הנקה שהתחילה בקושי וכאב ולבסוף הסתיימה קצת אחרי גיל שנתיים

מאת : שלומית

9 בינואר 2011 | 3 תגובות

הפטמות כאבו, אך, כמו הרבה אימהות, אמרתי לעצמי: " לא נורא, העיקר שתאכל..."

מתוך אחרי לידה, הנקה

נטע נולדה בינואר 2007 במשקל 2.500 בשבוע 40. לאחר שהלידה הקודמת, של סיוון, הייתה התערבותית וטראומטית, עשיתי מאמצים רבים לחוויה מתקנת, ואכן הייתה לי כזו. ילדתי את נטע לידה טבעית בבית חולים לניאדו, בליווי דולה ו 2 מיילדות נהדרות, אחת מהן, אביגיל, מיילדת מאוד מבוקשת ללידות פרטיות.

הגעתי ללידה מצוידת, לא רק בניסיון ההנקה של סיוון, אלא גם בידע מקצועי שרכשתי בקורס מדריכות הנקה.

מייד לאחר הלידה הייתי חייבת לקבל עירוי דם שהגביל אותי בתנועה. ניסיתי להניק בשכיבה , אך כשהתחילה לבכות ביקשתי שייקחו אותה. הייתי שלמה עם עצמי שכבר עשיתי המון למענה בכך שאפשרתי לה את הלידה הזו.

הלידה הייתה ב 2.00 בלילה. למחרת, ב 9.00 בבוקר לקחתי אותה מהתינוקייה וחתמתי על ביות מלא.

הנקתי אותה ללא הגבלה. זה היה קשה, כי כמעט ולא הייתה לי עזרה ולא הייתי פנויה לטפל בעצמי.

בלילה כן שמתי אותה בתינוקיה ואישרתי לתת לה בקבוק. הייתי אחרי 2 לילות  ללא שינה.

הפטמות כאבו, אך, כמו הרבה אימהות, אמרתי לעצמי: " לא נורא, העיקר שתאכל…"

אחרי יומיים, כבר התחלתי לשאוב, בגלל הכאבים.

בבית המשכתי להניק ללא הגבלה וגם לשאוב. כ"כ כאב לי, שאמרתי לעצמי: "עכשיו אני רוצה אפידורל!" אך בכל זאת המשכתי להניק. לבסוף, הזמנתי יועצת הנקה שאישרה שאכן יש לי חלב בשפע, אך לא הועילה לי בעניין הכאבים.

כשנטע היתה בת 10 ימים בלבד, כבר לקחתי אותה לרופא ילדים כדי לבדוק אם יש לה פטרייה או לשון קשורה. הרופא שלל זאת, אך שלח אותנו לבדיקה דחופה בחשד לצהבת… יועצת אחרת הורתה לי להניק רק בתנוחה צידית.

גם במפגש בלה לצ'ה לא ממש קיבלתי עזרה… לבסוף הבנתי ש – אין מה לעשות, הפה הקטן שלה, והפטמה השטוחה שלי, מאלצים להקפיד מאוד על ההצמדות כל פעם מחדש. לפעמים הייתי "קושרת" את ידיה כדי שלא יפריע בהצמדות. אמי הייתה קוראת לזה "אינקוויזיציה"…. להניק בשכיבה בכלל לא יכולתי.

טיפלתי בפטמות בדקטרין והשתמשתי בקונכיות הנקה. ניסיתי מדי פעם לתת מוצץ אך היא סירבה.

לפעמים כן הייתי נותנת בקבוק או שבעלי היה נותן בלילה, חלב שאוב. ואמרתי לעצמי שאני נותנת לא בגלל שאין לי חלב, אלא כדי לקבל קצת מנוחה. הנה "הרהורים" שכתבתי לעצמי בתקופה הזו:

 "אולי אני צריכה להפסיק להניק?"  מיומנה של אם מניקה

 אני מקנאה באימהות שלא מניקות. חייהן נראים לי קלים משלי. מצד אחד, אני מבקרת אותן על שאינן מניקות -" אמהות רעות……למה ויתרו כ"כ בקלות? למה הן לא משקיעות כמוני"? ומצד שני, אני מקנאה בהן: הן לא סובלות מכאבים ואי נוחות כמוני, הן פנויות ב100 % לאהוב ולהתמוגג על תינוקיהן, הן פנויות לחזור לעבודה, לא מוטרדות מאיפה אני אשאב וכמה יצא לי ? הן לא מקריבות. 

 אני בסתר ליבי מקנאה באיזו קלות ויתרו לעצמן ולמה אני לא מצליחה להשתחרר מהרף הגבוה שהצבתי לעצמי?

האם באמת יש לנו אפשרות לבחור? 

למה כל הזמן אומרים "משרד הבריאות ממליץ על הנקה מלאה ובלעדית עד גיל 6 חודשים" אך חופשת הלידה היא רק 3 חודשים? אם אני רק מניקה זה עוד איך שהוא מספיק היא מקבלת מדי פעם בקבוק רק בגלל שאני עייפה לא בגלל שאין חלב. אך אם אני צריכה לשאוב, אין לי סיכוי להגיע לכמויות שהיא אוכלת. איך בדיוק אמורה להסתדר החזרה הזו לעבודה עם קפיצת גדילה למשל? הרי התינוק הוא הוא המשאבה הכי טובה….בתנאי שהוא צמוד אליך…."

בעלי היה מובטל באותה תקופה והיה מתח בבית. הייתי חייבת לחזור לעבוד. היום הראשון של חזרתי לעבודה היה ביום שישי, דווקא היום הכי קשה – עבודה בחנות למוצרי תינוקות. גם לי היה קשה וגם לבעלי שנשאר עם התינוקת. היא בכתה המון והוא היה ממש "שבר כלי".

בעבודה, המקום היחידי לשאיבה היה המשרד של מנהל החנות שמשמש גם את שאר העובדים. בכל אופן, היא לא אכלה כמויות גדולות מבקבוק בזמן העדרי ושמחתי על כך. אני חושבת שתפוקת החלב נשמרה רק בזכות הנקות מרובות בשעות שכן הייתי איתה. כשהתאפשר לי סוף סוף כן להניק בשכיבה, זה מאוד עזר.

לילה אחד, כשחזרתי ממשמרת ערב, עם תחושת מלאות והיא ישנה, התלבטתי אם לשאוב או להעיר אותה. בסוף הערתי אותה והחזרתי אותה למיטה אחרי 15 דקות של יניקה יעילה…

בחודש יוני, כשהייתה בערך בת 5 חודשים, חגגנו לסיוון, יום הולדת 5. זה היה אירוע חשוב עבורנו, פעם ראשונה שעשינו לה יום הולדת מחוץ לבית לכל הגן. הזמנתי שכנה שלי, אמא לבת שנתיים שתשמור על נטע בזמן שכולנו היינו באירוע. השארתי לה 2 בקבוקים מלאים והיא אכן השתמשה בהם וגם החזיקה אותה כל הזמן על הידיים. ה"מחיר" היה שבתה הפעוטה, "טיפלה" בעציצים שלנו…. הייתי שלמה עם עצמי כי הייתי חייבת להיות פנויה לאירוע.

אח"כ היה לנו ביקור מרגש של בת דודה שלי שהגיע מחו"ל עם משפחתה. בילינו הרבה בנסיעות, היה חם, ומצאתי את עצמי מניקה באוטו תוך כדי נסיעה, כשאני מתכופפת קדימה ומושכת את הסלקל אלי… לא יודעת כמה זה בטיחותי, אבל עובד…

אח"כ החנות שבה עבדתי עברה למקום חדש וגדול, למעשה עבדנו ב"אתר בנייה" ושוב לא היה איפה לשאוב. היו ימים שאפילו לא הלכתי לעבודה רק בגלל זה… כשכן שאבתי, זה היה בתנאים קשים, כמעט בלי פרטיות (כי בנוסף לצוות הקבוע שעוד איכשהו מבין, הסתובבו עובדי קבלן…).

לבסוף מצא בעלי עבודה ואני צמצמתי את משרתי לסופי שבוע בלבד. תנאי השאיבה השתפרו: שאבתי בחדר ההנקה המפואר בחברת נשים מניקות… בערך בגיל 8 חודשים כבר לא שאבתי.

כהכנסה נוספת, שימשתי כ "צהרון" לילדה נוספת, חוץ מסיוון. רק כשנטע היתה בת שנה ו9 חודשים, הכנסתי אותה למעון, כשהיא עדיין יונקת. ורק אז, התחילה לקחת מוצץ וממש התמכרה אליו…

הייתי צריכה לגמול אותה כדי שאוכל להתחיל טיפול תרופתי בעודף ברזל. אפשר לומר שהגמילה הייתה מאוד הדרגתית עם הרבה רגשות מעורבים שלי. היה לי נוח להניק אותה בשכיבה במיטה תוך כדי נמנום או לשבת איתה מול המחשב. בשלב מסוים היא למדה לבקש "צד שני"… מדי פעם קיבלתי הערות בנוסח: "מה, את עוד מניקה ?" והרמת גבה.

לפעמים הייתי נמנעת בכוונה מלהניק בגינה רק כדי לא לעורר תדהמה במי שצופה.  אף פעם לא קיבלתי ביקורת אלא יותר הערות בסגנון "וואו, כל הכבוד".

אחד השלבים בגמילה היה, למשל, ללמד אותה לא לבוא לינוק בזמן שאני אוכלת… בעלי כבר די לחץ שאגמול.  הלילות היו קשים כי הייתה מתעוררת הרבה ולא הייתה לנו "אג'נדה מסודרת" לגבי לינה משותפת, כלומר, היא ישנה איתנו, אך לא מתוך הסכמה מלאה.

התחלנו לעבוד על "טקס שינה" ובאמת נרדמה במיטה שלה לפעמים אפילו לא בעזרת הנקה, אבל תמיד בהמשך הייתה מגיעה למיטה שלנו…הכי קשה היו הרגעים שבהם ניסיתי לא להניק בלילה.

ברקע הייתה כל הזמן הידיעה שזהו הילד האחרון. יותר לא יהיו לי תינוקות ולא אניק יותר.

הגמילה הסופית הייתה בערך בגיל שנתיים וחודשים. היא המשיכה להיות מאוד מכורה למוצץ ורק לאחרונה, בגיל 3.8 נגמלה בהצלחה. מבחינת השינה, לעומת זאת, לא חל שיפור בעקבות הגמילה מהנקה.

עד היום, היא נרדמת יפה מאוד במיטה שלה ובהמשך, בלי שנתעורר אפילו, מתגנבת למיטה שלנו… ממש "להירדם בלי ולהתעורר עם…" אבל נראה לי שהסידור הזה עובד היום יותר טוב כי השינה שלה מאוד עמוקה והיא לא זזה כמעט.

חיפשתי תמונות להמחשה של חווית ההנקה הזו ולא כ"כ מצאתי… ההנקה הייתה כל כך שגרתית ויומיומית, עד שלא הרגשתי צורך לתעד אותה…

בסוף החלטתי שהתמונה שאולי הכי ממחישה את ההנקה של נטע היא התמונה הזו, של סיוון "מניקה":

עוד אמהות כותבות:

הצלחתי לגמול מהנקה וזה לא היה נורא/ שותפה למסע שלו

הנקה: האישה שמאחורי הפיטמה/ שירה דרוקר

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “הנקה שהתחילה בקושי וכאב ולבסוף הסתיימה קצת אחרי גיל שנתיים”

  1. שרי הגיב:

    אין כמו הנקה !!! הנקתי את בני הבכור שנתיים !! נהנו מכל רגע ולא אכפת לי שאנשים הרימו גבה והסתכלו עליי כאילו באתי ממדינת עולם שלישי …שימותו הקנאים ! אני בטוחה שבזכות ההנקה וגם מחקרים הוכיחו זאת ,שילדים יונקים הם חכמים יותר !

  2. ורד לב הגיב:

    וואהו, שלומית, נשמעת כמו ממש מסכת אתגרים שעברת עם ההנקה של נטע.
    דעי שיש לא מעט יועצות ומדריכות הנקה שעוברות דברים לא פשוטים בהנקות הפרטיות שלהן.
    כנראה שלא סתם נותנים לסנאים אגוזים…

  3. אימי אימושי הגיב:

    הזדהיתי מאוד
    שברת אותי עם התמונה.. מהממת

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אם אעז להרגיש באמת

מאת : רעות שלומי רסלר

1 בפברואר 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

בדרך כלל אני אישה שמחה, מאושרת, חיה בעולם בתחושה שהשמיים הם הגבול עבורי

ושקבלתי קלפים טובים בעולם הזה: אני בת בכורה להורים צברים, מוקפת במשפחה גדולה ואוהבת, תמיד היו לי חברות טובות, ידעתי ללמוד ולהתקדם בחיים, היו לי רומנים ובני זוג, אני נראית די טוב ואפילו הגשמתי את כל חלומותיי הגדולים כמו טיולים, אהבה וזוגיות, ילדות, קריירה.

ואני יודעת לראות את כל זה. יודעת לראות את כל הטוב והשפע בחיי.

אבל היום החלטתי באומץ רב לנשום ולהתבונן , אולי זה לא מעשה חכם לעשות חודשיים אחרי לידה.

אמא מיוחדת

מאת : אביטלי רונן

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

לגדל ילדה יחודית ומיוחדת כזו זה בכלל לא ברור מאליו…
אני לומדת ממנה ואיתה כל יום מחדש.
אני גאה בה כל כך.
למדתי בזכותה להוקיר ולהעריך כל התקדמות גם אם היא נראית קטנה וחסרת למדתי שלכל הישג יש ערך ומשמעות.

בפסח, חג השחרור, הצלחתי לראשונה להשתחרר

מאת : אוסי הורביץ

6 במאי 20112 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

הכל התחיל עם גרופר וכרטיס הנחה שקניתי לפדיקור מניקור אצל סבטלנה בבזל. מיד עם הקניה, הזמנתי תור לחוה"מ. חשבתי להשאיר את צוציק אצל חברים שגרים קרוב. זה לא הסתדר, כי הם לא היו בבית, ובינתיים אנחנו סוף סוף נסענו לנופש אצל סבתא (כי היה שקט ללא מרגמות וקסמים). וסבתא הגדילה לומר "סעי, השאירי אותה כאן".

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)