עזרה עצמית

יצירת הפודקאסט התחילה לגמרי במקרה. שיחת בוקר עם חברה טובה על ריבי התחשבנות שיש לה עם בן הזוג שלה, הביאו אותי לספר לה על נקודת המבט שלי, שהרגישה לה חשובה ומשמעותית. השיחה נגמרה ב"חבל שלא הקלטנו את השיחה", מה שהוביל למחשבה שאולי באמת כדאי להקליט את הדברים, רק הפעם בצורה מסודרת. אני חושבת שהדחיפה לעשות את הפודקאסט באופן ספונטני ובקלילות הגיעה מפודקאסט מעולה שהקשבתי שבוע לפני כן, בו כנרת יפרח…

הזמן עובר והמציאות בינתיים לא משתנה. אורחים לא מגיעים, אמא רחוקה ולא יכולה לבוא, את לא יכולה לצאת מהבית לפגוש אמהות, לחוג או סתם לקניון, הילדים הגדולים מתרוצצים בבית ומבקשים מענה לשיעמום. היום עובר בין האכלה, לכביסות, לניקיון, למשחק עם הגדולים, ואז שוב האכלה, ניקיון וכביסה וחוזר חלילה. אין זמן התאווררות, אין רגע מנוחה, אין זמן לבדוק מה שלומך או מה יכול לעזור לך. בקושי יש זמן להרים טלפון כדי…

ליווי רגשי אחרי לידה עובד מצוין דרך שיחת וידאו ונותן מענה גמיש ומדויק לתקופה הייחודית, ואני רוצה להסביר קצת על איך עובד הליווי ולמי הוא יכול להתאים. שיחת וידאו היא מפגש רגיל לכל דבר, רק שהיא מתרחשת במקום הנוח והמוכר  – הבית. לא צריך להתארגן ליציאה מהבית, לא צריך לצאת חצי שעה מוקדם יותר או לנסוע באוטו עם תינוק, וכל מה שצריך זה טלפון או מחשב עם מצלמה מובנית. את…

היי, הפעם אני רוצה לדבר איתכן על אותם רגעים של שבר או התפרקות אחרי לידה ובהורות, שמתבטאים ביחס קשה או מגעיל שלנו כלפי הילדים. רגעים של יציאה מאיזון, משקט, משפיות. רגעים של קושי, של גועל, של ניתוק או התרחקות מעצמנו. רגעים בהם כל מה שאנחנו רוצות לעשות אחריהם הוא להיעלם, להתכנס, לברוח, למחוק את מה שהיה, או 'רק' להאשים את עצמנו. הפעם אני רוצה להעמיק קצת את ההבנה לגבי מה…

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה. את הבילבול, את חוסר הידיעה, את ההפתעה על זה שקיימות בי תחושות שהייתי בטוחה שהן נוראיות, שהפריעו לי להתחבר אל הילד שלי ולעצמי כאמא. מאז עברו כ 14 שנים, ואני מוצאת שעדיין מעט נשים יודעות על התהליכים הרגשיים הטבעיים שמתרחשים אצל נשים אחרי הלידה. מה קורה כשאין ידע? יש בהלה, פחד, אשמה, חוסר חיבור לתינוק, והנאה מועטה, עד לא קיימת. מה קורה כשיש…

הסל-קל הזה כבד. הוא אמור להיות קל. המילה 'קל' היא חלק ממי שהוא, נמצאת בתוכו כמו מאפשרת לדמיין לרגע משקל קל כנוצה, כזה שמאפשר לכתפיים להרפות, להישען אחורה ברכות, שמאפשר לגוף לחדול להיות דרוך וקפוץ. אז איך זה שהוא כל כך כבד? איך זה שהמעבר מילד אחד לשניים מביא איתו משקל של אבן גדולה? כזו שסוחבים בעלייה, בהתנשפות, בעצירות ממושכות שנדרשות להסדרת נשימה. ואני חשבתי שאני כבר בכושר מצוין. הגוף…

שוב זה נגמר לי מהר מדי. כמו לנסות להחזיק חול בכף היד. לא משנה כמה זמן זה נמשך, לא משנה כמה אני מכינה את הכל ואת כולם כדי שיימשך. לא משנה כמה אני מרשה לעצמי לשחרר ולהשתחרר להשתנות, לגדול לבקש ולקבל עזרה, גם אם יש לזה מחיר, אני מוכנה לשלם! זה תמיד נגמר מהר מדי.

מי שהייתה אחרי לידה יודעת עד כמה הבידוד החברתי בתקופה הזאת הוא קשה, בלתי נסבל ולא אנושי, כיצד בבת אחת אנחנו נזרקות מחיים חברתיים מלאים אל ארבע קירות. היא יודעת עד כמה אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב ברגע שאנחנו פוגשות עוד אמהות להעביר איתן את הבוקר. המענה לבידוד הזה הוא פשוט - יצירת מקומות מסובסדים לאמהות אחרי לידה, המעניקים מענים לצרכים שלהן. וזה, התפקיד של המדינה.