חוויית הלידה בניתוח קיסרי היא ייחודית, ולא מספיק מדוברת. לפניכן פוסט אורח של יעל רותם מהאתר "'קיסר נולד" שיכול לשפוך אור על חוויית הלידה בניתוח קיסרי, בעזרתו תוכלו להבין יותר איך היא מרגישה עבור נשים שונות ואיך אפשר להיערך אליה רגשית.

"הגוף יודע ללדת", זה מה שמספרים לנו בקורס הכנה ללידה. "כמו הנשימה, תהליך העיכול או פעימות הלב, גם הלידה מתרחשת מעצמה, יש בנו את הידע הזה, הוא טבוע בנו מימים ימימה". רק שלפעמים הלידה פשוט קורית אחרת, משהו בתהליך נעצר או משתבש, הצירים לא מקדמים את העובר בתעלת הלידה, צוואר הרחם לא נפתח, פתאום הגוף לא עושה על אוטומט את מה שמצופה ממנו.

במעבר מפתיע, נכנסים אנשי צוות לחדר הלידה ומתחילים להכין את היולדת לניתוח קיסרי. בדרך כלל זה קורה בלי הרבה הסברים. מגישים לך טופס הסכמה לניתוח, שקרוב לוודאי שלא תקראי, כי את בצירים, וגם הלב כואב לך, על כל המאמצים לקדם את הלידה – שעלו בתוהו.

המחשבה על להיכנס לחדר ניתוח מבעיתה: האם ירדימו אותי? האם זה יכאב? איפה בעלי יהיה? והאם התינוק שלי ייוולד בשלום?? הדמעות מתחילות לזלוג ואת רוצה שמישהו יגיד לך שהכול יהיה בסדר.

הסניטר מתחיל להסיע את מיטתך לכיוון המסדרון שמוביל לחדרי הניתוח, ואת רואה את בעלך בזווית העין, גם הוא עוד לא יודע איך להגיב, אוסף במהירות את החפצים שלכם ומזדרז להדביק את הפער. הוא איתך עכשיו, אבל שניכם לבד.

חוויית הלידה בניתוח קיסרי יכולה להיות מורכבת ומצריכה ליווי קשוב ותומך

חוויית הלידה הקיסרית מתחילה כבר שם, משלב הבשורה על הניתוח, דרך ההכנות והמעבר הפיזי מחדר לידה לחדר ניתוח. כבר בשלב הזה היולדת עשויה להרגיש שתנועת הלידה נעצרה, שהכול נקטע בת-אחת. עכשיו עליה להיפרד מכל הציפיות שהיו לה לגבי הלידה, והיא ככל הנראה תחוש הלם, דיסאוריינטציה, ואולי גם כעס/תסכול על הצוות או על עצמה, חרדה לתינוק ועוד.

זו בהחלט חוויה מורכבת, אבל עם הכנה טובה וליווי קשוב ותומך (למשל של דולה שמכירה את הסיטואציה וכבר ליוותה לידות שהסתיימו בקיסרי בעבר) אפשר לפעמים לנצל את רגעי המעבר האלה, כדי לעשות מעיין טקס מעבר או הכנה מסוימת, אפילו קצרה, שתעזור ליולדת להבין מה עומד לקרות. את מה ואת מי הא תפגוש בחדר ניתוח, מה היא תרגיש מבחינה פיזית, כמה זמן זה ייקח, ומתי היא תפגוש את התינוק שלה?

איך זה מרגיש לפגוש חדר ניתוח וסביבה רפואית?

בנוסף לתחושת ההלם והאכזבה על כך שהלידה לא הסתיימה באופן טבעי, היולדת עשויה לחוות את חדר הניתוח כמקום מפחיד ולא מוכר שמעורר הרבה תחושות טראומטיות. לרוב הנשים שמגיעות ללדת, לא יצא קודם לכן לראות חדר ניתוח מבפנים. בקורס הכנה ללידה עושים לפעמים סיור בחדר לידה ובמחלקת יולדות, אבל לחדר ניתוח לא נכנסים. זהו מקום שבנוסף להיותו ״סביבה רפואית״ מובהקת, הוא גם קר – תרתי משמע, יש בו ציוד רפואי כמו מכונת הנשמה, מוניטורים, ובמרכזו עומד שולחן הניתוחים שעליו היולדת תשכב במהלך הלידה הקיסרית.

אחד הדברים שנשים מתארות כמבהיל, הוא שכמות אנשי הצוות בחדר הניתוח היא גדולה ממה שהן ציפו. בחדר לידה היו לצידה המלווים ומידי פעם מיילדת או רופא, ועכשיו נמצאים בחדר: רופא מרדים, סניטר, אחות חדר ניתוח, שני מנתחים, אחות מיילדת ופעמים רבות מצטרפים לכך גם צופים נוספים כמו רופאים/אחים/פרמדיקים/פיזיותרפיסטים מתלמדים, שעומדים מסביב לשולחן הניתוח מעט רחוק יותר, ויוצרים תחושת עומס בחדר, שלא לדבר על הפגיעה בפרטיות. מי שעדיין לא נמצא בחדר הוא המלווה שלך. הוא ייכנס רק לאחר סיום ביצוע ההרדמה, כשכבר ממש יתחילו לנתח.

יש תחושת פאסיביות בניתוח קיסרי, זה לא מרגיש כמו לידה

בניתוח קיסרי ההרדמה תהיה בד״כ הרדמה ספינאלית (אלא אם היולדת כבר מגיעה מחדר לידה עם אפידורל, ואז מוסיפים עוד חומרי הרדמה כדי להעמיק את האלחוש). ההרדמה הספינאלית דומה לאפידורל מבחינת אופן ביצועה – גם היא מוזרקת בין החוליות לעמוד השדרה, אך ההשפעה שלה מהירה ועמוקה יותר. מייד לאחר הזרקת הספיינאל, התחושה היא כמו חום שמתפשט לאזור הרגליים ופלג הגוף התחתון מהצלעות ומטה מורדם.

עבור נשים רבות זו חוויה סוריאליסטית ומוזרה מאוד: לא להרגיש את כל החלק התחתון של הגוף, לא להיות מסוגלת להזיז את הרגליים, ומצד שני – לדעת שהרופאים מנתחים אותך מאחורי הפרגוד, שחותכים את שכבות הבטן שלך ואת שוכבת בלי יכולת להגיב, בלי לשתף פעולה ובלי להבין מה בכלל קורה.

החוויה היא לפעמים שציפית ללדת באופן פעיל, תרגלת תנוחות ללידה, עשית יוגה הריון, ועכשיו האגן שלך – שהוא החלק בגוף שאמור לבצע את הלידה – מורדם, משותק, ולא יכול לעשות את החלק שלו בהבאת החיים לעולם.

נשים רבות מתארות חוויה של פאסיביות. הן מרגישות שהן ״רק שכבו שם״ ולמעשה הרופאים יילדו אותן במקום שהן בעצמן ילדו. חלק מהן משתוקקות להיכנס להריון נוסף על מנת לקבל הזדמנות נוספת ולתקן את מה שהשתבש.

התנאים הפיזיים האופייניים לחדר ניתוח תורמים גם הם לתחושת הפאסיביות, למשל הפרגוד שנתלה באזור החזה שלך ויוצר חציצה בינך לבין אזור הניתוח, כמו גם קשירת הידיים לצדדים שמטרתה למנוע תנועות בלתי רצוניות של הזרועות שיפריעו למנתחים. את שוכבת שם ערה, אבל בעצם לא יכולה לעשות עם הגוף כמעט כלום.

זה אמנם נכון שניתוח קיסרי מקושר לתחושות טראומטיות, ובהחלט יש בו לא מעט טריגרים ומרכיבים שלא פשוט להתמודד איתם. ויחד עם זה, כשהלידה צריכה להיות קיסרית, אפשר להתמקד בדברים הפשוטים שאת כן יכולה לבחור.

במקביל לכך שאנחנו רוצות לתת מקום והרבה הכרה לתחושות הקשות, לכאב ולאכזבה, אנחנו יכולות גם ״לקחת בידיים״ את החוויה ולבחור: באיזה מוד אני נכנסת לחדר ניתוח, איך אני מציגה את עצמי, מה אני מבקשת מהצוות, איזה שיר ינגנו כשהתינוק ייוולד, איזו ברכה/תפילה אני רוצה לומר בזמן הלידה, ועוד. אלה דברים אולי קטנים, אבל עצם הבחירה מעניקה תחושה של שליטה ויכולה לשנות את החוויה מקצה לקצה.

כתבה: יעל רותם

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

לידה במתנה- חוויה מתקנת של ניתוח קיסרי / יעל דימנשטיין

מסיבה קיסרית / מינדי לוי

על הלידה הטבעית שלא קיבלתי / יפעת פרס

ליווי רגשי אחרי לידה בניתוח קיסרי

לידה בניתוח קיסרי יכולה לעורר תחושות מורכבות, שיכולות ללוות לאורך זמן, להעלות פחדים וחרדות לקראת ההריון והלידה הבאים ולייצר מחשבות לא קלות לגבי הגוף, לגבי התינוק/ת, לגבי הקשר בינך לבין התינוק/ת ומחשבות אחרות שיכולות להגיע ולא לעזוב.

ליווי רגשי אחרי לידה בניתוח קיסרי יוכל להיות המקום שבו תוכלי לדבר על הלידה ומה הרגשת בה, על רגשות ומחשבות שנשארו לך, על פחדים וחששות שקיימים בך, ולעזור לך לצעוד לעבר מקום שיהיה לך בו אפשרי יותר להתמודד עם החוויה שהייתה בצורה שנכונה לך.