חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
ממטרה בכי אחרי לידה

בכי אחרי לידה: לא רק תינוקות בוכים. גם אמהות בוכות.

אחד הדברים השכיחים שאמהות חוות בחודשים שאחרי הלידה הוא בכי מוגבר. לפעמים זה מפחיד, לא מובן, מרגיש מוגזם, ואני מקווה שהמילים שלפניכן יוכלו לשפוך אור נוסף על בכי של אמהות אחרי לידה ואיך להתמודד איתו.

כשהתינוקות שלנו בוכים, אנחנו משתדלות לראות אותם, לעזור להם, לערסל אותם, להרגיע אותם, להבין אם יש סיבה שבגללה הם בוכים, ואנחנו מבינות שלפעמים לא נמצא כזאת.

אנחנו יודעות שתינוקות בוכים, שהבכי שלהם זאת הדרך לתקשר, לפרוק את מה שהצטבר בהם, להסביר את עצמם, ומשתדלות להיות איתם בזמן הבכי, כל אחת כמיטב יכולתה. ומה קורה כשאנחנו, האמהות בוכות בחודשים שאחרי הלידה? האם הבכי שלנו מקבל יחס דומה?

לא רק תינוקות בוכים אחרי הלידה. גם אמהות בוכות. לפעמים, ממש כמו התינוקות שלהן, אמהות בוכות בגלל סיבה ברורה ונראית לעין, כזאת שאפשר להצביע עליה, ובפעמים האחרות הן בוכות בגלל משהו לא ברור או מובן (ואז סביר שנגיד שהן 'הורמונליות'). לפעמים אמהות בוכות בשיאים של קושי (כשהתינוקות בוכים, כשההרדמות נמשכות לאורך זמן, כשהן לא ישנו בלילה) ולפעמים הן בוכות מחיבוק או סרט מרגש שראו.

יש אמהות שבוכות המון אחרי לידה, ויש כאלה שכמעט לא בוכות. יש אמהות שבחודשים מסוימים לא בכו, ובחודשים אחרים יבכו המון. יש אמהות שקל להן לשאת בכי ויש אמהות שסובלות כשהן בוכות. יש שונות בינינו, והיא לא מרמזת על טוב או רע.

את לא אשמה בבכי שלך

האם תינוקות שבוכים לאורך היום והלילה הם תינוקות טובים יותר מתינוקות נינוחים? האם הם אהובים פחות? האם אנחנו מתעלמות מהמצוקה שלהם בגלל מידת הבכי? נראה לי שלרובנו ברור שהתשובה היא 'לא', ולפעמים בדיוק להיפך.

זה אמנם לא קל, ואפילו קשה, לטפל בתינוק בוכה, אבל לרובנו יש גם חלק שמחזיק בידיעה שהתינוק לא אשם בבכי שלו, הוא לא הגורם לבכי, הוא לא סובל בכוונה, ומבינות שכנראה הוא בוכה כי לא טוב לו, גם כשאנחנו לא יודעות איך לעזור לו או משתגעות מחוסר אונים.

ברובנו יש יכולת להרגיש חמלה ואמפתיה כלפי הבכי של התינוקות שלנו. יש בנו יכולת לראות את המצוקה שלהם כשהם בוכים, להבין אותם, לדאוג להם, גם אם בצורה לא מושלמת (ומי צריך מושלם?). אבל מה קורה כשאנחנו בוכות בחודשים אחרי לידה? האם משהו מאותה חמלה ואמפתיה מגיעה גם אלינו?

שקיעה יום מסתיים בכי אחרי לידה

כמו השקיעה,
הבכי הוא מהלך טבעי של הגוף

אמהות בוכות אחרי לידה, ולא רק בזמן הבייבי בלוז

אמהות בוכות בחודשים שאחרי הלידה, ולא רק בזמן הבייבי בלוז (השבועיים שאחרי הלידה).

אמהות בוכות את העייפות של הלילות והימים ללא שינה, הן בוכות את הלידה, את הכאבים של הגוף מהטחורים, מהפטמות, מהנדנוד והנשיאה על הידיים.

אמהות בוכות את הגעגוע לספונטניות והעצמאות למי שהיו לפני הלידה, את הגעגוע לעבודה, לגוף, לתשוקה מינית, לזמן לעצמן.

אמהות בוכות את הלבד שהן מתמודדות איתו שעות במשך היום, את זה שהן מרגישות שאף אחד לא רואה אותן, את זה שהן לא רואות מתי כל זה ייגמר.

אמהות בוכות את הלידה ואת מה שקרה בה, את האכזבה מהגוף, מהצוות הרפואי, מזה שתכניות לא קרו כמו שרצו.

אמהות בוכות את זה הריחוק מהאמהות שהן היו רוצות להיות, את האכזבה מהאמהות שהן, את זה שהילדים הגדולים לא מקבלים את אותה תשומת לב.

אמהות בוכות כי הן זקוקות לזמן לעצמן, זמן לאכול, זמן לסיים את הקפה, להתקלח, הן בוכות כי הן רוצות לברוח, אבל גם רוצות להישאר צמוד ולא לעזוב.

אמהות בוכות כי הגוף והנפש שלהן עובר מהפך, מתמודד אם האירוע הכי משמעותי בחיים שלהן ( גם אם זאת לא הלידה הראשונה), כי הן מבינות את גודל האחריות שהגיעה אליהן.

אמהות בוכות כדי לעכל, לעבד ולהפנים את השינוי וההסתגלות אל הדבר החדש שנכנסות אליו.

אמהות בוכות בחודשים שאחרי הלידה, ויש להן כל כך הרבה סיבות לבכות.

בכי אחרי לידה מגיע והולך כמו הגלים

כל גל מסתיים

הבכי משחרר, מרגיע, מביע פגיעות ומזמין תמיכה

אמהות בוכות וזה יופי שהן מאפשרות לעצמן את הבכי.

הבכי משחרר, מרגיע, מסייע ביצירת קשר אותנטי עם מי שלידן, מבטא פגיעות ומזמין תמיכה, הכלה, הזנה, וחיבוק ממש גדול. הן זקוקות לחיבוק הזה.

הבכי הוא לא סימן לכך שמשהו משובש, אלא הוא יכולת של הגוף לאזן את עצמו, לפרוק מתחים, לשחרר אנרגיה, להביע כאב. מנגנון הבכי הוא מנגנון תקין, בריא וחשוב, וכמו אצל התינוקות, גם עבור האמהות לבכי יש תפקיד, ערך וחשיבות.

התינוקות וגם הפעוטות והילדים שלנו שלנו בוכים ובוכות כשהם מרגישים צורך לבכות, ומסיימים לבכות כשהגל של הבכי חולף. הם לא נבהלים מהבכי, לא מנסים להבין אותו, לא חושבים שמשהו לא בסדר בבכי שלהם, אלא נענים לצורך של הגוף לבכות ומחפשים את המענה המתאים עבורם.

"מותר לבכות", אנחנו יכולות להגיד לתינוקות ולילדים והילדות שלנו. "אני פה איתך", "אני רואה שקשה לך", "אני לא יודעת איך לעזור לך" וכמה פשוטות ומרככות הן אותן מילים, שמגיעות מתוך מפגש שלא מנסה לשנות דבר במה שארע.

לא כולן למדנו איך להיות עם בכי או רגש לא נעים

הלמידה של איך להיות עם בכי ועם רגשות לא נעימים היא למידה שלפעמים מעולם לא למדנו. איך להיות עם בכי בלי להיבהל, בלי להסתיר, בלי לחשוב שאנחנו לא יציבות או חזקות, בלי לחשוש שאולי נישאב אל הבכי או אל ההרגשה הרעה ולא נצא ממנה. לפעמים מעולם לא למדנו איך להיות עם משהו לא נעים או התרגלנו לעזוב או ללכת כשקשה לנו.

אם מעולם לא למדנו איך להתמודד עם בכי או רגש לא נעים עד ההורות, אז הגיוני שיהיה מאתגר רגשית להתמודד עם רגשות קשים שעולים בנו, כשיש לנו פחות משאבים להתמודד – כשאנחנו עייפות, מטפלות, דואגות, ומתמודדות עם אחת התקופות הכי מאתגרות בחיי אישה.

זה יכול להיות מפחיד ומבלבל להתמודד עם בכי שמגיע באופן תדיר, כשאין למידה קודמת לגבי איך להתמודד עם בכי וכשיש ציפייה עצמית ומהסביבה להיות מאושרת, להיות בטוב, להודות על מה שיש. הרבה פעמים, הפחד והבילבול מעלה שאלה אופיינית: האם הבכי תקין? האם הוא נורמלי? האם קורה לי משהו לא רגיל?

האם הבכי שלך נורמלי?

כשעולה השאלה 'האם הבכי שלי נורמלי', או כשיש מחשבות שחוזרות על עצמן לגבי האם זה בסדר או תקין שאת בוכה כמו שאת בוכה, אני מציעה להתייחס אל השאלה הזאת בהתעניינות ולהבין מה המקור שלה, כדילהעניק את המענה המתאים.

אני אתן כמה דוגמאות לגבי מה מקור השאלה 'האם הבכי תקין' ומה המענה המתאים לכך, לפיהן תוכלי להבין את הכוונה:

  • בקשה להרגיש לא לבד – לפעמים הבקשה של נשים לשמוע האם הבכי שלהן נורמלי, מגיע כי הן מרגישות לבד בחוויה שלהן. כשהן בוכות, הן מרגישות שאין הבנה מצד בן הזוג שלהן, החברות, ההורים, לקושי שלהן, והם לא מבינים למה היא לא מאושרת. המענה המתאים לשאלה 'האם הבכי שלי נורמלי' במצב כזה, תהיה למצוא קבוצת אמהות, מלווה רגשית/מטפלת, קבוצות בפייסבוק, ספר, שיעזרו להרגיש לא לבד ולקבל לגיטימציה למה שהיא מרגישה.
  • צורך בלגיטימציה לקבלת עזרה רגשית או פיסית – כשאישה בוכה בגלל משהו, היא הרבה פעמים תרגיש שהיא צריכה לנוח, לעכל את מה שהיא מרגישה, לקחת הפסקה מהטיפול בתינוק, להתייחס אל מה שהיא עוברת, אבל לא תמיד יש לה את הלגיטימציה או היכולת לכך. לפעמים השאלה 'האם הבכי שלי נורמלי?', היא בעצם רצון לקבל אישור שהיא עוברת משהו גדול, שראוי להתייחס אליו. המענה המתאים במקרה הזה הוא לחזק את האישה בכך שהיא עוברת משהו לא קל, בלגיטימציה לקבל עזרה ובחשיבות העזרה עבורה ועבור התינוק/ת שלה.
  • צורך להבין מה עובר עליה – לבכות אחרי לידה יכול להבהיל ולבלבל, ולהרבה נשים חסר המידע המתאים לגבי מה קורה לאישה אחרי לידה מבחינה רגשית ומה מעיר את הבכי. לפעמים השאלה 'האם הבכי תקין' מגיע מתוך רצון לשמוע מה עובר על נשים אחרות או מה עובר עליה. המענה המתאים במקרה הזה יהיה להסביר לאישה על התהליכים הרגשיים הטבעיים שמתרחשים אצל נשים אחרי לידה, ולהסביר מה קורה לה באופן אישי שמעורר את הבכי, בהתאם למציאות החיים שלה.
  • צורך להרגיש יותר טוב – לפעמים הדרך של אישה להגיד לעצמה ולאחרים שהיא רוצה להרגיש טוב יותר, היא דרך השאלה 'האם זה נורמלי לבכות ככה?' זו בעצם בקשה לבדוק האם קיימת אופציה עבורה להרגיש אחרת, מתוך רצון לחוות הורות שונה מהחוויה הנוכחית שלה. במקרה כזה, יעזור לתת לאישה אופק ותקווה, להסביר לה שיש אפשרות להרגיש יותר טוב ולתת לה כלים להתמודדות רגשית, יחד עם עזרה ועיטוף מתאים בסביבה הביתית.

כמו שאתן רואות, ההתייחסות אל שאלת תקינות הבכי, יכולה להיות מתוך מקום מתעניין, חוקר, שואל, הרוצה להבין לעומק את מקור השאלה ובהתאם להעניק את המענה המתאים. מהניסיון שלי, לכל אישה השואלת את השאלה הזו יש את הבקשה שלה, שלפעמים מורכבת מכמה בקשות יחד ובהתאם גם המענים משתנים.

התייחסות רחבה אל שאלת התקינות יכולה לסייע בלדלג מעל מלכודת 'התקינות', ולהתייחס אל כל אישה כמישהי שהיא עולם ומלואו, שמתמודדת עם דילמה או בעיה ייחודית והמענה אליה הוא ייחודי. גם כשהשאלה היא זהה וגם כשהמצב על פניו נראה זהה בין אישה לאישה, כל אישה מרגישה משהו אחר בנוגע לבכי, מתמודדת איתו בצורה שונה וזקוקה למשהו אחר.

מתי תהליך ליווי רגשי יכול לסייע?

מפגשים אישיים ממוקדים או תהליך ליווי אישי ארוך, יכולים לסייע כשלא טוב לך או קשה לך להתמודד עם הבכי, אבל בדרך כלל הוא לא יהיה האופציה הראשונה להתמודד. לרוב נשים קודם מנסות (ובצדק) להיעזר במשפחה, לדבר על מה שהן מרגישות, להשלים שעות שינה, להתאוורר מהבית, להזין את עצמן במה שעושה להן טוב, ולפעמים זה מספיק ומשהו מתאזן עם הזמן.

לפעמים תרגישי שמה שאת מנסה לא עובד, שהזמן עובר ולא טוב לך, שאין לך עם מי לדבר על מה שאת מרגישה באמת, ואת רוצה להרגיש אחרת. זאת נקודת התחלה ממש טובה להתחיל בו תהליך ליווי, שיכול לסייע לך להתמודד עם מה שאת מרגישה.

את לא צריכה למהר או לפנות לתהליך ליווי כשאת לא מרגישה מוכנה, ואת זאת שקובעת את הקצב שנכון לך להתחיל. זה בסדר אם את מרגישה שקשה לך לפנות לליווי, וזה בסדר אם את מחליטה שלא לפנות כרגע. ההתמודדות היא לגמרי שלך, ואת זו שמחליטה איך להתמודד עם החיים שלך.

אם את מרגישה שהיית שמחה לעזרה, אבל זה מביך אותך לספר על מה שאת מרגישה, זה לגמרי בסדר. בתהליך הליווי תהיה לך את האפשרות לדבר רק על מה שנכון ואפשרי לך, ואפשר לעזור לך להרגיש אחרת, גם כשאת בוחרת את הקצב והזמן שנכון לך כדי לספר את הדברים שמציקים לך.

חסר לך עוד מידע?

אני מקווה שהקריאה עזרה לך להבין את עצמך, לבדוק איך את בנוגע לבכי ומה יכול לעזור לך להתמודד איתו. להתמודד עם בכי אחרי לידה זה דבר לא קל, ואני מקווה שהמילים עזרו לך לראות את עצמך בעיניים טובות, להבין את הקושי שלך, וגם לתת תקווה שאפשר להתמודד עם הבכי במגוון דרכים אפשריות.

ההתמודדות עם הבכי אחרי הלידה הוא חלק מההורות, חלק מלהיות אמא, אבל זה לא אומר שההתמודדות היא קלה או שצריך לעבור אותה לבד. להיפך. ברגעים קשים שאנחנו עוברות בחיים, כדאי להיות יחד, לדבר על מה שאנחנו מרגישות, לקבל מענה מתאים, לאפשר את הזמן לעכל ולעבד את מה שאנחנו עוברות, כל אחת בזמן, בקצב ובדרך שלה.

אם משהו לא היה מובן, אם חסר לך מידע או שהיית רוצה לשאול משהו, את יכולה לפנות אליי ואשמח לעזור. לימור.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אלו כאבים רגשיים יש בהריון ואחרי לידה ואיך אפשר להימנע מ'סבל עודף?

אחרי לידה יש גם עצבות, אובדנים וגעגוע למה שהיה

פודקאסט- על העולם הרגשי של נשים אחרי לידה

.

את אף פעם לא לבד. מקווה שהתכנים יעזרו לך:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× ליווי תהליכי צמיחה לאמהות רגישות