חיפוש
Close this search box.

גם אמהות עוברות תהליך הסתגלות לגן ולבית הספר

כבר יותר מחמש שנים שאף ילד או ילדה שלי לא נכנסים למסגרת חדשה ואין צורך בהסתגלות, ועדיין יש משהו בראשון לספטמבר שמעלה בי זיכרונות של הסתגלות, של כיווץ, של חשש. תחושות הבטן והגוף נעות בין נשימה עמוקה ושמחה על זה שאני לא צריכה להתחיל הסתגלויות חדשות השנה, לבין מתח ומועסקות מחשבתית על אמהות שמרגישות כמו שהרגשתי אז, וזיכרונות עבר מבצבצים.

כשאני עוצרת להיות עם זה, אני מבינה כמה זיכרונות של הסתגלויות לא קשובות אני נושאת בתוכי. אם אניח בצד את ההסתגלויות למטפלות ולבייביסיטריות שהיו לאורך השנים, ואתמקד בהסתגלויות לגן ולבית הספר, צרובות בי לא מעט חוויות של חוסר הבנה, של הקטנה וזילזול בי כאמא, וביטול של האופן בו אני מבינה ורוצה שהילדים שלי ייכנסו לסביבה לא מוכרת וחדשה.

לאורך השנים הופנו כלפיי דרישות מדמויות חינוכיות שונות, שלא היו קשובות לצורך שלי כאמא שמסתגלת וחווה דברים יחד עם הילדים שלה – התבקשתי לאפשר לילדים לבכות כשהם בלעדיי, לסמוך על הצוות ולשחרר, להקרין ביטחון לילדים, גם כשאני והילדים עוד לא מכירים אותן או קיבלנו את מה שאנחנו צריכים מהן כדי להרגיש נינוחות וביטחון.

הרגשתי שמתייחסים אליי כמישהי שלא קשורה לתהליך ההסתגלות

לא פעם הרגשתי שמתייחסים אליי כמישהי שלא קשורה לתהליך ההסתגלות, כאילו שאפשר להפריד בין מה שאני עוברת וזקוקה לו, לבין מה שהילדים שלי צריכים, כאילו שמענה על הצורך שלי בביטחון ומידע לא עוזר גם לילדים שלי. לא פעם הרגשתי שמבקשים ממני להתגבר על האינסטינקטים שלי, על הבטן שלי, על הידיעה שלי, כדי להתאים את הילדים שלי לתוך מסגרת עם חוקים מאוד מסוימים. הרגשתי שאין מספיק התחשבות בי ובמה שאני מרגישה, כי הילדים הם אלו שמסתגלים, ולא אני. אבל גם אני מסתגלת, וזה בהכרח משפיע גם על הילדים.

כשהילדים שלי מתחילים מסגרת חדשה, אני לא מרגישה שאני אמורה לסמוך על הצוות, כי אני לא מכירה אותן, וכך גם הילדים שלי. תהליך רכישת האמון לוקח זמן ומתבצע דרך מעשים ולא דרך מילים שנאמרות בשיחה מקדימה לפני הגן. תהליך האמון שמאפשר לסמוך ולשחרר הוא תהליך בו אפשר לראות שיש הקשבה ומענה לצרכים שלי כאמא וגם למענים של הילדים שלי. אני לא אשחרר את הילדים שלי אל דמויות זרות, נחמדות ככל שיהיו, כי לא ככה אני רואה את הדברים. אם הילדים שלי בוכים ולא רואים בדמות הזרה כתובת להירגע, אז אני סומכת עליהם, כי גם עבורם תהליך שלוקח זמן.

כשהייתה גננת שראתה אותי, זה עשה את כל ההבדל

"מה את צריכה אמא, כדי להסתגל לגן" זה משפט ששמעתי רק פעם אחת מגננת מדהימה, שהיה חיבור בינינו. הרגשתי שהיא רואה אותי. היא אמרה "כן" כמעט לכל בקשה שהייתה לי, הבינה את הצורך להישאר עם הילדה שלי עד שאני רואה שהיא מרגישה בנוח, הבינה את הבקשה להתעדכן במשך היום כדי להבין אם לקחת אותה מוקדם יותר או כדי להירגע, היה לה מובן מאליו שלא צריך להגיע למצב של בכי קשה כדי להסתגל. הרגשתי שהיא מבינה את הכאב שלי, מה שאיפשר תהליך הסתגלות קשוב לצורך שלי ושל הבת שלי. הרגשתי נראית, וזה עשה את ההבדל.

לא הרגשתי שאני מיותרת, לא הרגשתי שאני מפריעה, הרגשתי שהגננת מבינה את המובן מאליו- שאם אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליה ועל כך שהתהליך נעשה באופן קשוב אליי ואל הבת שלה, אז כולנו מרוויחות מכך. לצערי, זה היה תהליך ההסתגלות היחיד שבו לא נדרשתי להיאבק על הזכויות שלי או סתם להרגיש ממורמרת, חסרת כוח או מתוסכלת.

תקופת הסתגלות לגן ולבית הספר יכולה להרגיש כמו מחנק

היה נדרש כל כך מעט כדי לגייס אותי כאמא, אבל המעט הזה הרבה פעמים לא נעשה. הייתי צריכה שיבינו שיש אמהות שהתהליך לא קל להן, שיישאלו איך יעזור לי לעבור את ההסתגלות והאם יש משהו שחשוב לי שיהיה או לא יהיה בתהליך. לא הייתה לי ציפייה שכל הצרכים שלי יתמלאו, אבל כן הייתה לי ציפייה שישאלו אותי עליי, שייראו אמפתיה לקושי שלי להיפרד, שלא יסתכלו עליי כאל גורם עוין שמפריע לתהליך, מה שרק הקשה, מן הסתם.

תהליך הסתגלות לגן ולבית הספר, מעבר חדש ושינוי, עדות לבכי ולקושי של הילדים, הרצון להיות כבר לבד אחרי חודשי יולי אוגוסט או אחרי חופשת לידה, חוסר הידיעה לגבי איך הצוות והאם הגן הוא המקום המתאים – כל אלו העלו תחושות לא קלות, שהיום אני יודעת שאופייניות לאמהות עם תכונת הרגישות. זה לא "יאללה, ביי", זה לא אני שמה בגן וממשיכה הלאה. אלו ימים על ימים של כאב ופיסי ורגשי בעוצמה משתנה, שלעתים הרגיש כמו מחנק. גם אם ניסיתי, זה משהו שאי אפשר להסתיר מהילדים.

חלק משמעותי מתהליך הוויסות שלי, שכמובן השפיע לטובה על היכולת להכיל את קושי ההסתגלות של הילדים, הוא לדבר בכנות עם הגננת או המורה. הסברתי מראש שלא קל לי בתהליך הסתגלות, הסברתי למה אני זקוקה ועל אילו דברים אני לא מוכנה לוותר, השתדלתי ליידע מראש שיש פה רגישות. לפעמים הייתה התחשבות והבנה ולפעמים לא, אבל זה עדיין עזר לי כדי לא להיות עם זה לבד וכדי לתת לעצמי עוד לגיטימציה לעבור את תהליך ההסתגלות בדרך שלי.

להכיר בייחודיות שלכן וברגשות שעולים

אני יודעת שלא אוכל לקחת את הכאב לאמהות אחרות, ושלפעמים התחלות חדשות הן מאתגרות עבור נשים עם תכונת הרגישות. אני כואבת את זה, כי אני יודעת שזה הרבה פעמים בלתי נמנע. אני כן יכולה לעודד אתכן להכיר בייחודיות שלכן, להכיר במה שאתן חוות בהתחלות חדשות שלכן ושל הילדים. אם בעבר ניסיתן להיפטר ממה שאתן מרגישות, אתן כבר יודעות שזה לא עוזר, אז מה שנותר הוא להיות אתכן, לכבד את מה שאתן עוברות, לבדוק מה יכול לתמוך בכן בתהליך, שלפעמים באמת יכול לעורר רגשות ומחשבות שלא רצינו לפגוש ("נו, יאללה, אני מתה להיפטר ממנה כבר").

תהיו אתכן, תהיו טובות אליכן, גם כשנראה שכולכן מסביבכן לא עושות 'סיפור' ומשאירות את הילדים ולא קורה להם שום דבר. אם אתן חוות משהו, אז אתן לא טועות, הגוף שלהן לא טועה. אפשר לתת חיבוק גדול לעצמכן, לקחת נשימה, לבדוק איך אפשר לעבור את תקופת ההסתגלות הכי מתחשב עבורכן, כי אתן עוברות ומרגישות שם משהו. לא רק הילדים והילדות שלכן עוברים הסתגלות לגן ולבית הספר, גם אתן מסתגלות. לכן, קחו בחשבון שזו תקופה שיכולה להיות מאתגרת רגשית עבורכן.

לבדוק מה יכול לתמוך ולעזור בתהליך ההסתגלות

אין דרך אחת להתמודד, והמוקד מתחיל בהסכמה לראות אתכן, שזה כבר צעד גדול. לעצור מדי פעם, לשים לב שאתן מרגישות משהו, לנסות להסתכל על הסיטואציה מהצד ולא רק להיות בתוכה, ולבדוק מה הדבר הקטן שיכול לעזור. לפעמים זאת תהיה טכניקת וויסות ( נשימה, יציאה לטבע, מגע, מקלחת חמה, דיבור), ולפעמים זה יהיה להרים טלפון לגננת כדי לבקש מידע, לבקש החלפה מבן הזוג או להוציא את הילד/ה מוקדם יותר מילדי הגן.

להכיר בזה שזו תקופה לא קלה, שמעוררת פחדים ורגשות, ולבדוק מיום ליום מה יכול לתמוך ולעזור. קחו בחשבון שאתן אחרי אוגוסט עכשיו, שהיה חם ודביק ועם מינון יתר של הורות, וסביר שיעלה חוסר סבלנות מול התהליך והקשיים שעולים לילדים ולכן.

כמו בתקופה שאחרי הלידה ותקופות מאתגרות אחרות – להפחית ממשימות לא חשובות, לבדוק איזו תמיכה אפשר לקבל, ולהתייחס אליכן כמו אל חברה אהובה שעוברת ימים מאתגרים. לשאול את עצמכן:
איך היית רוצה לעבור את התקופה?
מה הדרך שתצעדי בה שתהיי גאה בה בדיעבד?
מה יעזור לך להתמודד עם האתגרים הרגשיים שיעלו?
לעצור, לקחת את מה שאת עוברת ברצינות ובחמלה, ובעיקר להבין שזה לא סתם ימים שצריך לתקתק, אלא שיש בהם ערך רגשי עבורך.

כאן אפשר לראות סרטון שהכנתי לפני כמה זמן, לגבי איך אפשר להיערך לתקופת הסתגלות לגו ולבית הספר:

מאחלת לכן המון הקשבה וחמלה בתהליך הסתגלות לגן ולבית הספר, עבורכן ועבור הילדים והילדות, בכל מקום וצוות שתפגשו.
אל תשכחו שתמיד יש לכן אתכן.

לימור לוי אוסמי,
מלווה רגשית נשים רגישות ואמהות

אולי יעניין אתכן לקרוא גם:
דיכאון כיתה א' / מאיה הובני
מהי תכונת הרגישות? על אדם רגיש מאוד


קבלי בחינם תכנים שיעזרו לך להרגיש מובנת:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× טיפול וליווי רגשי לאמהות