות איתן. איך הגוף והנפש מגיבים אליהם?

גוף ממוצע של אישה אחרי לידה מתמודד עם דפיקות לב מואצות כשיש בכי של תינוק/ת, עם תחושת כיווץ בכתפיים על כאב בהנקה, עם גוש בחזה על חוסר הידיעה לגבי סדר היום ועוד. כל אחת והתגובה הגופנית שלה. אלו תגובות רגילות, שכיחות, טבעיות, אך הן יכולות להלחיץ, להפחיד, לערער, בגלל שהן לא נעימות או נוחות ואין ידיעה לגבי איך להתמודד איתן.

תרפיית קבלה ומחויבות: ערות ותשומת לב לתגובות הגופניות

אחד הכלים שאני משתמשת בהם בתהליך הליווי של נשים המתמודדות עם אתגרים רגשיים ופיסיים אחרי הלידה, הוא להתמקד בתשומת לב אל הגוף שנמצא בעוררות. לבחור באופן מודע להניח לכמה רגעים את התנועה הבלתי פוסקת של התודעה, ולהתמקד בגוף ובאיך הוא מרגיש ברגע זה. להתייחס אל האתגרים רגשיים ברמה של הגוף המגיב: לשים לב לגוף, להיות ערות למחשבות ולרגשות, וללמוד לווסת את התגובות הגופניות או לבחור בהתנהגות שהיא בעדן. הכלי הזה מוכר לרובכן בשם 'מיינדפולנס', תשומת לב ערה, והוא אחד הכלים בשיטת העבודה המרכזית שאני עובדת איתה, הנקראת 'תרפיית קבלה ומחויבות' (ACT – acceptance comitment therapy), שהיא חלק מהגל השלישי של טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

דוגמא: כיצד תשומת לב לגוף יכולה לסייע באתגרים הרגשיים אחרי לידה

אתן דוגמא המבוססת על מקרה שקרה. אחד המפגשים השבועיים עם יסמין (שם בדוי) התרחש כמה שעות לפני שהייתה צריכה לצאת לנופש עם המשפחה המורחבת. היא סיפרה שהיא מוצפת, מוטרדת, מפחדת ממה יקרה ואיך תסתדר עם הילדים והחמות. תוך כדי הקשבה, ביקשתי ממנה לשים לב לגוף ואיך הוא מרגיש עכשיו, ומכיוון שכבר תרגלנו בעבר תשומת לב לגוף, הבקשה לא הייתה זרה לה.

היא אמרה שהדופק שלה מהיר והנשימה קצרה ושטוחה. זה הרגיש כאילו יש לה אבן המונחת בין הצלעות וחוסמת את האפשרות לנשום רגיל. שאלתי אותה אם היא יכולה לשים לב שזה מה שקורה בגוף עכשיו. היא נאנחה ולקחה נשימה. הזכרתי ליסמין שאין צורך לשנות את התחושה או להבין אותה, אלא רק לשים לב שזה מה שיש עכשיו, ואם זה אפשרי מבחינתה לפנות לה מקום.

באותו שלב יסמין כבר הכירה את חוק ההשתנות, וידעה שכל תגובה גופנית או רגשית חולפת בזמנה. זה עזר לה להיות בקשר עם התחושה הפיסית עם פחות בהלה. היא גם ידעה שהמטרה בתשומת הלב אל הגוף היא לא להירגע, אלא לתרגל יכולת לשאת רגשות לא נעימים. לאחר כמה דקות משהו התחיל להשתנות. הדופק התחיל להיות בקצב מוכר יותר, הנשימה השתנתה וכששאלתי אותה איך הגוף כרגע, היא ענתה: "אני עדיין לחוצה ממה שיקרה, אבל הגוף מרגיש קצת יותר נוח, כאילו יש יותר אוויר עכשיו, יותר קל".

האתגרים שאחרי הלידה הם מוטיבציה לשינוי ולמידה

הגוף שלנו הוא גוף מהדהד למציאות. תשומת לב ערה וחומלת כלפי תגובות הגוף בתקופה שאחרי הלידה, היא כלי שעוזר לחלק מהנשים להתמודד עם המציאות, גם אם שום דבר אינו משתנה בה. היא עוזרת לנשים לשאת את האתגרים הרגשיים ברכות, חיבור, ואוויר לנשימה. זהו תרגול שאפשר להתנסות בו, צעד אחר צעד, ומביא בהדרגה לשינוי באופן התגובה למציאות.

הקשר אל הגוף הוא קשר בלתי פוסק הנרקם מרגע לרגע. זו לא היכרות חד פעמית או מפתח קסם שאנחנו יכולות למצוא ויעניק חסינות או פתרון לכל מפגעי החיים, אלא זו דרך תרגול שאנחנו יכולות לאמץ. לבחור לשים לב אל הגוף כדרך חיים, לפתח יכולת לפגוש את מה שיש, כפי שהוא, ומתוך זה לבדוק מה יכול לווסת או לתמוך בגוף.

התקופה שאחרי הלידה היא זרז מוטיבציוני אדיר ליצירת שינוי, בגלל הקשיים והאתגרים שבה ובגלל הרצון להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו עבור התינוק/ת שלנו. היא מזמינה למצוא פיתרון עומק, להעמיד יסודות נוספים שיתמכו בבניין הנפלא שמעניק כל כך הרבה לילדים ולמשפחה. אפשר לבדוק מהו הרגע המתאים בשבילכן להתחיל לתרגל מודעות, תשומת לב וחמלה. אפשר להתחיל מהשאלה הפשוטה ביותר שהיא: מה שלומי עכשיו? איך הגוף שלי מרגיש?

 אם יש לכן שאלות על הקשבה לגוף, על התקופה שאחרי הלידה או על תהליך ליווי רגשי איתי, אתן יכולות לשאול אותי בווטסאפ או במייל medabrot.imahut@gmail.com, ואענה בשמחה.

שלכן,

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

**

המאמר נוצר בעקבות סיעור מוחות ושיתוף פעולה פורה בין נשות מקצוע מקסימות. אפשר לפתוח את הראש על נושא האיזון גם דרך תכנים שהן כתבו:

מה זה לחיות באיזון? / דורית דן, נטורופתית והרבליסטית קלינית,ובעלת חנות תה

"לאפשר לעצמי למצוא את נקודת האיזון?" / איטהל גיל כמון, מטפלת בשיטת איזון חיים

כניסה לתפקיד ניהולי: לאבד איזון ולזכות בו מחדש / שלי נינבורג, יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומנהלות.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אלו כאבים רגשיים יש בהריון ואחרי לידה ואיך אפשר להימנע מ'סבל עודף'?

עזרה ליולדת: איך אפשר לעזור לאישה אחרי לידה שקשה לה לבקש עזרה?

בשינוי של הגוף אחרי הלידה יש כאב