בשונה מהלידה הראשונה, אז פחדתי לבקש עזרה בהתחלה, שמא זה יפחית מיכולת האמהות שלי, הפעם בהחלט אמרתי שקשה לי ואשמח לעזרה (יש לזכור שאני אם יחידנית עם פעוטה היום בת שנתיים ושמונה חודשים ותינוקת בת חודשיים), אך הפלא ופלא - נשארתי לבד. איני מבקשת שמישהו יקח אחריות על בנותיי ויחיה את חיי במקומי. עם זאת, מעט עזרה?

כל כך הרבה נכתב על יחסי אמהות בנות, זה כל כך מורכב ולעיתים אף מסובך, הפעם אני רוצה לכתוב עלייך, האמא שלי הפרטית. כשנולדתי, היית בת 38, שזה מאוד מאוד מבוגר בזמן ההוא...ובכל זאת רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני. נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת נלקחה ממך בעצם חלק מן ההורות, מן החויות של גידול הילד בעצמך, לראות אותי ישנה בלילה למשל, או…

ואכן מצאתי. גיליתי שיש טיפול בשיטת הפלדנקרייז בו התינוק אינו בוכה והשיפור מהיר ביותר. הגעתי לאישה מדהימה (שרי בומפלד) שהחלה לטפל באופיר וכבר אחרי טיפול ראשון אפשר היה לראות את התיישרות עמוד השידרה של אופיר. לא אפרט כל שלב ושלב, אך מהר מאוד אוצרי קיבלה מחדש את היכולת שלה לזוז חופשי ויכלה להתפתח ולהשיג את כל מה שעיכב אותה עד כה (כמו התהפכות מהבטן לגב ולהפך וכדומה).

חיפשתי את המילים "עצב ובכי אחרי לידה". משהו מבעבע בפנים ואומר לי שמשהו כאן לא בסדר. חודשיים וקצת ואני עדיין בוכה. אני מתחילה לברר על דיכאון אחרי לידה, מגיעה לאבחון ו.. יש לזה שם: יש לי דיכאון אחרי לידה ! יש בזה הקלה מסוימת. יש שם למה שאני חווה, אני לא סתם "לא נורמאלית".

מגיעים רק חברות קרובות ומשפחה קרובה. הטלפון מונח כמו אבן על השולחן, אני לא מתקרבת אליו, לא יכולה לדבר עם אף אחד. הגוש בגרון מתחיל לגדול וחונק ואיני מסוגלת לדבר כלל. אמא עונה לטלפונים ואומרת שאני עסוקה. יש כאלו שחושבים שאני קשה להשגה ומתלוננים על כך, כשאני כבר מצליחה לדבר, וגם שיחות אלו לא עוברות את הדקה, כי זה הזמן הארוך ביותר שאני יכולה להחזיק את עצמי בלי לבכות.

פחדים של אמא לתינוקת: אף אחד לא דיבר איתי על זה, לכן חשוב לי לכתוב ולאוורר את זה. אולי זה יעזור אפילו לאמא אחת. אחרי הלידה התחילו לי פחדים, שלא חשבתי שיקרו. הפחד הראשון היה עמוק ויסודי- האם אצליח לזהות את הבת שלי? צעדתי לכיוון חדר הילודים, הגוף כבד וכואב מהטראומה של אמש (הלידה) והראש עובד שעות נוספות. עם פחדים כבדים נכנסתי לחדר ולהפתעתי, ברגע ראשון קלטתי אותה, ילדתי היקרה,…