החיים בטרנינג
-
דובת חורף
מנסה להתחבר לכאב כבר 7 חודשים, לקבל אותו. וכעת, שבוע 33. סף הסבלנות שלי נמוך וההבנה לכאב בתוכי קשה מנשוא. . מדברת אל כוחותיי, יודעת שהם קיימים ומנסה לנשום דרכם.
-
תפריט חיי..
אני שוב אופה את תפריט חיי, הפעם אני יותר בשלנית, יותר מחושבת, יודעת היטב אילו תבלינים אני צריכה לשים ואילו תבלינים אני צריכה להרחיק כרגע. תפריט חיי החל במסע מופלא לפני כ 4 וחצי שנים בו הפכתי לראשונה לאמא לשיר המדהימה עם לב הזהב. והנה שוב אנחנו פותחים את ליבנו או יותר נכון רגילנו ובישלנו שוב בריאה חדשה, חיים חדשים צומחים בי, מתבשלים בי, אני לא יודעת איך יראה תבשיל…
-
המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי
אנחנו עוברות הרבה המון מעצם היותנו נשים. אני אישה, אני רחם, אני ילדה, אני אמא, אני אוהבת, אני מאמנת כושר, אני רוקדת, אני שמחה ,עצובה, אני אחות, אני חברה טובה, אני אישתו, אני בת להוריי , אני הכלה שלה, אני גיסתו, אני דודה ואני כל מיני אני. ובעיקר מזכירה לעצמי שיש בי כוחות גדולים כמו לביאה ואני חייבת לעבור את המסע שלי לבריאה הזו, לבריאה שהבת שלי כה מחכה לה,…
אולי יעניין אותך לקרוא גם
פרחי באך להריון
האם הרופאים בלידה נגדי? מחשבות על בית החולים
לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה
-
תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח
בכל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מתקרב ובא אני מנסה בכל דרך להנציח בעוד פיסה בעוד מקום ולשתף אנשים שידעו שהיו לי שני אנשים במשפחה, דודי משה זהבי ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים ובן דודתי אורן כמיל ז"ל שנהרג בלבנון . על בן דודתי {אחיו של אורן )אני לא מספרת כי הוא התאבד, לא בשירותו הצבאי אלא אחרי הרבה זמן, אך העצב של אחיו שנהרג בהחלט קשור להתאבדות. אני…
-
השואה בראי אחר, ראי האִמהות שבי
תוהה איך אמא יכלה לחיות אם הידיעה שרצחו את ילדיה, תינוקות שרצו לאכול או לינוק ואין אין אוכל, מה עושים ? כמה הזוועה בלתי נתפסת.
אולי יעניין אותך לקרוא גם
"נפטרתי מהילד"!
"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?
לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה
-
נקבת המין האנושי
חושבת עליה על חוה אימנו כי היתה אם כל חי ושואבת שואבת את הכוח מפריחה נשימות לאוויר
-
נשואה+1
משרה לאימהות, אתן אומרות? וכולן אומרות 'זה אפשרי' ו'המעסיקים מתחשבים' והלוואי שבסוף אני אמצא עבודה המתאימה לכישוריי . אני החלטתי שהמקצוע העתיק בעולם {ולא, הוא לא זונה, למרות שעם חלק מהמשרות שמציעים לי אני מרגישה כך...} הוא בראש ובראשונה, היותי א מ א.
אולי יעניין אותך לקרוא גם
איך להתמודד עם אכזבה מבן הזוג אחרי הלידה?
אני אמורה
ליצור קומפוסט משאריות האשמה/אשפה אחרי לידה ובהורות
-
אצלי הכל בסדר…
אצלי הכל בסדר... כך שרה ג'וזי קץ בשירה, וגם אני אומרת שאצלי הכל בסדר, סביבה נחמדה ... אך האמת שפתאום לפתע עברתי הרבה שינויים, מעבר הדירה לעיר אחרת, הקטנה בגן חדש ומקום עבודתי שעזבתי אחרי 5 שנים. ועכשיו שוב הכל חדש, מפצירה בי לא להישבר, לאסוף את כוחותיי יחד ולאחד אותם לאנרגיות חיוביות ומחשבות ורודות.
-
תודה לך אמא !!
החלטתי לפתוח בפרויקט קטן שמנמנם אצלי הרבה זמן בליבי, וחשוב לי מאוד , פשוט לומר לכן אימהות יקרות , כל הכבוד ותודה ! תודה בשם התינוק/ת , פעוט/ה ,ילד/ה, שלכן, כי אף אתד לא אומר וכן צריך לזעוק ולומר: "כל הכבוד לך אמא שאת משכימה כל בוקר ולעיתים אף בלילה , שותה קפה קר כי לפני אחרי ובאמצע יש סידורים ובסוף הקפה מתקרר. לפעמים אנחנו שוכחות את עצמנו, תודה לך…
-
איך אתן מתמודדות ?
הכוחות שלי.... אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה. פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום.....הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות ,…
אולי יעניין אותך לקרוא גם
אביב
איך תדעי אם זה דיכאון אחרי לידה או עצבות רגילה של אחרי לידה? כל מה שרצית לדעת
"אהבה ועוד"
-
אני והבנג'י
שיר זה נכתב בחודש השני של ההריון. אני והאסלה היינו חברות הכי טובות , הכרתי צדדים רבים בה וגיליתי שניתן להקיא בכל מקום , ואז נולד השיר הזה שהבנתי שאי אפשר לברוח ואי אפשר לעצור. קפצתי למסע וזהו, ההריון שלי קשה ולא קל, אך אני בכל זאת יצליח. ואכן שיר שלי נולדה בשבוע 37
-
לב של אישה
הרבה פעמים הרגשתי את החיוך שבי. כאשר אני מחייכת, גם הנורא מכל עובר ליד ולא בי, ולא בו ולא בה, וחיוך יוצר פלאים וכן, אני חושבת שבאישה טמון סוד גדול כוח עצום שלא ניתן להסביר...רק אישה יכולה להבין.....
-
גן בפעם הראשונה
קטנה שלי, ראשונה שלי... פעם ראשונה את לבדך בגן, ומבטיי לא יביטו בך, קולי לא יפזם לך שירים, גופי לא ירקוד למולך שירי אצבעות ומשחק, וידיי לא יאכלו אותך. שלא לדבר על החלב בציצי שפסק כאילו בזמן לפני הגן...
