רגשות אשם
אומרים לנו שעם האמהות נולדת גם האשמה, שרגשות אשם הם בלתי נפרדים מההורות. כאן אנחנו מדברות על אשמה ועל מה שהיא עושה לנו, וגם על הבחירה והניסיונות להיות אמהות בלעדיה.
-
מביקורת, שיפוטיות ואשמה אל פרגון עצמי ותחושת הצלחה – התהליך של הילה פיאלקוב
פרגון עצמי הוא משהו שמוכר לך? לא כל כך? אם את אחרי לידה, אז סביר ששיפוטיות, ביקורת ואשמה מבקרים אצלך יותר מאשר פרגון עצמי. היום כמעט ואין אמא אחרי לידה שלא מרגישה אשמה, שלא מרגישה שהיא לא עושה מספיק, לא טובה מספיק, לא יודעת מספיק, ושבאופן כללי היא 'לא מספיק'. אשמה היא הרגל מנטלי שמשתמר ומטופח, גם בלי שאנחנו שמות לב. אשמה היא סוג של סבל עודף שעולה בעקבות כאבים…
-
איבדת את זה מול התינוק- ומה עכשיו? | על רגעי כעס אחרי לידה
אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים של כעס אחרי לידה בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. אני מדברת על הרגעים שבהם אמהות כועסות על התינוקות שלהן, צועקות שישנו כבר, שנמאס להן, ומרגישות שאין להן כבר יכולת להכיל, לספוג, להיות סבלניות או לסבול. יש אחרי לידה גם כמובן רגעי כעס מול הילדים הגדולים שבבית, שאי אפשר לסבול יותר את ההתנהגות שלהם, אך במאמר הקרוב אתמקד בנושא של כעס אחרי…
-
אהבת אם, אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהוּת, אמהות ועבודה, גוף ומשקל, דיכאון אחרי לידה, התבוננות עצמית בהורות, להביא עוד ילד?, לחזור לעבודה אחרי הלידה, עזרה עצמית, ציפיות מהסביבה, רגשות אשם, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה
שיחת וידאו (זום) לליווי רגשי בהריון ואחרי לידה- איך זה עובד בפועל?
שיחת וידאו אחרי לידה הוא פיתרון נהדר לתקופה הייחודית, ומאפשר לעשות תהליך ליווי במקום הנוח והמוכר – הבית. לא צריך להתארגן ליציאה מהבית, לא צריך לצאת חצי שעה מוקדם יותר או לנסוע באוטו עם תינוק, וכל מה שצריך זה טלפון/ מחשב עם מצלמה מובנית וחיבור טוב לאינטרנט. דרך שיחת וידאו אפשר לדבר, לצחוק, לבכות, לקחת נשימה. זה נכון, אי אפשר להתחבק או לראות את כל הגוף, אבל אפשר לראות את…
-
הסתגלות לגן: אמרו לי להשאיר את הילד צורח ולא להביט לאחור
אמהות מגיעות לקליטה כשהן גמורות מהחופש, עם מעט מאוד כוח. הן רצות לעבודה עם עיניים דומעות, טרוטות, כואבות אחרי הקליטה בגן, ואני שואלת- איפה עכשיו כל הסרטונים והתמונות על איזה כיף שהחופש נגמר? איפה ההומור והשמחה? אני לא רואה שום כוסות יין ובדיחות על דלת נטרקת. בכל מקום אני רואה אמהות שבורות. מה שמבאס אותי הוא שהקול שאני מביאה, נתפס כקול פריבילגי. גם אני צריכה לעבוד, גם אני צריכה לספק…
-
קריסה אימהית
ביום שישי האחרון הגעתי לקריסה אימהית. מינון יתר של אמהוּת. כזה שלא חשבתי שכבר יגיע, כי הרי אני כבר מודעת ודואגת לעצמי וכאלה.. אבל זה הגיע. גם אליי. כמובן שלא בפעם הראשונה.
-
כמה אהבה
מתי זה בדיוק קרה, מתי התאהבתי? אני לא יודעת להגיד, אבל זה בטח לא קרה ברגע הלידה... כשפגשתי אותו לראשונה, כמה שעות ספורות לאחר הלידה שהרגישו כמו חיים שלמים, הרגשתי הרבה דברים, התרגשות, גאווה, פחד, אשמה, בלבול, כאב, כמעט הכל, רק לא אהבה.
-
אמא'לה, תינוק!! – למה אני מפחדת מהתינוק שלי?
אני חושבת שאני מפחדת מהתינוק שלי. בעצם, אני חושבת שפחדתי ככה גם מהגדולה שלי, כשהייתה תינוקת, ואולי רק עכשיו אני מוכנה להודות שהתחושה הזאת היתה פחד. אני אסביר. אני חוששת לעשות תוכניות או ללכת למקומות מסוימים מחשש שהוא לא יהיה רגוע, יבכה, יצרח, לא יתנהג בצורה נאותה.
-
אמא הכי טובה… שאני יכולה
כשבני הבכור נולד לפני 3 וחצי שנים, נולד יחד אתו (או התעורר ממרבצו) שֶד האשמה הנוראי, שד שהאגדה מספרת אוהב לרדוף אמהות, צעירות וותיקות כאחד, שד שבהיותי אם ירוקה ותמימה חשבתי שניצחתי ולא הבנתי שהוא רק נח, ממלא כוחות לקראת מתקפה נוספת. שד שהולך להיות בן לוויתי למשך מן רב והחלטתי לנסות להפכו מאויב לידיד.
-
למדתי איך להיפטר מרגשות אשם, למרות שאני אמא
יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל... כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה - למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר…
-
תסמכו עליי, אני אמא מספיק טובה
לפעמים אני פוגשת אמהות נחרצות שיודעות טוב מאוד איך אמא צריכה להתנהג ולידם אני הכי מורדת ולפעמים מרגישה שהן גורמות לי להתערער. כשהן נוזפות בי "למה הוא עם חולצה קצרה ? לא קר לו ?"..."למה היא בוכה ? היא רעבה ?" כאילו הן אינן סומכות עליי.
