תחושות כלפי הילדים בהורות יכולות להופיע על קשת הרגשות, מאהבה עצומה ובלתי נגמרת ועד כעס, תסכול וייאוש. אנחנו מבינות שאם נדבר על מגוון התחושות, נוכל להתפתח כנשים וכאמהות, לעבר מקומות שרכים וטובים יותר עבורנו ועבורם.
הסתובבתי שבועיים עם שאלה שאחת מכן שאלה בעקבות סרטון שהוצאתי על זעם אמהי, וכתבה בתגובה אליו: "אבל איך לתת מקום לכעס?", ומקווה שבמאמר הקרוב אצליח לענות עליה באופן שיעזור לכן
"מה שווה התאגיד, אם אנחנו לא שולטים בו?", אני נזכרת באמירה ההיא של מירי רגב. זה קצת מפתיע, אבל זה המשפט שקופץ לי כשאני ניגשת לכתוב על הקושי להתמודד עם
היום הייתי עם נוגה בחי בר. נכנסנו לממד זמן אחר. הכל היה שקט, היינו לבד רק היא ואני. שתינו והטבע. ראינו את הנשרים חגים מעלינו, את יערות הכרמל מסביבנו והתקדמנו אט אט בקצב של ילדה בת שנה ושמונה חודשים.
לנצור את זה. לתעד. מבינה קצת יותר את הצלמים, שמבקשים להיות עוד קצת עם הרגע, עם חוויה פנימית שהם מרגישים ורוצים לשמר, להעמיק, לתעד, לחוות אותה בממד נוסף.
בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.
האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.
אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.
אני לא מאמינה שעברה שנה…
אני יודעת שזה נשמע הדבר הכי קלישאתי לומר, אבל אני באמת לא מאמינה,
וזה לאו דוקא מהמקום המחוייך והרומנטי של אם מרי- פופינסית שמתרפקת על ימי האימהות הראשונים….
זה בא ממקום שיש בו (היום….) כיף עם האימהות, ויש בו הנאה מהילד, ויש בו את ההרגשה שהוא באמת באמת ה- אוצר שלי,
ואת הידיעה שהוא הכי הכי הכי שבעולם….:)
(איזה כיףףףף שהגעתי למקום שאני אומרת את הדברים הללו….)
בשבילו את אלוהים.
רואים את זה בעיניים שלו כשאת מחליפה
איתו מבטים
והוא מצפה לך שתדעי, גם אם אין לך.
הוא אומר לך: 'את
עימי,
את חשובה
ואת מיד חוזרת בתשובה'.
תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,
לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.
בהודעה ל – 052-2835020
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות