התבוננות, למידה, התפתחות

קטגוריות נוספות בנושא אחרי לידה:

"אני אמא אחרי לידה, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" – הרצאה דיגיטלית שעוזרת להתמודד עם התחושות ולקבל כלים, סדר ובהירות

מאת : לימור לוי אוסמי

24 באוקטובר 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, הנקה, התבוננות, למידה, התפתחות, זוגיות אחרי לידה, חברות ובדידות, לכל אמא, מבט מקצועי, מה עם הצרכים שלי?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, ספרים לאמהות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, קושי באמהות, רוצות לישון!, רק אהבה, שיתופים אישיים, תחושות כלפי הילדים, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא אחרי לידה האם זה נורמלי מה שאני מרגישה

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה. את הבילבול, את חוסר הידיעה, את ההפתעה על זה שקיימות בי תחושות שהייתי בטוחה שהן נוראיות, שהפריעו לי להתחבר אל הילד שלי ולעצמי כאמא.

מאז עברו כ 14 שנים, ואני מוצאת שעדיין מעט נשים יודעות על התהליכים הרגשיים הטבעיים שמתרחשים אצל נשים אחרי הלידה.

מה קורה כשאין ידע? יש בהלה, פחד, אשמה, חוסר חיבור לתינוק, והנאה מועטה, עד לא קיימת.

מה קורה כשיש ידע? יש יותר הקלה, מרווח נשימה, חמלה עצמית, חיבור לתינוק והנאה גדולה יותר מהתקופה וההורות.

לכן יצרתי את ההרצאה שלפניכן, כדי לאפשר ליותר נשים להרגיש טוב, להרגיש חיבור חזק יותר לתינוק/ת שלהן ולעצמן כאמהות.

תשליך (שמאוד רלוונטי לאמהות) / ימית ארז

מאת : ימית ארז

30 בספטמבר 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

תשליך של אמהות להשליך

ואולי לא נכון בכלל
להשליך את אבני חטאינו
אחת אחת
בהתכוונות גדולה
אל הגלים
אולי בכלל צריך לאמצן אל ליבנו,
ללטף את חספוסן
ולהניח להן.
בחמלה.

בקלות יכולתי למצוא את עצמי אמא עצבנית ומותשת

מאת : לימור לוי אוסמי

18 באוגוסט 20190 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

זה התחיל לפני שבועיים בערך, כשהבנו שיום ההולדת של נוגה מתקרב ואין לי/לנו מושג מה לעשות בו. אם אתן קוראות אותי מספיק זמן, אתן כבר יכולות להבין שאני לא מהמתקתקות/זורמות/מעבירות, ומבחינתי יום הולדת הוא יום כזה שבא לי שיהיה בו מלא טוב ולא עוד אירוע שצריך להעביר ולעשות עליו וי. אני יודעת שאצל המון הורים כשיש הולדת אז זה אומר להזמין חברות מהכיתה או להזמין את המשפחה, לדאוג להפעלה או מפעיל, להכין אוכל וזהו, נגמר. אז, אצלי זה קצת אחרת.

אין אמא רעה, יש אמא שרע לה / לימור לוי אוסמי

31 ביולי 20194 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, רגשות אשם, תחושות כלפי הילדים

איזהו גיבור הפוגש את יצרו

בשבוע שעבר הרגשתי איך הכול מתחיל לנזול ממני. הרגשתי שחם לי כל הזמן, גם כשהייתי במזגן מקרר, ובעיקר הרגשתי עצבנית, חסרת סבלנות, קצרה. כמו מישהי שרוצה לשאוג אל מי שמתקרב אליה, כמו מישהי שבקושי מחזיקה מעמד ומספיק להוסיף מטלה אחת קטנה, אפילו להזיז את הכוס מצד אחד לצד שני, כדי לאבד את זה סופית. זו התחושה שאני כבר על הקצה, שאני הולכת לאבד את זה. ומסכנים הילדים.

אני חייבת לצאת מאזור הבושה ולהודות במה שיש

מאת : לימור לוי אוסמי

15 ביולי 20192 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית, רגשות אשם אחרי לידה

אולי האתגר הנוכחי שלי הוא להתמודד עם הבושה, שמביאה אליי ים של אשמה. ברור לי שלא מספר הנשים הוא העניין, אלא הבושה. עצם זה שאני מרגישה שצריך להיות אחרת, שלא נעים לי שזה המצב. אני רואה איך הבושה מבקשת אותי לשתוק אותה, לא לספר, לא לחשוף, להשאיר אותה אצלי. היא מאיימת שיהיה לי רע, שאפגע, שזה לא צעד טוב עבורי. ואני, רק רוצה שיהיה לי טוב.

עייפתי לשמוע אג'נדות על מה הכי טוב לילדים / לימור לוי אוסמי

8 ביולי 20192 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

אני לא יודעת איך הגענו למצב שבו כל הזמן מומחים ומומחיות אומרים לנו מה אנחנו צריכים לעשות כהורים כדי שלילדים שלנו יהיה טוב. איך הגענו למצב שבו יש שינוי בגישה החינוכית המתחלפת, אבל מעולם אין שינוי בליבה עצמה, שהיא- צריך ללמד את ההורים על הילדים שלהם.

להצליח במדדים / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

1 ביולי 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

להצליח מדדים

לפני כמה ימים התחלתי לכתוב את דף ההסבר על ההרצאה הדיגיטלית שאני עובדת עליה (עכשיו כבר יכולה לספר, היא תהיה בנושא 'אני אמא לתינוק, האם זה נורמלי מה שאני מרגישה?') והרגשתי איך האוטומט שלי הולך לשיווק, לבהירות, למכירה. אני לא יודעת אם אני יכולה להסביר את זה, כי זה מין תדר פנימי שאני יכולה להרגיש, אבל זה התבטא, למשל, בכותרות גדולות ושאחריהן הסבר ברור ותמציתי.

עצרתי לשים לב מה קורה לי והרגשתי שאני משכפלת. משכפלת את מה שלימדו אותי בקורס שיווק, משכפלת דפי נחיתה שאהבתי, משכפלת שפה וגישה שאני מאמינה שעושה את העבודה ו-מוכרת. אני לא רוצה להצניע את זה, המטרה שלי היא למכור כדי שההרצאה תגיע לנשים שמחפשות אותה ותרחיב להן את הלב, אבל מה קורה לי בדרך למטרה? איך זה שבדרך אליה אני מאבדת את עצמי?

אמא, יצא לך לפרגן לעצמך היום? / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

20 במאי 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, רגשות אשם

ההכרה בהצלחות היומיום היא ממש חשובה בעיניי, ואני לא מדברת דווקא על הדברים הדרמטיים אלא על הקטנטנים. הצלחתי לקום אליהם בבוקר או בלילה, הצלחתי להכין להם אוכל, הצלחתי להלביש, הצלחתי להרגיע, הצלחתי להסיע או להחזיר מהחוג, הצלחתי להתקשר למורה או לגננת, הצלחתי להתמודד עם מריבה, הצלחתי לדאוג לעצמי, הצלחתי לעמוד מולם על מה שחשוב לי ועוד כאלה שאנחנו עושות בשגרה.

אני חושבת שאחד התפקידים שלנו כבוגרות זה להנכיח באופן אקטיבי את ההצלחות שלנו. לעשות פעולות יזומות שהמטרה שלהן היא לתת נראות להצלחות- לעצור, לשים לב שהצלחנו, להגיד לעצמנו מילה טובה, ולזכור את זה ליותר מכמה שניות, כי את הכישלונות אנחנו זוכרות תמיד.  זה נותן מלא כוח, זה נותן מלא אנרגיית חיים, זה מעניק תמונה הרבה יותר מאוזנת וקרובה למציאות של האמהוּת שלנו.

הרהורים לקראת ערב פסח המתקרב / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

אני זקוקה למלא רשות פנימית כדי לקחת לעצמי רגע ולבדוק- מה אני מרגישה לקראת ערב פסח שמתקרב? אני צריכה המון רשות כי ארוחת החג נתפסת בעיניי כמשהו לדלג עליו, לתקתק אותו, להעביר אותו, לשמוח ממה שיש (ויש!). להתעכב כדי לקחת רגע ולהבין מה קורה לי מול ערב החג נתפס כמו שטות, כמו משהו שאף אחת לא עושה. לבחור 'לעשות סיפור' ממה שנראה שכולן לוקחות בקלות, זה כמו להיות מואשמת בלהיות 'כבדה', 'לא זורמת', וכל מיני מילים שמושמעות כלפי נשים שנותנות לעצמן אישור שלא לזרום עם העדר.

בטח, ברור שאני יכולה לספוג בשקט, אבל אני לא רוצה, אני לא חייבת, לא בא לי. אני רוצה להכיר עוד משהו בעצמי כדי שאוכל לבוא אל המשהו הקטן הזה רחבה יותר, ולא רק משחזרת דפוסי עבר. אז בחרתי לקחת את הזמן, טיילתי בשדות ובדקתי עם עצמי- מה את מרגישה לקראת ערב פסח? מה מטריד אותך? והאמת, זה היה מרתק. עלו תחושות ותובנות שלא דמיינתי שקיימות בי ואפילו עלה פיתרון יצירתי למה שהטריד.

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בפברואר 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

זה מוזר ובלתי נתפס שברגע אחד אני יכולה להרגיש שאני אמא מהממת, הכי טובה בעולם ואיזה אלופה אני שהצלחתי ( להרגיע/ להניק/ להיכנס לאוטו/ לצאת מהבית/ להיות סבלנית/ לקום בלילה/השלימי את החסר), וברגע אחר, לפעמים אחרי כמה דקות, להרגיש הכי רע בעולם, כישלון אישי, חרא של אמא ולהיות מוצפת באשמה/ייאוש/תסכול/עצבים/ השלימי את החסר.

עד שהפכתי לאמא לא חשבתי שיש אופציה בכלל לנוע ממצב רגשי אחד למצב רגשי הפוך בכזאת מהירות, ובטח שלא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי בלי להיחשד באי שפיות. אין ספק שההורות הביאה את זה, בגדול. אפשר להתבאס על זה, אפשר לצחוק על זה, אפשר לתעד את זה, אפשר לדבר על זה, אבל בשורה התחתונה אני חושבת שהרכבת הרים הרגשית הזאת היא אחד המאפיינים הכי חזקים של תקופת המעבר להורות.

מפגשי צילום לנשים אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בנובמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות ובנות, אמהות וקריירה, אני אמא מספיק טובה?, גיל ההתבגרות, דולה, דיכאון אחרי לידה, הנקה, העיקר הבריאות, הריון, התבוננות, למידה, התפתחות, התמודדות עם אובדן, זוגיות אחרי לידה, חברות ובדידות, חוזרות לעבודה, יומן הריון, כללי, לידה טבעית- מסע אישי, לידה עם אפידורל, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, מחלקת יולדות, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, ניתוח קיסרי, סבתאות, סיפורי לידה, ספרים לאמהות, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, רוצות לישון!, רק אהבה, שיהיו בריאים, שיתופים אישיים, תחושות מגוונות אחרי לידה

התחלתי לצלם נשים אחרי לידה (עד שנתיים אחרי הלידה) במרחב הטבעי שלהן, כדי לתעד את פעולות היומיום ואת הדינמיקה הייחודית שנרקמת בינן לבין התינוק, התינוקת או הפעוטות שלהן.

אלו מפגשי קסם, הזדמנות לפגוש ולהכיר, הזדמנות לתת הכרה ונראות למה שלפעמים אנחנו לא שמות אליו לב, הזדמנות לראות את עצמכן בעיניים טובות מבחוץ, הזדמנות לתת הכרה לתקופה קשה או נפלאה, בהתאם למה שהתקופה הזאת עבורכן.

המצלמה ככלי התבוננות בשבילי

מאת : לימור לוי אוסמי

22 בספטמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

היום אחה"צ הרגשתי מין תחושה לא נעימה בגוף. קראתי לה 'עצב', למרות שאני לא בטוחה שהייתה זו עצבות.
לא הייתה לה סיבה נראית לעין להיות, אבל היא הייתה והרגשתי איך הגוף שלי מרגיש בחוסר שמבקש להתמלא.
בשלב מסוים זיהיתי שאני מנסה למלא את החוסר באכילה, אז בחרתי לקחת את המצלמה ולצאת לשדות. להיות עם העצב, עם החוסר, עם מה שזה לא יהיה ורק לתת לזה להיות.

קשה לך? תדלגי

מאת : מיטל גזלה רופא

21 בספטמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

"קשה לך? תדלגי…"
תדלגי מעל הקושי, מעל הבור, בקלילות, בלי עומק, בלי לחשוב, בלי לתהות. לדלג לשלב הבא, לדבר הבא שעומד לבוא, לדבר הבא שכבר פה. 
אני לא מהמדלגות.
אני מקופצות הראש ישר למעמקים, בהילוך איטי, כזה שמאפשר לשהות בכל רגע. לעצור, להרגיש את מגע המים בעור, להרגיש את הרגעים של בין לבין, טרום התמקמות במים או בקרקע.
כשהגוף עדיין לא החליט היכן הוא מבכר להיות.

יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

דרך אם – אימהות היא הכוח

מאת : ד"ר אראלה שדמי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, ספרים לאמהות, קוראות לשינוי

ד"ר אראלה שדמי על ספרה החדש- "דרך אם": הספר "דרך אם" מציג אפשרות להתפתחות העולם על בסיס כלכלה הנתינה וכלכלת הקיום, כבוד לטבע וכל ברואיו, קהילתיות, מקומיות ורוחניות. כל אלו מובילים אותנו לחשיבה חדשה ומפתיעה, שלא תמיד קל לאמצה אך היא מתחילה להכות שרשים: גרעינים עירוניים, גינות קהילתיות, פסטיבל מידברן, קואופרטיבים, וויקיפדיה, שוק קח-תן ועוד ועוד – מבטאים את הכמיהה לסדר עולמי חדש ואת הצעדים ההולכים ומתרבים לקראתו.

מפתחות לשפע הנשי- ועל הזמן הכי חם בחודש

מאת : ג'ני גיטלבנד

17 במאי 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

בקיץ השמש מחממת את הפרי מתפיחה ומגדילה את עוצמתו באיטיות.

הפרי פשוט שם.

כל מהותו היא לתת לחמימות ולמים להגיע ולהבשיל. כל העשייה כבר נעשתה.

הוא סופג הכל פנימה. ואז, כשהוא בשיאו, כובד משקלו עוזר לו להיקטף-

מימוש.

במלוא הדרה – על תקופת האביב בתוכנו ובחוץ.

מאת : ג'ני גיטלבנד

9 במרץ 20150 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, עמוד הבית

השלב שלאחר הווסת ועונת האביב משויכות בדיוק לתקופה הזו שבין ההתכנסות שהייתה בחורף ובווסת לבין היציאה אל העולם באביב. יציאה זו מורכבת מהמון גוונים וצבעים, מהמון תחושות ורגשות. ואני תוהה בעדינות עם עצמי וגם בתוך קשר אם יכול להיות במקום הזה מדרג, או קשת רחבה של אפשרויות, בין ההתכנסות העמוקה לבין הפריחה והלבלוב. עד כמה מתאפשר לכל אחת לבחור ולהרגיש איפה היא הייתה רוצה להתמקם בתוך האביביות שלה?

הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון'

מאת : לימור לוי אוסמי

3 במרץ 2015תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עמוד הבית

ראיון אישי צפוף עם הילה שרעף גלסר, יוצרת ושחקנית ההצגה 'יומן הריון', על חופש, דיכוי, הורות, הגשמה ומה שביניהם.

אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 20152 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

זאת היתה השנה שהיתה

30 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך אמהות חד הוריות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עבורי, שנת 2014 היתה שנת ה'לא לוותר'.

התחלתי את שנת 2014 אחרי שפלטתי משהו מתוכי שמסתבר והעיק במשך שנים ולא ידעתי עד כמה. חוויית אחרי הלידה של הבכור שלי. חודשיים הקדשתי לכתיבה אינטנסיבית תרפויטית המבטאת את כל החלקים בתוכי שלא קיבלו מספיק התייחסות וכתבתי, הקאתי, ביררתי, נשמתי, בכיתי, הייתי, למדתי, גדלתי, התרחבתי.

ללכת לאיבוד

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ללכת לאיבוד אחר הקול הפנימי

שמוביל

ואומר בבטחה

'לכי, ילדתי, זו הדרך'.

לחפש את השביל,

להיכנס ולצאת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

להיכנס ולצאת

להרשים ולהישאר אותנטית

לצמוח ולהתחבר לשורשים

לפעול מתוך מקום שבפנים.

להיות בקשר

עם אחרות,

עם עצמי.

להגיד הרבה גם בלי מילים.

מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?

מאת : מיטל

5 בנובמבר 201417 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

לאחרונה, אני נתקלת בלא מעט ילדות בסוף שנות העשרה לחייהן או בתחילת שנות העשרים שמחליטות באופן מושכל (עד כמה שגיל כה צעיר יכול לאפשר לטעמי בחירה מושכלת) להגדיר עצמן כנשים שמדברות אימהוּת, אך בפועל כל אחת מהן היא ילדה שהולכת לגדל ולעצב ילד.

אני מודה ומתוודה: קשה לי וכואב לי כי אותן ילדות יקרות לליבי עד מאוד. קשה לי לעמוד מן הצד בעודן מטלטלות את ספינת נעוריהן הרחק, מותירות רסיסי חלומות אבודים מאחור, והופכות באחת לדמות או תחפושת של אם בישראל.

נשימות מנוגדות

מאת : אמא של רעותי

2 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, חוזרות לעבודה, לכל אמא, עמוד הבית

אני רוצה קריירה, רוצה להיות עצמאית, שוויונית, מרוויחה ומתקדמת.

באותה נשימה רוצה להיות אמא- מחבקת, מנשקת, משקיענית.

אני רוצה להצליח בעבודה ולעשות את הדברים כמו שצריך ולא לחפף

ובאותה נשימה להספיק להגיע לגן בזמן.

אהבה אמיתית

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 20140 תגובות

מתוך הריון, התבוננות, למידה, התפתחות, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

אתמול ביקרתי חברה טובה שממש לקראת לידה ויצאתי עם חיוך גדול ועם מחשבה של 'איך לא עשיתי את זה קודם?'

היא, חודש תשיעי, עייפה, מותשת ומתה ללדת כבר.

אני, אוהבת אותה, רואה את סבלה ולא בטוחה אם אני ממש יכולה לעזור, כי הדבר המרכזי שהיא רוצה זה… ללדת.

אני בכרכור, היא מחיפה. כרגע בקושי נפגשות, בעיקר בטלפון. לא שלא היו ניסיונות מפגש לאחרונה, אבל הן לא צלחו.

השליטה בחיי

מאת : אמא אנונימית

22 באוקטובר 20144 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

עם השנים למדתי להבין כמה השליטה שלי בחיי וחוסר היכולת שלי לשחרר משפיעה עליי ועל כל מי שסובב אותי.

עכשיו, במבט נוסטלגי לאחור אני מסתכלת על זה ומנתחת, כאילו שזה ישנה משהו למישהו.

אין סוף לכתיבה הזו. אין מסר. הרגשתי שאני צריכה לכתוב. לא כתבתי מאז הלידה הראשונה. לפני כן הייתי כותבת המון.

ברוח החגים, מאחלת לעצמי לדעת לשחרר. לא לפחד לאבד שליטה.

אשמה גנטית (על אימהות והגדרה עצמית)

מאת : ענבר לב אלי

7 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

אמא, אמא שלי, אם רק היית יודעת כמה היה לי קשה ששמת את עצמך במקום האחרון, בכלל אין לך מושג, אה?! כמה לילות שבהם רציתי לישון אצל חברה אבל באמצע הלילה בכיתי שאני רוצה לחזור הביתה כי דאגתי לך, הרגשתי את העצב שלך, את האובדן שלך. האובדן של הילדה שבך, של האישה שבך, של השמחה שבך. מה רצית ללמד אותי, אמא? שאישה אמורה לוותר על השמחה, על היצירה, על כל רצון וכל תשוקה? מה רצית ללמד אותי, אמא? להיות אישה כנועה? כזאת שנטל החיים והחובות הם כל מה שנשאר?

תשליך אישי- קוראות האתר כותבות

מאת : לימור לוי אוסמי

2 באוקטובר 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

לקראת השנה החדשה ויום כיפור המתקרב, הזמנתי את קוראות האתר לעצור לרגע את שטף משימות היומיום ולבדוק מהו התשליך האישי שלהן- את מה הן היו רוצות להשליך השנה ובמה הן מבקשות להתמלא. התוצאה מרגשת.

נוף ילדותי

מאת : אנה מישל

17 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

מהו נוף ילדותי? מסתכלת על בנותיי ותוהה – עד כמה שונה הולך להיות נוף ילדותן מילדותי?

נולדתי בבריה"מ וגדלתי שם עד היותי בת 7, הגיל בו החליטו הורי להגר מהמדינה ולעלות ארצה. כל כך הרבה זיכרונות צברתי שם, זיכרונות שצרובים בגופי. ריח של גשם, מגע האדמה, מראה העצים והיערות, טעם נטיפי הקרח בבית המשחקים בחצר הגן, מגע השלג וההרגשה כאשר מחליקים על הקרח, טעמם של פירות יער, טיפול בערוגת ירקות בדאצ'ה (בית קיץ), בישול מרק דגים שמשינו מהנהר ופטריות שקטפנו בעצמנו תוך שאבא ואמא מלמדים אותנו מה רעיל ומה לא.

מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת : אמא אנונימית

14 בספטמבר 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?

כמו שבאת לי הלכת לי. ואולי לא הייתי שם לאהוב.

מאת : ענבר לב אלי

23 ביולי 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ביום רביעי, לפניי שבועיים, באתי לבית של אישה. אישה בסביבות גיל הארבעים שוכבת חולה במיטתה. מישהי פרסמה שהיא תשמח לכל עזרה/ליווי/תמיכה. אז באתי. לא הכרתי אותה קודם. נכנסתי בדלת הראשית ורגע לפני שנכנסתי לחדרה הרגשתי. הרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת. הרגשה שיש שם מישהו אבל שהוא גם קצת כבר לא כאן. לקחתי נשימה ונכנסתי.

הדובה לא-לה | למה להיות אגואיסטית זה פשוט נפלא?

מאת : ג'ני גיטלבנד

8 ביוני 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מגיל קטן חינכו אותי להיענות. "ואהבת לרעך" איבד את ה"כמוך" ונהפך איכשהו ל"ואהבת לרעך יותר ממך". עם השנים למדתי שכל עוד אני נותנת לאחר, עוזרת לו, נענית כשהיא או הוא מבקש ממני משהו, אני הופכת להיות טובה, נחמדה, מחונכת והכי חשוב אהובה.

התחשבות בעצמי או סירוב לבקשה התפרש כאגואיזם. ואגואיזם היתה ההאשמה שהכי פחדתי לקבל. כי מי רוצה להיות ילדה רעה ועוד אגואיסטית. ובאמת האמנתי שלעולם אף אחד לא יוכל לאהוב אותי אם אהיה כזאת. לצערי או לשמחתי מעולם לא הצלחתי להיות "אמא תרזה" תמיד היה בי משהו שהתמרד.

אני רוצה לתקתק

מאת : אמא של רעותי

8 ביוני 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה לתקתק.

אני רוצה לתקתק כמו שהייתי רגילה: עבודה, לימודים, יוגה, חברות, לרוץ את החיים האלו, להספיק, להיות בהיי.

אני רוצה לישון רק 6 שעות ולקום רעננה ולשים מייק אפ ולהסתדר בשתי שניות ולהיות הכי הכי.

אני רוצה לתקתק גם אותך, את ההסתגלות שלך לגן, את העבודה החדשה שלי, את הנסיעות בפקקים את הפליי דייטס ואת החלפת החיתולים.

לא לכולן מתאים לקבל עיסוי שבדי בספא

מאת : לימור לוי אוסמי

1 ביוני 20144 תגובות

מתוך גוף ומשקל, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

כיוון שהזמנתי נשים ויידעתי אותן שאני משתדלת להעניק מגע קשוב, היתה להן יותר לגיטימציה להגיד את מה שהן הרגישו בזמן העיסוי. הן סיפרו לי זאת רק אחרי שהעיסוי נגמר ושאלתי אותן איך היה. כל כך הפתיע אותי לשמוע את דבריהן!

שמתי לב שרבות מהן מוטרדות מאיך אני מרגישה בזמן העיסוי. הן עסוקות בהאם נעים לי, האם טוב לי, מה אני חושבת עליהן ומוטרדות האם הן משתפות פעולה בצורה מספק טובה. או בקיצור, רבות היו עסוקות ב'האם הן מעוסות מספיק טובות', כאילו רצו להיות קליינטיות מאוד טובות עבורי. זה הפתיע אותי. הייתי עסוקה בלתת להן את המגע הטוב יותר, הקשוב ביותר, ולא הייתי עסוקה כלל בהאם הן 'טובות' או לא (ומה הקריטריון לזה בכלל?), מבחינתי כל אחת היא עולם ומלואו ורציתי להעניק את הכי טוב לכל אחת. לא הייתי עסוקה בכלל בשאלה שהן היו עסוקות בה.

תעצרו את הרכבת, אני רוצה לצלם

מאת : ג'ני גיטלבנד

1 ביוני 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

הגענו הביתה והתברר שבחלק הזה של הטיול כנראה הסוללה נגמרה ולמעשה כלום לא צולם. הלכתי שעות בתחושה של פספוס, איך מכל הטיול דווקא הרגעים הקסומים האלה לא תועדו? לקח לי זמן להרשות לפנים שלי להיזכר שהכל איתי ובתוכי, שהחוויה באמת לעולם לא תחזור ושיהיו אחרות.

גם בכתיבה הזאת יש מן התיעוד, אך בשונה מבעבר, היא נעשית רק לשם הנאה. לקח לי הרבה שנים להשיל מעליי קילוגרמים של ציוד כשאני נוסעת, להיפרד מהצורך בתיעוד מילולי וצילומי כדי להחיות רגעים, להיפרד מחפצים שאני לא באמת צריכה (זה עדין לא פשוט לי), להיפרד מבגדים שלא עולים עליי יותר, להיפרד מתקופות שלא ישובו. אני

אני יוצאת ממצרים

מאת : לימור לוי אוסמי

3 באפריל 20142 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ככה אני יוצאת ממצרים שלי,

כך אני עוברת מחושך לאור,

מהתערבלות לאיזון,

מחוסר אונים לוודאות.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

פיצולים

מאת : לימור לוי אוסמי

25 במרץ 20146 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

כמו לנוע בטירוף בחוג זומבה

אבל לא להזיז אצבע מחוצה לו,

כמו להירגע ולשכוח מהכול בזמן מדיטציה

אבל לעצור את הנשימה מהרגע שהיא מסתיימת,

כמו לצאת לחופשה בחו"ל

אבל לחיות במרוץ ביומיום,

תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע כל כך לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.

בפורים הזה החלטתי לא להיות סקסית

מאת : גלית הרמן

17 במרץ 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בפורים הזה החלטתי לא להיות יפה.

בפורים הזה החלטתי לא להיות סקסית.

בפורים הזה באמת שאלתי את עצמי מה הייתי רוצה להיות ולו לרגע? מה הייתי רוצה לנסות ואין לי את האומץ?

אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במרץ 20147 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה להוציא ספר.

אני מפחדת.

אני יודעת שהוא יהיה מהמם.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יגיע לכל אישה בהריון בעולם.

אני מפחדת.

אני רוצה שיקנו אותו, שיאהבו אותו.

אני מפחדת.

לדבר איתי

מאת : שיר

12 בפברואר 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מתי שאלתי אותי, הי, טוב לך? לא? אז בואי נלך למקום אחר אהובה, לאן את רוצה? איך את רוצה שיהיה?

לא שאלתי אותי. ולא היה לי טוב. הייתי חלשה ולא היה לי מקום בשבילי, בשביל כולי, בבית שלי.

הרגשתי בודדה לחלוטין בזמן שתפקדתי כשבט שלם עבור הילדה שלי, כי ילדה צריכה שבט שיגדל אותה.

מאיפה שאבתי את זה, לא יודעת, אבל לא יצא לי משהו מפואר מזה, לא משהו שראוי לילדה שלי, לא משהו שראוי לי, לזו שמדברת עם עצמה.

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת : לימור לוי אוסמי

23 ביולי 20138 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"

מאת : לי-את דנקר

7 במאי 20132 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות

כן.. אני יודעת, זה נשמע קצת אגרסיבי, אבל בנינו מי לא אומרת לעצמה אחת לכמה ימים, או פחות, "ססס.. בא לי לעוף מפה" או "דיי בא לי לעוף", או רק "אעע". אם גדלת בבית מאופק בלשון המעטה יתכן ותסתפקי בפנים אדומות, כיווץ שפתיים ובמקרים קיצוניים "שתיקה מכאיבה".

עוצמה נשית- בשבילי זו לא קלישאה משומשת

מאת : רעות שלומי רסלר

21 באפריל 20138 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עם השנים, ובעזרת אהבתו הגדולה של בן זוגי, התחלתי להבין שאני ראויה ליותר מזה, אני ראויה ליותר מתחושת בסדר, או תחושה של הישרדות, אני ראויה ליהנות מהחיים, עם הכאב והקושי שיש בצידם, אני ראויה להנות משפע, שפע של אהבה ללא תנאים.

אני יכולה להוליד ילדים בלידות טובות, ליהנות מהאמהות ללא אשמה, אני יכולה להעניק לעצמי את מתנת הלימודים והצמיחה האישית ובמקביל לפתח קריירה עצמאית, אני יכולה לקחת סיכונים מחושבים ולבקש עזרה, אני יכולה לטעות בדרך, לקבל סירובים ולנסות שוב. אני יכולה ללכת אחרי הלב שלי גם בחיי האישיים וגם בחיי העסקיים, אני לא צריכה לשים מסכות או לחפש תמיד את המילים הנכונות ואת השיטה שעבדה לאלו שלפניי.

עצמאות

מאת : מיה אגסי

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

ההיסטוריה שלי חוזרת על עצמה גם עם הילדים שלי, שסבא שלהם חי מאוד, אבל לא הציל אף אחד והם בקושי מכירים אותו. ואני תוהה איפה הילדה הנודניקית שישבה מאחורה, מתי היא הספיקה להפוך למה שאני היום ולנסוע בתחפושת של אישה עם משפחה משלה ולשמוע ברדיו מערכונים של הגשש החיוור.
עצמאות. פנים רבות לה.

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

נקבת המין האנושי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

31 במרץ 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

חושבת עליה
על חוה אימנו
כי היתה אם כל חי
ושואבת

שואבת את הכוח
מפריחה נשימות לאוויר

מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.