חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הנקה עם ריפלוקס תינוק עם ריפלוקס

ריפלוקס בהנקה: תוך שלושה ימים גילינו ילדה חדשה

ריפלוקס בהנקה: גיא נולדה בואקום,  אחרי לידה ארוכה וכואבת. לקחו לי אותה וראיתי אותה רק שעה בערך אחרי הלידה. שעה שנראתה לי כמו נצח וכבר אז היא חייכה. בבית חולים היא ינקה בקושי וכשביקשתי עזרה מהאחיות, אחרי שצלעתי לתינוקיה כואבת ודואבת מהתפרים, אחות ניגשה אליי עמדה לידי חצי דקה קבעה שגיא מחוברת בסדר והלכה. אני הרגשתי שהיא לא ממש אוכלת אבל החלטתי לחכות ולתת לזה זמן.

יצאנו מבית חולים אחרי 24 שעות ונסענו הביתה. זו הייתה אחת ההחלטות היותר חכמות שקיבלתי בחיי!! בבית נכנסנו למיטה וניסינו לינוק בשכיבה. זה הלך קצת יותר טוב. השקט והשלווה בבית עזרו לשתינו.

זה התחיל עם הנקות מאוד לא רגועות

בערך מגיל שבוע ההנקות הפכו להיות מאד לא רגועות. גיא בכתה לפני, תוך כדי, ואחרי הנקה, התפתלה וצרחה. קירבה את הראש לציצי ואז הרחיקה אותו ממנו כאילו ניסו לקרב אותה לרעל. היא הייתה יונקת קצת ופורצת בצווחות כאילו מרעיבים אותה והייתה פולטת המון. לי היה נראה שמשהו לא בסדר.

עבדתי עם ילדים בעבר והיה נראה לי שהפליטות של גיא לא רגילות – לי הן היו נראות כמו הקאות. היא בכתה המון, כאילו האוכל לא טוב לה והרי קראתי בכל מקום אפשרי שאין כזה דבר. מסביבי כולם אמרו: "את לא מבינה, עם הילד שלך זה אחרת… כל הילדים פולטים ובוכים, את פשוט לא זוכרת". בפנים בערה בי התחושה שזה לא נכון, שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי, אבל מסביב אמרו: "את פסיכית" "זה גזים". אז המשכנו.

כשגיא הייתה בת 4 שבועות הימים הפכו להיות לגמרי בלתי נסבלים. היא פלטה והקיאה המון, היא צרחה כמעט כל היום בלי הפסקה. אי אפשר היה להרגיע אותה. כל הנקה נמשכה קרוב לשעה וחצי כי היא עשתה המון הפסקות: היא הייתה מתחילה לינוק ואז זורקת את הראש אחורה בצרחות.

הימים הפכו להיות בלתי נסבלים

האחות טיפת חלב בקיבוץ אמרה לי שכל עוד  שהיא עולה במשקל, אז  הכול בסדר. דיברתי עם מרסי – שאצלה עשינו את הקורס הכנה ללידה – והיא נתנה לי טלפון של מדריכת הנקה מהאזור. דיברתי עם המדריכה בטלפון והיא אמרה לי לוודא שאין לגיא פטרייה בפה או דלקת אוזניים . לא היה אף אחד מהדברים.

החלטתי לנסוע למרסי שתסתכל עליי עם גיא ועל ההנקה ואולי יהיו לה איזשהו תובנות. ביליתי איתה יום שלם – והיא קודם כל הרגיעה אותי וחיזקה אותי לגבי התחושות שלי כאמא. היא גם הסכימה איתי שגיא מקיאה ולא פולטת ואמרה לי שכדאי לי לחפש חומר על תינוקות עם ריפלוקס. נתקלתי כבר במושג לפני זה וכשקראתי הכל היה נראה לי מתאים לגיא – אבל האחות בקיבוץ אמרה לי שאין סיכוי! שתינוקות עם ריפלוקס לא עולים במשקל.

כשגיא הייתה בת 5 שבועות לא שקלנו אותה, כי כבר שבוע השתוללה בהנקות ולא אכלה כמו שצריך. בגיל 6 שבועות התברר שהיא עלתה רק 50 גר´ בשבועיים. הפעם, אפילו האחות אמרה שצריך לבדוק אם היא עם ריפלוקס. שישי שבת היו סיוט – גיא לא הפסיקה לצרוח. וסירבה לאכול. כל פעם שקירבתי אותה לציצי היא צרחה יותר וזרקה את הראש אחורה. אמא שלי הציעה לתת לה בקבוק "רק כדי שתאכל משהו…" ואבא שלה פשוט לא ידע איך לעזור והיה עוד יותר חסר אונים ממני. חברה נתנה לי פטמת סיליקון ואמרה לי: "תנסי עם זה, או לי זה יעזור…". ניסיתי,  וכמו מטה פלא-  גיא התחילה לאכול!

נמצאה הבעיה: גיא עם ריפלוקס

ביום ראשון חיפשתי מי יכול לעזור לי וביום שלישי הגעתי לד"ר ליבוביץ´. הייתי אצלה כמעט שעתיים, היא ראתה את גיא אוכלת [עם פטמת סיליקון, כי היא כבר לא הסכימה בלי] ואמרה שלא נראה לה שיש בעיה בהנקה. גיא צרחה והתפתלה שם כמו תמיד ובסופו של דבר גם הקיאה/פלטה. ד"ר ליבוביץ' איבחנה שגיא עם ריפלוקס בהנקה. היא נתנה לנו מרשם לזנטק עבור גיא עם הוראות לגבי המינון ,המליצה לי לשאוב כדי שלא תהיה לי בעיה באספקת החלב בגלל פיטמת הסיליקון ודנה איתנו באפשרויות שונות למתן תוספת לגיא.

אני לא רציתי לתת בקבוק – פחדתי מאד, בעיקר בגלל ההתעקשות שלה על פטמת הסיליקון וחששתי שאם היא תקבל בקבוק היא בכלל לא תרצה לינוק, אז החלטנו לתת לה fingerfeeding [שזה מן צינור כזה שקצה אחד שלו בתוך הבקבוק השאוב והשני בצמוד לאצבע בתוך הפה של התינוק והוא יונק כאילו את האצבע ויוצא לו חלב מהצינור]. ד"ר לייבוביץ' הנחתה אותנו בעוד עצות לגבי הטיפול בזנטק [לדוג', החזקה על הידיים אחרי אוכל], חיזקה מאד את האמונה שלי בעצמי ובתחושות שלי, נתנה לי המון חיזוקים על זה שאני משדרת לגיא רוגע וביקשה שנשמור איתה על קשר.

ריפלוקס בהנקה: תוך שלושה ימים גילינו ילדה חדשה

עוד באותו יום קנינו את התרופה ולמחרת התחלנו לתת. תוך 3 ימים גילינו ילדה חדשה, כמו שהייתה לנו בהתחלה. חייכנית, רגועה, שלווה. במקביל, התחלתי עם מרתון שאיבות מטורף. אמא שלי ואחותי היו פה המון לעזור לי. הייתי מאכילה את גיא ונותנת אותה שיחזיקו אותה, כדי שאוכל לשאוב. ה- finger feeding לא היה לי נוח כל כך ופשוט הצמדתי את הצינור לציצי וככה גיא ינקה וקיבלה תוספת באותו הזמן. באותו שבוע היא עלתה 200 גר´. בערך כפול ממה שהיא עלתה עד אז בשבוע. אחרי שראינו שהעלייה במשקל מתבססת והיא עולה כמו שצריך, הפסקנו עם התוספות וחזרנו רק להנקה, עדיין עם פטמת הסיליקון.

אתמול גיא הייתה בת חצי שנה. עברנו בנתיים עוד כמה שלבים עם הריפלוקס [החמרה – החלפת תרופה – חזרה לזנטק במינון גבוה יותר] שכללו גם התוודעות לגסטרו-ילדים. אבל הילדה שלי נשארה כמו שהיא בדרך כלל חייכנית, רגועה שלווה למעט הרגעים שכואב לה. היינו אצל ד"ר ליבוביץ´ עוד כמה וכמה פעמים לתמיכה ועזרה.

ההנקות עכשיו עדיין לא לגמרי רגועות תמיד. היא עדיין יונקת רק עם פטמת סיליקון שאני מנסה בעקשנות שוב ושוב לגמול אותה ממנה, אבל אני כבר הרבה יותר בטוחה בהנקה, למרות פטמת הסיליקון. אני מקווה להניק עוד הרבה זמן, אם כי מקווה שבאיזשהו שלב היא תוותר על פטמת הסיליקון. מדי פעם יש משברים ומחשבות ייאוש, אבל עם תמיכה קרובה ואוהבת של אבא של גיא ועקשנות על ההנקה מצידי אנחנו עוברים אותם ואני כבר חושבת על הנקה תוך כדי הריון והנקת שניים.

כבר שנה שאני מניקה ועדיין עם פטמת סיליקון

למרות כל הקשיים, אני נהנית מההנקה, נהנית מהקשר עם גיא, נהנית מהזמן הזה שהוא רק שלנו בלי שאף אחד יוכל לפלוש אליו,  נהנית מהיד שלה שממזמזת אותי תוך כדי הנקה, נהנית מהמבטים שלה, מהעיניים המחייכות, מהמבט הממזרי כשהיא נושכת. על הקשיים והכאבים אני מתגברת על כל אחד בתורו ובטוחה שגם בילד הבא אעשה הכול כדי להניק.

אז עברה שנה. כבר שנה אני אמא. כבר שנה אני מניקה, ועדיין עם פטמת סיליקון. בינתיים גם המחזור חזר ובימים של המחזור הייתה ירידה בכמות החלב וכנראה גם בטעם כי היא כמעט ולא ינקה כמה ימים וכשהסכימה לטעום קצת, נורא התלוננה. אבל חזרה לינוק ועכשיו כבר בלי תלונות אז כנראה שזה הסתדר. עם כל הקשיים בהתחלה,  באמת לא חשבתי שנגיע כל כך רחוק. גיא לא לוקחת בקבוקים בכלל, והאמת שגם לא ניסינו יותר מדי – במילא אני בבית ויותר קל לשלוף ציצי מלהפשיר חלב. אני עדיין שואבת מדי פעם – כדי שיהיה אם נצטרך וכדי לשמור על היצור גם בימים שהיא יונקת פחות.

אני עדיין נהנית מההנקה למרות שעכשיו גיא יונקת די מעט פעמים ביום ובעיקר לפני/ אחרי שינה ועדיין החיוך שלה עם הציצי בפה ממיס אותי והיד שמלטפת אותי. אני לא חושבת בינתיים על גמילה [כן חושבת על הנקת שניים..], רק על גמילת לילה. נראה איך זה ילך כשאגיע למסקנה שסופית אני גומלת. בינתיים אני מחכה ואוזרת אומץ לתהליך. אבל עכשיו כבר מותר לי לקרוא לעצמי מניקה ותיקה, לא ?

כתבה: אמא בעילום שם

*

ליווי רגשי אחרי לידה

להיות אמא לתינוק עם ריפלוקס בהנקה זו חוויה הורית אחרת.

זה אומר להתמודד עם בכי שמגיע בשכיחות יותר גבוהה מהרגיל, זה אומר שיש חוסר האונים כלפי הבכי וחוסר היכולת לעזור להם להירגע, זה אומר שיש הרבה פחות שעות שינה מהרגיל (מה שמשפיע על הרגשות והמחשבות שעולות) ובדרך כלל הסביבה לא מבינה את המצב הייחודי, שמבקש התייחסות אחרת והרבה יותר תמיכה ועזרה.  

ליווי רגשי אחרי לידה יוכל לעזור לך להרגיש מובנת, מקום שבו תוכלי לדבר על מה שאת עוברת בכנות ולקבל כלים להתמודד עם הקשיים האובייקטיביים, כדי לקבל את מה שאת לא יכולה לשנות, להפחית אשמה, שיפוטיות וביקורת עצמית, לשים זרקור אל המקומות שבהם את כן מצליחה ולחזק אותך לאורך כל הדרך, כדי שתוכלי ליצור קשר טוב עם התינוק/ת שלך ולסבול פחות.   

כאן הפרטים על תהליך הליווי, ואשמח לעזור לך, 

לימור,

מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר.

*

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

כשאתם שומעים את מילת הקסם 'ריפלוקס' תשנו את הגישה/ טל אייזנברג

קבלי בחינם תכנים שיעזרו לך להרגיש מובנת:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× ליווי תהליכי צמיחה לאמהות רגישות