נשים מדברות אמהוּת

לפני הלימונדה שתצא מהלימון, לפני הכוחות שיעלו ויתגברו, לפי התובנות, המשמעות, האפקטיביות, העצות שאעביר הלאה אחרי שאתגבר על זה – עכשיו הזמן לכאוב. זמן סגר עכשיו, וזה לא רק החוץ שסוגר. חשבתי שיהיה קל הפעם, כי הרי כבר היה סגר, ולמדתי ממנו. חשבתי שהפעם העבודה לא תיפגע, שאהיה בתנועה, שלא אסתגר לכדי שבלול המתנתק מהחוץ. אז חשבתי. שוב ביטולי מפגשים, שוב כאב ראש שקטע הכול, שוב רצון להסתגר, להתנתק, לשתוק,…

יצירת הפודקאסט התחילה לגמרי במקרה. שיחת בוקר עם חברה טובה על ריבי התחשבנות שיש לה עם בן הזוג שלה, הביאו אותי לספר לה על נקודת המבט שלי, שהרגישה לה חשובה ומשמעותית. השיחה נגמרה ב"חבל שלא הקלטנו את השיחה", מה שהוביל למחשבה שאולי באמת כדאי להקליט את הדברים, רק הפעם בצורה מסודרת. אני חושבת שהדחיפה לעשות את הפודקאסט באופן ספונטני ובקלילות הגיעה מפודקאסט מעולה שהקשבתי שבוע לפני כן, בו כנרת יפרח…

אחד הדברים שממלאים אותנו באשמה כאמהות, הם אותם רגעים בהם אנחנו 'מאבדות את זה'. כל אחת מאבדת את זה באופן אחר, ועוצמת הדציבלים משתנה מאחת לשנייה, אבל המשותף לרובנו הוא שזה נראה ומרגיש מגעיל, שאנחנו מצטערות על הרגעים האלה, שהיינו מקוות שהם לא יקרו לעולם. לקח לי שנים לסלוח לעצמי על רגעי הכעס בהורות. להבין שאני לא רק האמא הקשובה, הרגישה, המבינה, שיש לה סבלנות להתמודד עם כל דבר. להבין…

הזמן עובר והמציאות בינתיים לא משתנה. אורחים לא מגיעים, אמא רחוקה ולא יכולה לבוא, את לא יכולה לצאת מהבית לפגוש אמהות, לחוג או סתם לקניון, הילדים הגדולים מתרוצצים בבית ומבקשים מענה לשיעמום. היום עובר בין האכלה, לכביסות, לניקיון, למשחק עם הגדולים, ואז שוב האכלה, ניקיון וכביסה וחוזר חלילה. אין זמן התאווררות, אין רגע מנוחה, אין זמן לבדוק מה שלומך או מה יכול לעזור לך. בקושי יש זמן להרים טלפון כדי…

ליווי רגשי אחרי לידה עובד מצוין דרך שיחת וידאו ונותן מענה גמיש ומדויק לתקופה הייחודית, ואני רוצה להסביר קצת על איך עובד הליווי ולמי הוא יכול להתאים. שיחת וידאו היא מפגש רגיל לכל דבר, רק שהיא מתרחשת במקום הנוח והמוכר  – הבית. לא צריך להתארגן ליציאה מהבית, לא צריך לצאת חצי שעה מוקדם יותר או לנסוע באוטו עם תינוק, וכל מה שצריך זה טלפון או מחשב עם מצלמה מובנית. את…

היי, הפעם אני רוצה לדבר איתכן על אותם רגעים של שבר או התפרקות אחרי לידה ובהורות, שמתבטאים ביחס קשה או מגעיל שלנו כלפי הילדים. רגעים של יציאה מאיזון, משקט, משפיות. רגעים של קושי, של גועל, של ניתוק או התרחקות מעצמנו. רגעים בהם כל מה שאנחנו רוצות לעשות אחריהם הוא להיעלם, להתכנס, לברוח, למחוק את מה שהיה, או 'רק' להאשים את עצמנו. הפעם אני רוצה להעמיק קצת את ההבנה לגבי מה…

בשבת בבוקר נוגה (7.5) באה אליי למיטה. אני שכבתי על הצד והחולצה שלי הייתה מורמת קצת, כך שהבטן הייתה חשופה. היא שמה לב לבטן המשתפלת ושאלה: "אמא, למה הבצק שלך נשפך?" אני נקרעתי מצחוק, כי הבטן שלי באמת נראית כמו בצק כשאני שוכבת על הצד. היא הרימה את החולצה ואמרה שהבטן שלה נראית אחרת, ואמרתי לה: "נכון, גם הבטן שלי נראתה פעם ככה. היא השתנתה אחרי הלידה של אייל". הראיתי…

דיכאון אחרי לידה נתפס כנושא מסוכן, כזה שלא כדאי להתעסק איתו, נושא קר, סטרילי, שמוטב להשאיר רחוק מאיתנו, כאילו שהוא מדבק. אני חושבת שזה לרעתנו, כי כשאין ידע לגבי מה זה דיכאון, אז נשים לא יודעות את ההבדל בין תחושות לא פשוטות נורמטיביות העולות בנשים כתוצאה מהטרנספורמציה הרגשית שהן עוברות אחרי לידה לבין דיכאון. בנוסף, כשאין ידע לבי מהו דיכאון והסיבות הקשורות אליו, אז אין היערכות אישית וקהילתית לתקופה שאחרי…

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה. את הבילבול, את חוסר הידיעה, את ההפתעה על זה שקיימות בי תחושות שהייתי בטוחה שהן נוראיות, שהפריעו לי להתחבר אל הילד שלי ולעצמי כאמא. מאז עברו כ 14 שנים, ואני מוצאת שעדיין מעט נשים יודעות על התהליכים הרגשיים הטבעיים שמתרחשים אצל נשים אחרי הלידה. מה קורה כשאין ידע? יש בהלה, פחד, אשמה, חוסר חיבור לתינוק, והנאה מועטה, עד לא קיימת. מה קורה כשיש…

הסל-קל הזה כבד. הוא אמור להיות קל. המילה 'קל' היא חלק ממי שהוא, נמצאת בתוכו כמו מאפשרת לדמיין לרגע משקל קל כנוצה, כזה שמאפשר לכתפיים להרפות, להישען אחורה ברכות, שמאפשר לגוף לחדול להיות דרוך וקפוץ. אז איך זה שהוא כל כך כבד? איך זה שהמעבר מילד אחד לשניים מביא איתו משקל של אבן גדולה? כזו שסוחבים בעלייה, בהתנשפות, בעצירות ממושכות שנדרשות להסדרת נשימה. ואני חשבתי שאני כבר בכושר מצוין. הגוף…