הבלוג של ג'ני גיטלבנד

  • אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות,  עמוד הבית

    מפתחות לשפע הנשי- ועל הזמן הכי חם בחודש

    בקיץ השמש מחממת את הפרי מתפיחה ומגדילה את עוצמתו באיטיות. הפרי פשוט שם. כל מהותו היא לתת לחמימות ולמים להגיע ולהבשיל. כל העשייה כבר נעשתה. הוא סופג הכל פנימה. ואז, כשהוא בשיאו, כובד משקלו עוזר לו להיקטף- מימוש.

  • אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות,  עמוד הבית

    במלוא הדרה – על תקופת האביב בתוכנו ובחוץ.

    השלב שלאחר הווסת ועונת האביב משויכות בדיוק לתקופה הזו שבין ההתכנסות שהייתה בחורף ובווסת לבין היציאה אל העולם באביב. יציאה זו מורכבת מהמון גוונים וצבעים, מהמון תחושות ורגשות. ואני תוהה בעדינות עם עצמי וגם בתוך קשר אם יכול להיות במקום הזה מדרג, או קשת רחבה של אפשרויות, בין ההתכנסות העמוקה לבין הפריחה והלבלוב. עד כמה מתאפשר לכל אחת לבחור ולהרגיש איפה היא הייתה רוצה להתמקם בתוך האביביות שלה?

  • אמהוּת,  גוף ומשקל,  עמוד הבית

    איך להתמודד עם ימי הווסת? המפגש עם 'זאת שיודעת'

    אישה בזמן ווסת פורשת אל תוך נבכי הלא נודע בתוכה. בזמן הווסת מופרש הורמון ה FSH, הורמון האינטואיציה, שרמותיו עולות גם החל מגיל המעבר ואילך. הורמון זה יחד עם התכנסות הגוף והאפשרות "לפרוש" מעט מהמקצב המהיר של החיים, מאפשרים לאישה להפוך את הזמן של הווסת שלה לזמן מקודש. בזמן זה, בזכות הפעילות ההורמונאלית, יש תקשורת בין שני צידי המוח השמאלי והימני ונוצרת הזדמנות של "מעבר בין העולמות".

  • אמהוּת,  גוף ומשקל,  עמוד הבית

    "אני לא היסטרית, אני פשוט רגישה"- על רגישות לקראת ובזמן הווסת. pms.

    הזמן שלפני הווסת הוא זמן מטלטל מעט עבורינו בכל חודש, זה זמן שמערכת העצבים שלנו והפנימיות שלנו מאוד רגישים. ה״אקסטרה״ רגישות שנוצרת אצלנו בגוף, בתחושות וברגשות כל חודש היא עובדה. היא לא טובה, רעה, נכונה או לא נכונה. היא פשוט ישנה. רגישות זו מאפשרת את היכולת לקלוט ולראות פרגמנטים או חלקיקי מידע, תמונות ופיסות מידע קטנות יותר שלא ראינו לפני. הדימוי שעולה לי בהקשר הזה הוא שאנחנו מסתובבות בעולם עם…

  • אמהוּת,  גוף ומשקל,  עמוד הבית

    אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל

    תארו לעצמכן שהגוף שלכן היה הילדה שלכן והייתן אומרות לה: "ביתי היקרה אין בעיה, אני מוכנה לאהוב אותך אבל רק בתנאי שלא תתבגרי... תהיי מטר שמונים... שיהיה לך שיער בצבע... שתהיי במשקל XX... שתלבשי מידה YY ... שלעולם לא יהיו לך קמטים..." ההמשך ידוע לכולנו. הילדה שלכן בעצם לא יכולה להיות היא, כי אם היא תשאר מי שהיא באמת לא תאהבו אותה. העצוב הוא שכל אחת מהנשים שאני הכרתי בחיי…

  • אמהוּת,  גוף ומשקל,  עמוד הבית

    שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט

    רוב התשובות לרעב ולצרכים היה רגשי. רעב וצורך גדול בריפוד, בתחושת ביטחון ויציבות, בתחושת בית והגנה, במציאת מקום של שקט ורוגע, בהקלה על העוצמה של התחושות והרגשות הקשים שנמצאים בתוכם, ברצון להעלים את הכאב וחוסר האונים. ועוד תשובות כאלה ואחרות. חלק מאותם אנשים מספרים על זה שאוכל הוא המקום שאליו הם פונים בשעות מצוקה ומשבר כי האוכל תמיד שם ולזמן מסוים אפילו מרגיש שהכאב או הבורות נעלמו.

  • אמהוּת,  גוף ומשקל

    אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רעב ותשוקה

    לראשונה אכלתי לא מתוך רעב אלא מתוך כמיהה, השתוקקות, סקרנות ותאווה, נגלה לפני עולם של טעמים וריחות שלא פגשתי מעולם. הייתי יוצאת מכל ארוחה בקושי גוררת את עצמי החוצה, בכל פעם מבטיחה שזאת הייתה הפעם האחרונה שאני במצב שעוד חלקיק חמצן שינסה להיכנס עכשיו לבטני יפוצץ אותי לחלקיקים. לטעום מהכל מבחינתי היה לחיות את החיים עד הסוף. ולבלוע את החיים עד הטיפה האחרונה נחשב למשהו שיעשה לי טוב. לא משנה…

  • אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

    הדובה לא-לה | למה להיות אגואיסטית זה פשוט נפלא?

    מגיל קטן חינכו אותי להיענות. "ואהבת לרעך" איבד את ה"כמוך" ונהפך איכשהו ל"ואהבת לרעך יותר ממך". עם השנים למדתי שכל עוד אני נותנת לאחר, עוזרת לו, נענית כשהיא או הוא מבקש ממני משהו, אני הופכת להיות טובה, נחמדה, מחונכת והכי חשוב אהובה. התחשבות בעצמי או סירוב לבקשה התפרש כאגואיזם. ואגואיזם היתה ההאשמה שהכי פחדתי לקבל. כי מי רוצה להיות ילדה רעה ועוד אגואיסטית. ובאמת האמנתי שלעולם אף אחד לא יוכל…

  • אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

    תעצרו את הרכבת, אני רוצה לצלם

    הגענו הביתה והתברר שבחלק הזה של הטיול כנראה הסוללה נגמרה ולמעשה כלום לא צולם. הלכתי שעות בתחושה של פספוס, איך מכל הטיול דווקא הרגעים הקסומים האלה לא תועדו? לקח לי זמן להרשות לפנים שלי להיזכר שהכל איתי ובתוכי, שהחוויה באמת לעולם לא תחזור ושיהיו אחרות. גם בכתיבה הזאת יש מן התיעוד, אך בשונה מבעבר, היא נעשית רק לשם הנאה. לקח לי הרבה שנים להשיל מעליי קילוגרמים של ציוד כשאני נוסעת,…

  • אמהוּת,  גוף ומשקל

    פצפונת

    אחד הרגשות הנפוצים שיש לנו מול אכילה, אוכל והגוף שלנו הוא בדרך כלל הביקורת. ביקורת מכאיבה, נוקבת, נוקשה ופוצעת. פיתוח מערכת יחסים עם הצרכים שלנו, הרצונות שלנו, החלקים והקולות השונים שקיימים בנו, יכולה להוות דלת להתבוננות והקשבה אמיתית פנימה. כאשר מתפתחת מערכת יחסים ביני לבין הגוף שלי, האכילה שלי ועוד חלקים שנמצאים בתוכי יש מקום לקשר, לסקרנות, לחקירה.

× איך אני יכולה לעזור לך?