עזרה עצמית

כאב רגשי בהריון ואחרי לידה מבקש מודעות ותשומת לב רוב הנשים מגיעות להריון ולתקופה שאחרי הלידה בלי לדעת העל התחושות והאתגרים האופייניים לנשים בתקופה הזאת, מה שמייצר בושה, אשמה וסבל. כשיש מודעות לכך שתהליך ההריון ואחרי הלידה הינו תהליך רגשי עוצמתי, זה יכול לסייע בהפחתת מידת האשמה וובהפניית האנרגיה לבדיקה מה נשים צריכות, ומה יכול לסייע להן להתמודד עם האתגרים. אם ארצה שתצאו מהמאמר הזה עם משהו אחד זה יהיה…

יצירת הפודקאסט התחילה לגמרי במקרה. שיחת בוקר עם חברה טובה על ריבי התחשבנות שיש לה עם בן הזוג שלה, הביאו אותי לספר לה על נקודת המבט שלי, שהרגישה לה חשובה ומשמעותית. השיחה נגמרה ב"חבל שלא הקלטנו את השיחה", מה שהוביל למחשבה שאולי באמת כדאי להקליט את הדברים, רק הפעם בצורה מסודרת. אני חושבת שהדחיפה לעשות את הפודקאסט באופן ספונטני ובקלילות הגיעה מפודקאסט מעולה שהקשבתי שבוע לפני כן, בו כנרת יפרח…

הזמן עובר והמציאות בינתיים לא משתנה. אורחים לא מגיעים, אמא רחוקה ולא יכולה לבוא, את לא יכולה לצאת מהבית לפגוש אמהות, לחוג או סתם לקניון, הילדים הגדולים מתרוצצים בבית ומבקשים מענה לשיעמום. היום עובר בין האכלה, לכביסות, לניקיון, למשחק עם הגדולים, ואז שוב האכלה, ניקיון וכביסה וחוזר חלילה. אין זמן התאווררות, אין רגע מנוחה, אין זמן לבדוק מה שלומך או מה יכול לעזור לך. בקושי יש זמן להרים טלפון כדי…

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה בשיחות וידאו הוא ליווי לכל דבר, רק שהוא מתרחש במקום הנוח והמוכר  – הבית. לא צריך להתארגן ליציאה מהבית, לא צריך לצאת חצי שעה מוקדם יותר או לנסוע באוטו עם תינוק, וכל מה שצריך זה טלפון/ מחשב עם מצלמה מובנית וחיבור טוב לאינטרנט. דרך שיחת וידאו אפשר לדבר, לצחוק, לבכות, לקחת נשימה. זה נכון, אי אפשר להתחבק או לראות את כל הגוף, אבל אפשר לראות…

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה. את הבילבול, את חוסר הידיעה, את ההפתעה על זה שקיימות בי תחושות שהייתי בטוחה שהן נוראיות, שהפריעו לי להתחבר אל הילד שלי ולעצמי כאמא. מאז עברו כ 14 שנים, ואני מוצאת שעדיין מעט נשים יודעות על התהליכים הרגשיים הטבעיים שמתרחשים אצל נשים אחרי הלידה. מה קורה כשאין ידע? יש בהלה, פחד, אשמה, חוסר חיבור לתינוק, והנאה מועטה, עד לא קיימת. מה קורה כשיש…

הסל-קל הזה כבד. הוא אמור להיות קל. המילה 'קל' היא חלק ממי שהוא, נמצאת בתוכו כמו מאפשרת לדמיין לרגע משקל קל כנוצה, כזה שמאפשר לכתפיים להרפות, להישען אחורה ברכות, שמאפשר לגוף לחדול להיות דרוך וקפוץ. אז איך זה שהוא כל כך כבד? איך זה שהמעבר מילד אחד לשניים מביא איתו משקל של אבן גדולה? כזו שסוחבים בעלייה, בהתנשפות, בעצירות ממושכות שנדרשות להסדרת נשימה. ואני חשבתי שאני כבר בכושר מצוין. הגוף…

שוב זה נגמר לי מהר מדי. כמו לנסות להחזיק חול בכף היד. לא משנה כמה זמן זה נמשך, לא משנה כמה אני מכינה את הכל ואת כולם כדי שיימשך. לא משנה כמה אני מרשה לעצמי לשחרר ולהשתחרר להשתנות, לגדול לבקש ולקבל עזרה, גם אם יש לזה מחיר, אני מוכנה לשלם! זה תמיד נגמר מהר מדי.

מי שהייתה אחרי לידה יודעת עד כמה הבידוד החברתי בתקופה הזאת הוא קשה, בלתי נסבל ולא אנושי, כיצד בבת אחת אנחנו נזרקות מחיים חברתיים מלאים אל ארבע קירות. היא יודעת עד כמה אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב ברגע שאנחנו פוגשות עוד אמהות להעביר איתן את הבוקר. המענה לבידוד הזה הוא פשוט - יצירת מקומות מסובסדים לאמהות אחרי לידה, המעניקים מענים לצרכים שלהן. וזה, התפקיד של המדינה.