גן ובית הספר

ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע. שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את…

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה. כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת. ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר? דוגמא קטנה, אני: "מה…

לאוריק שלי אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות. את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש. (פרידה ראשונה)

למה הם פשוט לא מבינים? למה שמו מטרה על ראשך מדוע אותי הם מאשימים? ילד שלי, ילד גאון ומוצלח שלי, איך אפשר לטעות בך?

היא נכנסת לכיתה א', שתי צמות וחיוך שמעורר שמחה ודמעות, המוח שלי עובד שעות נוספות ( או שמא הפסיק לעבוד?) אני לא מצליחה להתרכז בדבר, אני מוצאת את עצמי מגוננת מידי ומצד שני בוכה מידיי. אני מרגישה מפורקת, האם זה רק המעבר, שינוי הפאזה?

אני חושבת שכן יהיה לילדה טוב בגן, אבל מוטרדת, למשל מזה שאולי לא יתנו לה לשתות בזמן או לאכול, והיא לא ילדה שמבקשת,ואני יודעת שלגננות אין זמן לכל ילד וילד, שאולי היא לא תספיק להגיע לשירותים בזמן, או לא יהיה מי שינגב לה וינקה אותה, שהיא תרצה לעשות דברים ולא יתנו לה, כי יש שם גבולות ומסגרת, שהיא תדבק בכל מיני וירוסים

לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם - הגדולה שלי עולה לכיתה א', והיא עדיין לא בת 6! הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה'חלקה' והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה 'ללכת לבית ספר' והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).

עכשיו טוב,עכשיו נפלא! ואני ממשיכה לצעוד אל הטוב.. אבל היומיים של הקליטה בגן היו בשבילי יומיים של דיכאון אחריי קליטה.. כן, אני מעזה להגיד: "קשה לי! קשה לי עם פרידות, עם קליטות, עם מסגרות לא ייאמן איך בתוך כל זה אני עדיין כשירה להיות אמא".

כבר ניתן לאחד הבנים שלי דף שעורי בית. למה? הוא סובל מזה. מאוד. אנחנו סובלים מזה. הוא ילד חכם, רגיש, מתחשב, ורוב מה שמלמדים בבית הספר משמים. השעות שאחרי בית הספר מתמלאים עם המטלות האלו, המשא ומתנים- וגם לנו.