רוצות היריון
זה שאנחנו רוצות היריון, לא אומר שהרצון יתגשם באופן מהיר ומיידי, ולעתים בדיוק ההיפך. בזמן שעובר בין הרצון להיריון לבין הכניסה להיריון, עולות כמיהות, חששות, חרדות, ספקות ועוד תחושות מגוונות. כאן אנחנו מדברות על זה.
-
אין לי ילדים וכל החברות שלי אמהות. אין לגיטימציה לכאב שלי
חברה אחת בהריון ראשון, שניה בטח תספר בקרוב על ההריון הראשון שלה. ארבע חברות אמהות בהריון שני. חמישית מנסה. לשישית ושביעית כבר יש שני ילדים. אין לי ילדים ואני מרגישה את התהום נפערת ביני לבין החברות שלי קצת בכל פעם. חלק מהחברות הכרתי בתואר, חלק מהחיים, אנחנו שייכות לשנתונים קרובים, היינו במקומות דומים בחיים עד שהן הפכו לאמהות. למרות שיח על בדידות – לאמהות, גם טריות, יש מערכי תמיכה. להרבה…
-
שביל הזהב
אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד. הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה. יש בי כל מיני חלקים. אינני משהו אחד, חד-גוני. אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים... חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג. חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.
-
לידה חוזרת אחרי תשע שנים, מחשבה בוראת מציאות.
תשע שנים של תפילות, בקשות, תחינות, תשע שנים של בכי וחוסר ודאות. תשע שנים של תהיות ...למה זה לא קורה, מה השתנה? אחרי שתי לידות טבעיות, שני הריונות ספונטניים תקינים, שני תינוקות בריאים, בנים מקסימים. אני רוצה לידה חוזרת. הרחם כמו נסגר, משהו נחסם, אין תנועה, אין חיים. הזמן עובר, השנים נוקפות, שנה אחר שנה, ואת לא הופכת צעירה יותר עם כל יום שעובר. הגעגוע להתעגלות הגוף, הבטן, השדיים, הירכיים,…
-
זה לא פייר! זה לא פייר!! – על טיפולי ivf
בכל סבב של טיפולים, רק בתחילת הדרך שלו, בשלב שהרופא נותן לי את הפרוטוקול, אני מתמלאת אנרגיות חדשות וטובות, תקווה ואופטימיות, ואז מתחיל שלב הסבב...בדיקות למעקב הורמונים וזקיקים ... שאיבה ... החזרה ... 12 יום ואז...בום, טראח!! תשובה שלילית שמאוד, מאוד קשה לי כבר לחיות איתה... :-( אני כותבת את המלים האלה והגוש עולה לו בגרון שלי... הגוש שצועק לעולם ואני צועקת אותו גם כן.. גוש שאומר שזה לא פייר!!…
-
הההההכל תקין. אז מה לעזאזל לא הולך?
אוף, למה זה לא מצליח על הפעם הראשונה? ולמה זה לא מצליח שוב? ואז שוב ושוב? טוב נו – בדיקות דם, כל העסק. בדיקות זרע – שנינו תקינים. הההההכל תקין. אז מה לעזאזל לא הולך? מחליטים שזה טיימינג. לחץ. עושים עוד חודש הפסקה. עוד חודש. שוב לא הולך.
-
שבועות והנפת תינוקות
כל שנה בחג השבועות מתקיים טקס הנפת התינוקות כחלק ממסורת הבאת הביכורים במושב. כל שנה אני שמחה בשביל אחרים אך, גם אחוזת קנאה בהורים שעולים לבמה ומציגים בגאווה את התינוקות החדשים שלהם. כל שנה ליבי מתכווץ ונחמץ עוד קצת. קול מיוסר בתוכי ממשיך ושואל מתי כבר יגיע התור שלנו?
-
עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF
אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי. אז זה טוב בשבילי.
-
היונקת המושפלת | לקראת הריון
אני מורדת ומסרבת. והגוף שלי לא רוצה, ומוחי משבית לי את השחלות. וכל העולם יכול להתפוצץ, אבל אני נועדתי לחיים אנוכיים של טיולים מיותרים, שינה מאוחרת, שקט ורוגע. אין ילדים צורחים לגדל, שום ילד לא יאכזב אותי בגיל מאוחר יותר, או ישלח אותי לבית אבות בניגוד לרצוני. אני לא יכולה לגרום לזה לקרות כי זה משהו שפשוט קורה, ואת לא יכולה לעשות את זה.
-
למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק | לקראת הריון
אני לא נועדתי להיות אמא, ואני חושבת שתמיד ידעתי את זה. אז אני יכולה להשקיע בעצמי, בפרויקטים אחרים ולנסוע ולטייל ולישון מאוחר, ויש לי יותר כסף, ולהיות אנוכית זה נהדר, דבר כל כך גדול, טרגדיה גדולה. זה טרגי שמשהו כל כך בסיסי, כל כך טיפשי, שלא דורש מיומנות, תעודה או כשרון, דבר שכל כלב ברחוב מצליח לעשות, אני לא יכולה לעשות.
-
דלתות מסתובבות- מאיפה באת ילד ?
משיחות רבות עם מטופלות פריון שהמסע שלהם מתעכב/תקוע... מה שיושב להן בראש זה- 'אם זה לא ממני, אז מעדיפה להיות בלי ילדים'. כמעט בדיוק כמו שרבים אומרים 'אם אני לא אעבוד במקום העבודה X או לא אשיג את Y, אני מצידי אשאר מובטלת כל חיי ורווקה כל חיי...' כל התהליכים פתוחים לילד... וילד זה רק ילד, והשאלה 'מאיפה הגיע?' לא רלוונטית.
-
בשם אלוהי השחלות.
זאת רק אני או שכמעט כל אישה המתקרבת לגיל שאפשר להתחיל שלא, היא חושבת על אולי עוד כן אחד אחרון ודיי? משהו מבפנים עוד לא רוצה להזדכות על החיבוק הפנימי עם הרחם. בטח לא כאשר מרגישים שזו עומדת להיות חוויה מסוג אחר.
-
"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי
לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון. ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).
-
החזרת עוברים – האם היא תצליח הפעם?
עוברים יקרים שלי! אני כל כך מנסה לא לחשוב עליכם בכלל.. ולא הולך לי.. הוחזרתם אליי, לגופי, בסוף תהליך מייגע של הפריה חוץ גופית שנמשך חצי שנה תמימה, לפני 8 ימים מלאים. ארבעתכם. שאלתי את הרופא מה טיב העוברים שלי, והוא אמר שאף אחד מכם לא מושלם. אז מה? גם הוא לא! אני מחייכת לעצמי.. מנסה לשבור לעצמי את המועקה המחשבתית שלי, הבודדת הזו, בקצת הומור עצמי. קשה לי.