לחבק אותי עמוק, גם כשכואב
ביום שבת לא הרגשתי טוב, ורציתי לצאת החוצה, לפינה השקטה השלי בשדות. יש לי עץ בתוך שדרת הברושים, שם אני בדרך כלל יושבת, בוהה, כותבת, ומרגישה קרקע. יצאתי לשם קצת
ביום שבת לא הרגשתי טוב, ורציתי לצאת החוצה, לפינה השקטה השלי בשדות. יש לי עץ בתוך שדרת הברושים, שם אני בדרך כלל יושבת, בוהה, כותבת, ומרגישה קרקע. יצאתי לשם קצת
בחוץ תותחי מלחמה רועמים, ואני יושבת לכתוב, מנסה לשמר אי של שקט, של שיגרה, של משמעות, של תנועה לעבר חיים של עשייה. האינסטינקט אומר לעצור, להפסיק, להיצמד לחדשות, להתעדכן. עולה
עכשיו קיץ וחם ומאתגר עם הילדים והחיים, אז משתפת בטקסט שכתבתי לפני כמה שנים ועוד לא פירסמתי. נראה לי שיעזור לחלק מכן להבין שהן לא לבד. חיבוק גדול, לימור. בשבוע
בימים האחרונים הייתי עם קורונה (לא היה קל בכלל הפעם) וראיתי הרבה יותר מדי נטפליקס. טוב שיש נטפליקס כשצריך אותו. אתמול התחלתי לראות את הסדרה 'ברידג'רטון' ושמתי לב איך הלב
"יש דופק, למה את לא שמחה? תחייכי""בסקירה ראו שהכול תקין, עכשיו את יכולה לשחרר?""יהיה בסדר, הכול יסתדר. את סתם מדאיגה את עצמך""העובר ייצא, כולן יולדות. זה כואב, אבל תעברי את
הסתובבתי שבועיים עם שאלה שאחת מכן שאלה בעקבות סרטון שהוצאתי על זעם אמהי, וכתבה בתגובה אליו: "אבל איך לתת מקום לכעס?", ומקווה שבמאמר הקרוב אצליח לענות עליה באופן שיעזור לכן
תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,
לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.
בהודעה ל – 052-2835020
תכנים שיעזרו לך להרגיש שפויה ומובנת בהורות