גן ובית הספר
כשהילדים מגיעים לגילאי גן ובית הספר, ההתמודדויות שלנו כאמהות משתנות. להתמודד עם פרידה והסתגלות, עם נפרדות, עם מערכת חינוך שלא תמיד תואמת להשקפת העולם שלנו, עם דילמות ואתגרים של הילדים והליווי שלנו אותם בתוך זה. כאן אנחנו כותבות על כל זה, וגם את מוזמנת.
-
איפה כל הסרטונים והתמונות על 'איזה כיף, החופש הגדול נגמר'?
אמהות מגיעות לקליטה כשהן גמורות מהחופש, עם מעט מאוד כוח. הן רצות לעבודה עם עיניים דומעות, טרוטות, כואבות אחרי הקליטה בגן, ואני שואלת- איפה עכשיו כל הסרטונים והתמונות על איזה כיף שהחופש נגמר? איפה ההומור והשמחה? אני לא רואה שום כוסות יין ובדיחות על דלת נטרקת. בכל מקום אני רואה אמהות שבורות. מה שמבאס אותי הוא שהקול שאני מביאה, נתפס כקול פריבילגי. גם אני צריכה לעבוד, גם אני צריכה לספק…
-
אנחנו בהסתגלות לגן חדש
אנחנו בהסתגלות לגן חדש. בעצם, לא ממש חדש, רק קבוצה אחרת באותו אשכול, אבל הגננות אחרות, המבנה אחר. באמת שהם דאגו שההסתגלות תהיה כמה שיותר קלה. ועדיין, הקטנה בהסתגלות. אני בהסתגלות. אני מסיימת את הפרידה הבוקר, נכנסת לאוטו וחושבת 'ואוו, כמה כוחות ואנרגיה אני צריכה כדי להיות איתה בנוכחות ברגעים האלה, כדי שאוכל להגיד לה ולעצמי: "זאת רק ההתחלה. גם בגן הקודם היה ככה. את עדיין לא מכירה את הגן…
-
הסתגלות בכיתה א' – ימים ראשונים
ימים ראשונים של הסתגלות. הלב והראש מקפצים בין מחשבה עליה ועליו או כיווץ, דמעה וגעגוע. שלום כיתה א׳. איך את מרגישה? את שמחה, גאה בעצמך? מצאת חברה? ילדה גדולה שלי, ספרי לי קצת מה עבר עלייך היום. אני צמאה לרסיס קטן של מידע, שאדע, שאשמע שטוב לך, שאת יכולה. את אומרת שהיה הרבה ושאת לא זוכרת, את נחה קצת ואז לאט לאט מספרת מעט. אני צוללת לתוך עינייך, מחזיקה את…
-
מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.
היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה. כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת. ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר? דוגמא קטנה, אני: "מה…
-
רגע לפני פרידה שלישית, מכתב לאורי בני הקטן
לאוריק שלי אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות. את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש. (פרידה ראשונה)
-
קריסה אימהית
ביום שישי האחרון הגעתי לקריסה אימהית. מינון יתר של אמהוּת. כזה שלא חשבתי שכבר יגיע, כי הרי אני כבר מודעת ודואגת לעצמי וכאלה.. אבל זה הגיע. גם אליי. כמובן שלא בפעם הראשונה.
-
כל זה לא חשוב, כי אתה היפראקטיבי
למה הם פשוט לא מבינים? למה שמו מטרה על ראשך מדוע אותי הם מאשימים? ילד שלי, ילד גאון ומוצלח שלי, איך אפשר לטעות בך?
-
דיכאון כיתה א'
היא נכנסת לכיתה א', שתי צמות וחיוך שמעורר שמחה ודמעות, המוח שלי עובד שעות נוספות ( או שמא הפסיק לעבוד?) אני לא מצליחה להתרכז בדבר, אני מוצאת את עצמי מגוננת מידי ומצד שני בוכה מידיי. אני מרגישה מפורקת, האם זה רק המעבר, שינוי הפאזה?
-
לשלוח או לא לשלוח לגן ? אני ממש מתלבטת
אני חושבת שכן יהיה לילדה טוב בגן, אבל מוטרדת, למשל מזה שאולי לא יתנו לה לשתות בזמן או לאכול, והיא לא ילדה שמבקשת,ואני יודעת שלגננות אין זמן לכל ילד וילד, שאולי היא לא תספיק להגיע לשירותים בזמן, או לא יהיה מי שינגב לה וינקה אותה, שהיא תרצה לעשות דברים ולא יתנו לה, כי יש שם גבולות ומסגרת, שהיא תדבק בכל מיני וירוסים
-
גן בפעם הראשונה
קטנה שלי, ראשונה שלי... פעם ראשונה את לבדך בגן, ומבטיי לא יביטו בך, קולי לא יפזם לך שירים, גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק, וידיי לא יאכלו אותך. שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן...
-
אמא עולה לכיתה א'
לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם - הגדולה שלי עולה לכיתה א', והיא עדיין לא בת 6! הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה'חלקה' והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה 'ללכת לבית ספר' והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).
-
דיכאון אחרי קליטה
עכשיו טוב,עכשיו נפלא! ואני ממשיכה לצעוד אל הטוב.. אבל היומיים של הקליטה בגן היו בשבילי יומיים של דיכאון אחריי קליטה.. כן, אני מעזה להגיד: "קשה לי! קשה לי עם פרידות, עם קליטות, עם מסגרות לא ייאמן איך בתוך כל זה אני עדיין כשירה להיות אמא".
-
איך אפשר להיות אמא ולא להפגין ?
כבר ניתן לאחד הבנים שלי דף שעורי בית. למה? הוא סובל מזה. מאוד. אנחנו סובלים מזה. הוא ילד חכם, רגיש, מתחשב, ורוב מה שמלמדים בבית הספר משמים. השעות שאחרי בית הספר מתמלאים עם המטלות האלו, המשא ומתנים- וגם לנו.