זוג ידיים הורים תינוק

למה הצעת החוק לחופשת הלידה לגברים לא טובה לנו?

מזמן לא כתבתי טקסט פוליטי, ואני לא יודעת עד כמה בא לי לזעום, אבל הצעת החוק לחופשת הלידה לגברים שהונחה השבוע בכנסת כל כך הרתיחה אותי, עד שאמרתי לעצמי שהפעם כדאי שאקדיש זמן לכתיבה. אולי כדאי שאתחיל בנשימה ארוכה לפני, כדי להתווסת קצת.

אני כותבת למרות שדי ברור לי שהצעת החוק לחופשת הלידה לגברים היא עם כוונה פופוליסטית, ואין ממש שהיא תעבור. אני גם מודעת לזה שיש סיכוי שאני מוסיפה עכשיו שמן למדורת הפופולריות, אבל נראה לי שההצעה הזו היא גם הזדמנות מצוינת לפקיחת עיניים וערוּת בריאה, שיכולה לעזור לנו, האמהות, לשים לב איך ההתמודדויות ההוריות, הרגשיות והמשפחתיות שלנו מושפעות מ – פוליטיקה.

למה לי פוליטיקה עכשיו? כי ההחלטות האלו משפיעות

אני מלווה רגשית אמהות בהתמודדויות הרגשיות שלהן, שעל פניו זה נתפס כדבר הכי אישי בעולם, כזה שקשור לעולמה הפנימי של האישה, אבל זה בהחלט לא. כשאמא אחרי לידה מגיעה אליי לליווי באחת התקופות הכי פגיעות בחיים שלה, והיא מרגישה עצובה, תשושה, מיואשת, או לא מתחברת לתינוק שלה, יש לזה קשר הדוק להלך רוח הפוליטי שיש כאן ולהחלטות הממשלה. אסביר בהמשך למה.

תקופת ההחלמה מהלידה וההסתגלות להורות (הקרויה בפי כל 'חופשת לידה') היא קצרה מדי, רק 15 שבועות בתשלום, וכמחצית מהנשים מאריכות אותה עד לחצי שנה, על חשבונן (כמובן שיש כאלה שמאריכות יותר ). רוב הנשים רוצות תקופת החלמה ארוכה יותר ומרגישות צורך להיות עם התינוק שלהן יותר זמן, אבל גם מרגישות תשושות ושחוקות מהטיפול הבלעדי בו, מכיוון שבן/בת הזוג חוזר/ת לעבודה.

אני מניחה שהצעת החוק נכתבה בגלל שלהיעדרות של נשים משוק העבודה בשל תקופת ההחלמה יש השלכות כלכליות על עתידן התעסוקתי ופוגעת בשוויון הכלכלי בין גברים ונשים, אבל השאלה היא – מה הפיתרון לכך? השרים מיכאלי וליברמן הציעו פיתרון – נשים יחזרו לעבודה מייד אחרי 15 שבועות (ללא יכולת להאריך את חופשת הלידה), ובתמורה לכך האבות יהיו עם התינוקות שבועיים נוספים במימון המדינה. מהפכה?

אולי זאת מהפכה, אבל לא לכיוון הנכון

האמת, זו לא מהפכה בכלל. או שזו מהפכה, אבל לא לכיוון הנכון. זה יופי שהשרים מיכאלי וליברמן רוצים ומבינים את החשיבות של מעורבות גברים בטיפול בתינוק ורוצים להעמיק את השוויוניות בשוק העבודה, אבל רוב הנשים שיכולות לעמוד בכך מבחינה כלכלית ימשיכו לבחור להאריך את חופשת הלידה שלהן, והן לא עושות את זה סתם. אני חוזרת על זה לטובת השרים- הן לא עושות את זה סתם.

תהליך ההחלמה מהלידה וההסתגלות להורות לוקח זמן. זו מהפכת חיים שלמה ומשמעותית בחיים של נשים ומשפחות, גם כשיש ילדים גדולים בבית, וראוי שהמדינה תתמוך במהפך החיים המבורך הזה, שגובה מחיר רגשי לא קטן מאמהות ומשפחות. יש קשיים רגשיים ופיסיים אחרי לידה, יש תהליך רגשי של התאקלמות שלוקח זמן, ונדמה שבמקום שקובעי וקובעות המדיניות ירצו לחשוב איך לתמוך באמהות ומשפחות בתקופה הזו, הם מתעלמים מהצרכים הבסיסיים שלהן.

בני הזוג צריכים להיות יחד בתקופה שאחרי הלידה

זה כל כך פשוט וברור, אבל כנראה שצריך לכתוב ולהאיר את זה – המשפחה צריכה להיות יחד ברגעים שאחרי הלידה, והיחד הזה לא צריך להימשך רק חמישה ימים (כפי שמאפשר היום החוק). בני הזוג צריכים תקופה ארוכה יותר להתמודד עם ההחלמה וההסתגלות להורות, להיות יחד בבייבי בלוז ובשינויים העצומים שהאישה עוברת, להתחבר ביחד לתינוק/ת שנולדו, להיות יחד באינטנסיביות הדרושה כדי לטפל בתינוק ובמשפחה ולאחות את השבר הטבעי שנוצר ביניהם בעקבות הלידה.

זה לא צודק ולא מוסרי עבור בן הזוג לחזור לעבוד כרגיל אחרי חמישה ימים, כשמתרחשת במשפחה שלו מהפכה. להיעדרות שלו יש מחיר רגשי עצום מבחינת היכולת שלו להתחבר להורות, לתינוק/ת ולעכל את משמעות המהפך. זה גם לא צודק, לא מוסרי ואף פוגעני כשהאישה צריכה להיות לבד עם תינוקה בתקופת ההחלמה וההסתגלות.

מכיוון שאני עובדת עם נשים, אני אתמקד בהן- כשאישה נמצאת לבת בתקופת ההחלמה וההסתגלות, יש יותר סיכון שהיא לא תישן טוב, שהיא לא תאכל טוב,תהיה תשושה, ושלא יהיה לה עם מי לדבר על מה שהיא מרגישה. כשכל אלו מתרחשים, נשים מרגישות רגשות קשים כלפי ההורות שלהן וכלפי התינוק שלהן וחוות מצוקה ממשית, שיכולה להתבטא בדיכאון, וכל המחקרים תומכים בזה. הגיעה השעה להפסיק להתעלם.

אני בעד שוויון, אבל זו לא הדרך

אתם רוצים ליצור שוויון בשוק התעסוקה? גם אני בעד, אבל זו לא הדרך. אם יש תקציב לחופשת לידה לגברים, תאפשרו להורים לבחור מתי לקחת אותה. ההתניה שנשים יחזרו לשוק העבודה לאחר 15 שבועות כדי שגברים יזכו בחופשת הלידה שלהם, הוא דבר שפוגע בגברים ונשים כאחד. אמנם ההצעה פוגעת רק במשפחות שיש להן יכולת כלכלית להאריך את חופשת הלידה על חשבונן, אבל מבחינה סטטיסטית הן כרגע הרוב, כי זה הצורך המשפחתי. כדאי להקשיב לצורך הזה, שמתיישר עם מה שקיים בלא מעט מדינות בעולם.

סוזן אוקין, פמיניסטית וכותבת הספר "צדק, מגדר והמשפחה" טענה שחוסר השיוויון החברתי בין גברים ונשים ייפתר רק כאשר יהיה שוויון בתוך המשפחה עצמה, ואני מסכימה איתה. אם מתחילת ההורות גברים יהיו יותר בבית, הם יבינו טוב יותר את המשמעות הרגשית והפיסית של טיפול בתינוק, יהיו מעורבים יותר בגידול העתידי של הילדים, ויקחו חלק גדול יותר בתחזוקת הבית, שהיום נעשית ברובה על ידי נשים.

כאשר המדינה תאפשר לגברים להיות בבית בתקופה שאחרי הלידה, יש סיכוי גבוה יותר שייווצר שוויון בין גברים ונשים בתוך המשפחה עצמה, אך זה לא צריך לקרות מתוך התניה שנשים יחזרו לעבוד מחוץ לבית. גברים ונשים זקוקים להיות יחד בתקופה הזאת, או לכל הפחות שתהיה להם הבחירה לכך, במידה וזה נכון להם. למה המדינה חותרת לכך שיהיו רק בנפרד?

זה יכול לעזור לגברים ונשים כאחד אם גברים יוכלו להיות עם משפחתן בשבועיים שאחרי הלידה או יוכלו לחזור בשעה מוקדמת יותר מהעבודה בחודשים שאחרי הלידה, כחלק מהלך רוח חברתי ברור מאליו. אני ממש יכולה לדמיין חברה עתידית שאנחנו חיות בה, שלא רק הסדרי התעסוקה של הנשים משתנים בעקבות הלידה, אלא גם הסדרי התעסוקה של הגברים, וזה יכול ליצור שוויון אמיתי. גברים רבים מעוניינים לקחת חלק גדול יותר בטיפול בילדים, אבל זה לא צריך להיות על חשבון הצורך של האישה להחלים ולהסתגל להורות.

האם כותבי ההצעה הקשיבו לצרכי נשים ומשפחות?

אני מנסה לחשוב קדימה, על איך איך ייראה המצב הרגשי של נשים אם הרצון של השרים מיכאלי וליברמן יתגשם וכל הנשים יחזרו לעבודה מחוץ לבית לאחר 15 שבועות. בעצם, אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו. כבר עכשיו אני רואה את המחירים הרגשיים שיש לנשים על כך שבני הזוג לא איתן בתקופת ההחלמה וההסתגלות. כבר עכשיו אני רואה עד כמה קשה לנשים לחזור לעבודה מחוץ לבית תוך כדי הנקה ובתקופה שהן לא ישנות בלילה וחלק מהן עושות את זה בלב כבד וקשיים רגשיים משמעותיים.

אני כותבת את זה בצער, אבל לא נשמע שכותבי ההצעה הקשיבו למה נשים מרגישות בתקופה הזאת. או אולי הם הקשיבו, והחליטו שהם יודעים יותר טוב מה נכון בשבילן. מוטב היה שהצעת החוק הזו לא הייתה מוגשת, ועוד לא מאוחר להוריד אותה מסדר היום. מצאתם תקציב לשבועיים חופשת לידה לגברים? אז תנו להם להיות יחד עם בנות הזוג שלהם. בטוח שוק העבודה ירוויח מזה ויהפוך לקצת יותר שוויוני. ובפעם הבאה, תקשיבו לנשים ומשפחות ולצרכים שלהן. התעלמות אף פעם לא הועילה.

התחברתן? אתן לא מסכימות איתי? אשמח לשמוע דעות מגוונות לגבי מה שכתבתי לווטסאפ שלי

מעוניינות בליווי רגשי בהורות? כאן הפרטים. תרגישו בנוח ליצור איתי קשר.

לבלוג שלי

אם התחברתן לתכנים, תירשמו למטה כדי לקבל את התכנים הבאים ישירות למייל.

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?