עיבוד חוויית הלידה

עולה בי כאב ואושר בו זמנית. כאב על הלידה שלי שלא הסתיימה כפי שקיוויתי, כאב על החודרנות שחוויתי בלידה. נזכרת בחזרה הביתה אחרי כמה ימים מבית החולים. איזו הקלה הייתה זו לחזור, וגם יכולתי להיכנס למקלחת ארוכה ופתאום זה יצא והשתחרר החוצה: בכי שזרם וזרם, כאב ומתח שהשתחררו, ותמונות שרצות בראש: הצירים, הפחד, האפידורל באמצע ציר כואב והאחות שמחזיקה אותי שם שלא אזוז, המרדים, המיילדת שרק הפריעה לי להיות בתנוחה…

אני מניחה שהקושי הזה נבע מכך שכל דבר בלידה הקודמת מקושר אצלי לטראומה, ל'רע', לכישלון. הדולה, הספרים, היוגה, החלום על הלידה הטבעית. לשמחתי, אחרי תהליך העיבוד שעברתי הצלחתי גם לחוות ולהבין מה כן היה שם, מה היו הכוחות שלי, מה תמך בי, מה עזר והיה חשוב, ובעיקר מה היו הניסים שלי. בהחלט אפשר להגיד שאחד הסימנים של עיבוד נכון וטוב הוא שסיפור הלידה מכיל בתוכו לצד הקשיים גם את שאר…

מה אומרת המילה טראומה? למה אני קוראת למה שעברתי ככה? לטראומה יש מאפיינים מוגדרים. במשך הזמן הבנתי שלידה, כל לידה וכך גם ניתוח קיסרי עלולים להחוות כטראומה. הסיבה שנוצרת טראומה במקום מסויים משתנה מאחת לאחת. אני יכולה רק להעיד שבשבילי הקטעים שהבאתי כאן הסבירו לי מה אני עברתי ולמה זה היה לי כל כך קשה והשפיע בעוצמה ולאורך זמן.

אני רוצה לכתוב על הלידה שבה ילדתי את בתי בכורתי. אני רוצה לכתוב עליה כיוון שהיתה לידה לי קשה מאוד. היה לי קשה תוך כדי, אבל היה לי אפילו יותר קשה אחרי. אני תוהה לגבי הסיבות שמובילות אותי לכתוב עליה לנשים אחרות ולא רק לעצמי כריפוי. אני מרגישה שיש כמה סיבות – אחת היא לשתף, לספר, שתדעו מה עברתי. יש בי רצון לאמפתיה, להבנה, להזדהות. הסיבה השנייה היא כמו צעקה…

הלידה הראשונה. אירוע הלידה של אביגיל היה אירוע טראומטי עבורי. אביגיל נולדה בניתוח קיסרי. חירום. טראומטי. מהלך לידה שהותיר אותי מצולקת בגוף ובנפש. חסרת כוחות, חסרת אנרגיות, חסרת אמונה בעצמי וחסרת בטחון. הרגשתי כמו מישהי שקיבל בוקס בפנים ובעיטה בבטן שהעיפו אותה עד לקיר ממול, והיא נותרה ישובה על הרצפה בחדר חשוך.

מקום זה מיועד להמלצות אישיות על נשות מקצוע שעוסקות בעיבוד חוויית הלידה, עבודה עם טראומה בלידה או עושות הכנה רגשית ללידה. אנחנו יוצרות מרחב שיתופי של המלצות מתוך הניסיון האישי שלנו בלבד ועוזרות אחת לשנייה לקבל החלטה לגבי מה מתאים לה.

אמא מגיעה לפגישת הכנה ללידה. הלידה הראשונה שלה הסתיימה בניתוח קיסרי, שהיה טראומטי מאוד עבורה. היא הלכה אז באמונה מלאה שהגוף שלה יודע ללדת, שכולן יולדות ולא צריך לעשות כל כך הרבה הכנות. היא מתרגלת יוגה הפעם, קוראת, היא יודעת מה שלא ידעה אז. והפעם זה לא יהיה קיסרי. זה מה שחשוב לה. בשביל זה היא באה אליי.

אני נזכרת בלידת בני. היא הייתה טובה וטבעית אבל...אחרי הלידה הסתובבתי חודשים עם מועקה בתוכי בלי לדעת מה היא מכילה. ניסיתי לסלק את המועקה, היא קלקלה לי. אבל היא לא הלכה לשום מקום. לקח זמן רב עד שלאט לאט התפענח לו הקושי בתוכי, עד שהסכמתי לכעוס, עד שנתתי לעצמי להתאבל על כל מה שרציתי להיות, ולא הצלחתי. רק אז, רק אחרי שהסכמתי להכיר בכאב, להכיר את הכאב ולתת לו ביטוי,…